היום נצא לדרך מפיאצה לארגו די טורה ארג'נטינה (Largo di Torre Argentina) , ונסייר באזור שנמצא משמאל לויה דל קורסו (Via del Corso). נבקר באתרים ארכיאולוגיים ומוזיאונים, נסייר בכיכרות יפות באופן שקשה לתאר, נתרשם מיצירות מופת בארוקיות, נאבד את דרכנו בכוונה בין הסמטאות הצרות המשובצות בגלריות אומנות וחנויות עתיקות, ונטעם מאכלים רומאיים במסעדות ובארים היסטוריים אורך המסלול: שעתיים-שלוש בשעות הבוקר, ושלוש-ארבע שעות אחה"צ. על מנת להגיע לפיאצה לארגו טורה ארג'נטינה תוכלו לקחת את אחד מהאוטובוסים הבאים: 781,170, 766, 64, 70, 40,492, 87. נתחיל את הסיור שלנו בביקור באתר הארכיאולוגי שבלב הפיאצה. בדומה לפורום רומאנום, גם הפיאצה שלפנינו עשויה שכבות שכבות – הממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו בה הם עתיקים ביותר, ומשתייכים לתקופות שונות של רומא הרפובליקנית. הקדישו מעט זמן כדי לבחון מקרוב את הכיכר – העמודים המקיפים אותה מתוארכים לשנת 106 לפני הספירה, והיו בעבר חלק מאכסדרה שלמה. המקדש שבקצה הימני נבנה במאה השלישית לפני הספירה, שופץ במאה הראשונה, והוקדש כפי הנראה ליוטורנה, אל המזרקות והבארות. בימי הביניים נבנתה כאן כנסייה, ולמרות שעם השנים היא נהרסה ברובה, עדיין אפשר לזהות כמה חלקים ממנה. המקדש המעוגל שלפניכם מתוארך למאה השנייה או הראשונה לפני הספירה, ומוקדש לפורטונה, אלת המזל. המקדש שאחריו, העתיק ביותר באתר, נבנה בין המאות החמישית והשלישית לפני הספירה והוקדש כפי הנראה לפרוניה (FERONIA) אלת השפע, חיי הבר והפוריות. המקדש מצד ימין, הנסתר בחלקו, נבנה במאה הראשונה-שנייה לפני הספירה והוקדש למגני המלחים וסירות השיט. אם תהיתם מיהם כל החתולים שמסתובבים בין העתיקות, כדאי לדעת שבאזור הזה ישנה מושבה של חתולים, המכונה "מושבת החתולים של טורה ארג'נטינה". אינספור חתולים מתגוררים כאן, וזוכים לטיפולם המסור של מתנדבים. אם יש לכם מזל, תוכלו לצלם כמה תמונות משעשעות של המקדשים, בכיכובם של חתולי האזור! שימו לב במיוחד למלון ותאטרון ארג'נטינה , הנמצאים בקצה הכיכר. התיאטרון נבנה בשנת 1732 ולאורך השנים ניגנו בו מוזיקאים ידועי שם כמו גאטנו דוניצטי (Gaetano Donizetti), ג'ואקינו רוסיני (Gioachino Rossini) וניקולו פאגאניני (Niccolò Paganini), אבל הוא ידוע מסיבה נוספת – במקום זה ממש נרצח קאיוס יוליוס קיסר ב-15 במרץ לשנת 44 לפנה"ס. מידי שנה מציינת האגודה ההיסטורית הרומית את האירוע בסמוך למקום הרצח (האזור עצמו סגור לכניסה), ומעלה הפקה של המחזה 'יוליוס קיסר' מאת וויליאם שייקספיר. חובבי שופינג לא ירצו לפספס שתי חנויות ידועות כאן בפיאצה. האחת היא טייגר ( Tiger ), רשת דנית המתמחה בחפצים חמודים ומצחיקים מכל סוג הנמכרים במחירים נמוכים מאד, והשנייה היא Azienda Tessile Romana , חנות היסטורית רחבת ממדים (שמונה חלונות ראווה ושלוש קומות!) המוכרת בדים באיכות גבוהה ביותר. החנות היא גם הספקית הרשמית של בדים לבניין הפרלמנט, למשכן הנשיא, ולאינספור הפקות תיאטרון וקולנוע באיטליה. נמשיך כעת לאורך שדרת קורסו ויטוריו (Corso Vittorio). באזור זה כדאי לשוטט מעט, לפנות גם לתוך רחובות צדדיים, ולגלות סמטאות צרות שמובילות לכיכרות נסתרות ויפהפיות. לאחר מכן נעבור מול כנסיית סנט אנדראה דלה ואלה (Sant’Andrea della Valle) שנבנתה בין המאות ה-16 וה-17, ונתפעל מחזיתה הבארוקית. נמשיך ונגיע עד למוזיאון באראקו ( Museo Barracco ) שנמצא בסמוך. זהו מוזיאון קטן המוקדש לאומנות עתיקה, וניתן לבקר בו בחינם (הכניסה למוזיאון מומלצת). נחזור אחורה לכיוון הכנסייה, נחצה את הכביש, נפנה לעבר קורסו רינשימנטו (Corso Rinascimento), ונמשיך עד שנגיע לכנסיית סן איבו אלה סאפיינצה (Sant’Ivo Alla Sapienza), הממוקמת בחלקה האחורי של כיכר קטנה. הכנסייה המרהיבה, שפיסל פרנצ'סקו בורומיני (Francesco Borromini) בשנת 1660 נחשבת ליצירת מופת של האדריכלות הבארוקית, וידועה בזכות המגדל הספירלי שלה, היחיד מסוגו בעולם. נצא מהכיכר ונמשיך לעבר ויה סטאדרארי (Via Staderari). באזור זה נמצאים רחובות רבים שנקראים על שם החנויות העתיקות ובעלי המלאכה שפעלו פה במאה ה-15. מצד ימין ניצבת מזרקה ייחודית – מזרקת הספרים , שנבנתה בשנת 1927. שימו לב לסמלים שעל המזרקה – ארבעת הספרים מסמלים את אוניברסיטת לה ספיינצה הידועה, שנמצאת לא רחוק מכאן, ואילו ראש הצבי שבמרכז המזרקה הוא סמלו העתיק של הרובע שבו אנחנו נמצאים – רובע סן אאוסטקיו (San Eustachio). נמשיך קדימה ונגיע לפיאצה קטנה ומקסימה בשם סן אאוסטקיו (SAN EUSTACHIO). אל תלכו מכאן לפני שעצרתם בבר סן אאוסטקיו ( BAR SAN EUSTACHIO ) וטעמתם את הקפה המפורסם ביותר ברומא. מכינים כאן את הקפה בטכניקה מיוחדת, והתוצאה היא קפה מתוק וטעים, עם קצף עשיר. לאחר ששתינו ונהנינו, נמשיך ללכת לאורך הרחוב, נחלוף על פני כנסיית סן אאוסטקיו, וכעבור מספר רגעים נמצא את עצמנו מול אחד המונומנטים העתיקים והחשובים ביותר ברומא – הפנתאון (Pantheon) . כדאי מאד להתעכב כאן, ולהקדיש מעט זמן למבנה המרהיב הזה, שטומן בחובו אוצרות של ממש. הפנתאון - מקדש כל האלים - נבנה בשנת 27 לפנה"ס לפי הוראותיו של מרקוס איפסניוס אגריפה, חתנו של הקיסר אוגוסטוס, כפי שאפשר ללמוד מכיתוב בלטינית המופיע בחלקו העליון של המקדש. בשנת 124 לספירה שופץ הפנתיאון במצוותו של הקיסר אדריאנוס. בעבר שימש הפנתאון לא רק כמקדש אלא גם כמקום מפגש עבור הסנאט הרומי. במאה השביעית הוא הוסב לכנסייה נוצרית, ובזכות העובדה הזאת נשמרה צורתו העתיקה שלמה וללא פגע. מבואת הכניסה הקדמית של הפנתאון מורכבת משמונה עמודים קורינתיים עצומים. החלל הפנימי המעוגל מחופה בשיש צבעוני יפהפה, ומעליו מתנוססת כיפה עצומה שבמרכזה נפער פתח, הנקרא אוקולוס, ומאפשר לאור טבעי לחדור לחלל. הכיפה עצמה, העשויה מבטון רומאי, היא הגדולה ביותר מסוגה בעולם (43.2 מטרים), ונחשבת לדוגמה מצוינת לגאונותם של מהנדסי רומא העתיקה. למעשה, מתקופת הרנסנס ואילך, הגיעו אדריכלים ואמנים מכל רחבי איטליה כדי לחקור את הכיפה, והתבססו עליה כדי לתכנן את כיפות המבנים שלהם. אבל היה סוד אחד שאיש מהם לא הצליח לפענח – ממה עשוי הבטון הרומאי המרכיב את הכיפה? הבטון הרומאי, או אופוס קמנטיקיום, נחשב במשך שנים לתעלומה של ממש. במשך כאלפיים שנה לא הצליחו החוקרים להבין איך יתכן שהרומאים יצרו חומר כל כך יציב, ומה המרכיבים שממנו הוא עשוי. רק לפני מספר שנים הצליחו מספר חוקרים לפענח את הסוד, וגילו שהבטון הרומאי עשוי מתערובת של חומרים וביניהם גבס, סיד, אפר וולקני ומי ים, שמקנים לו יציבות מיוחדת. בתוך הכנסיה קבורים מספר אמנים בעלי שם וביניהם רפאלו סנאציו (המוכר יותר בכינוי "רפאל") ואגוסטינו קאראצ'י, האדריכל ג'אקומו בארוצי דה ויניולה, ושליטים כמו המלך ויטוריו עמנואלה השני ואומברטו הראשון ואישתו מרגריטה. הכניסה לפנתאון היא בחינם. מול הפנתאון ניצב אחד משלושה עשר האובליסקים של רומא, המכונה פשוט "אובלסיק הפנתאון". הוא נבנה בתקופתו של רעמסס השני (שנת 1200 לפנה"ס) במצרים העתיקה, הובא לרומא על ידי הקיסר דומיטיאנוס, אבד עם השנים, נמצא שוב במאה ה-14, והוצב מעל המזרקה שבכיכר בשנת 1711. מכאן, נמשיך לסייר בסמטאות המקיפות את הכיכר. אם נפנה שמאלה ואז מיד ימינה, נמצא את עצמנו בוויה דל סמינריו (Via del Seminario), רחוב נאה שיוביל אותנו לפיאצה יפה בסגנון הרוקוקו בשם פיאצה סנט איגנציו (Piazza Sant’Ignazio). הפיאצה המעוגלת, שנבנתה בתחילת המאה ה-17, תחומה בשלושה מבנים בעלי חזית קעורה מצד שמאל, ומצד ימין בכנסיית סן איגנציו (Chiesa di Sant’Ignazio) הבארוקית. אל תהססו להיכנס פנימה – החלל הפנימי של הכנסייה ידהים אתכם ביופיו! מעבר לקישוטים העשירים בכל פינה בכנסייה, אחד הדברים המרשימים ביותר הוא סדרת הפרסקאות של אנדראה פוצו (Andrea Pozzo), שיוצרים תעתועים אופטיים בזכות השימוש המתוחכם בפרספקטיבה. אם תתבוננו מקרוב, תראו שיש אפילו כיפה מזויפת בין הציורים! ניתן לבקר בכנסייה ללא תשלום, אבל הכניסה אסורה בזמן תפילת המיסה, וכאשר נערכים טקסים דתיים אחרים. בשלב זה, כדאי לעצור להפסקת צוהריים. האזור שבו אנחנו נמצאים עשיר במסעדות, והן כולן מצוינות. אמליץ לכם על שתיים במיוחד, הנמצאות שתיהן בוויה דל סמינריו (Via del Seminario): המסעדה הראשונה נוסדה בשנת 1821, והיא נקראת L’antica Trattoria Due Colonne , כלומר "מסעדת שני העמודים", על שם שני עמודים עתיקים שנמצאים בלב המתחם. האווירה כאן היא פשוטה ונעימה, והמנות הן ברובן טיפוסיות למטבח הרומאי, בעיקר מנות הפסטה, המתוקים, והפיצה. תפריט היינות כולל מבחר יינות אורגניים ובירות מקומיות ממבשלות קטנות. המסעדה השנייה נקראת Taverna del Seminario , ומאז שנת 1924 היא משמחת את המקומיים עם תפריט רומאי ואיטלקי מסורתי. גם פה תפריט היינות הוא מצוין. מכאן, נמשיך לאורך הרחוב שמוביל לפנתאון. נוכל לעצור לקפה בבית הקפה ההיסטורי La Tazza d’oro שנפתח בשנת 1944, וגם לקנות מגוון תערובות של קפה טחון טרי באיכות גבוהה ביותר. אם איכשהו נותר לכם עדיין קצת מקום בבטן, גלידריית Venchi הסמוכה היא המקום המושלם לטעום בו גלידה טובה (ובמיוחד את אחת מגלידות השוקולד שלהם!). נמשיך ללכת לאורך הרחוב שמשמאל לפנתאון, עד שנמצא את עצמנו מול בזיליקת סנטה מריה סופרה מינרווה Santa Maria Sopra Minerva – הכנסייה הגותית היחידה מימי הביניים ברומא. הבזיליקה ידועה לא רק בזכות יופייה הרב, אלא גם משום שזהו מקור קבורתם של קתרינה הקדושה מסיינה והצייר פרה אנג'ליקו, ומשום שכאן אילצה האינקוויזיציה את גלילאו גליליי לעמוד מול הקהל בשנת 1633 ולהתכחש לתאוריות המדעיות שלו. תהליך הבנייה של הבזיליקה החל בשנת 1280, והסתיים רק חמש מאות שנה מאוחר יותר. אל תחמיצו את התקרות המוצלבות המעוטרות בפרסקאות יפהפיים בצבע כחול עמוק, ומקושטות בכוכבים מוזהבים, ואת הפרסקאות היפהפיים שצייר פיליפינו ליפי. מול הבזיליקה ניצב אובליסק נוסף, שעומד על פסל שיש בצורת פיל משנת 1667. המקומיים נוהגים לספר סיפור משעשע על הפסל, שפיסל ג'ובאני לורנצו ברניני. לפי האגדה, הפסל לא מצא חן בעיני הנזירים הדומניקנים מהמנזר הסמוך והם התלוננו על היצירה. ברניני נעלב, וכדי ללמד אותם לקח, הוא החליט להציב את הפסל עם הישבן של הפיל מופנה לעבר המנזר! נחזור על עקבותינו, נחלוף שוב על פני הפנתיאון (הזדמנות טובה להתפעל ממנו בשנית!), נפנה לתוך סמטה צרה בשם Salita de Crescenzi, ואז נפנה לתוך Via della Dogana Vecchia. לאחר מספר רגעים נמצא את עצמנו מול כנסייה בארוקית נוספת ועשירה באוצרות אומנות – כנסיית סן לואיג'י דיי פרנצ'זי (San Luigi dei Francesi) , הכנסייה הלאומית הרשמית של צרפת ברומא מזה למעלה מ-450 שנה. כדאי לכם מאד להיכנס פנימה - באחת הקפלות הצדדיות של הכנסייה (קפלה קונטרלי - Cappella Contarelli) מסתתרות שלוש יצירות מופת של קרוואג'ו, המוקדשות למתאו הקדוש. לאחר ששבעתם מיופיין של היצירות, תוכלו להמשיך בסיור. צאו מהכנסייה, פנו ימינה, התקדמו לאורך Via del Salvatore, חצו את Corso Rinascimento, ופנו לרחוב צר בשם Corsia Agonale שיוביל אתכם לאחת הכיכרות הידועות ביותר בעולם – פיאצה נאבונה (Piazza Navona) היפהפייה. קחו את הזמן כדי לסייר כאן בנינוחות. אם תרצו, תוכלו להתיישב מול אחד מציירי הקריקטורות הרבים שבכיכר, ולבקש שיצייר את הפורטרט שלכם. לפיאצה נאבונה צורה ייחודית, משום שהיא נבנתה על הריסותיו של איצטדיון – האיצטדיון של הקיסר דמיטיאנוס – שחלקים ממנו נמצאים עדיין בחלקה הצפוני של הכיכר. באותם הימים, נערכו פה ממש מירוצי סוסים פרועים, קרבות ימיים ותחרויות אתלטיקה. כיום, תוכלו להציץ לתוך העבר ולבקר במה שנותר מהאצטדיון במתחם הארכיאולוגי שמתחת לפני הקרקע. מחיר הכרטיס הוא 13 יורו, ויש לרכוש אותו מראש, אונליין . בחלקה הצפוני של הכיכר נמצאת גם אחת מחנויות הצעצועים ההיסטוריות והמיוחדות ברומא – Al Sogno" שנפתחה לראשונה בשנת 1945. כשהייתי ילדה היו לוקחים אותי לחנות הזאת לפני חג המולד משום שברחבה שמול החנות הוצבו דוכני משחקים, פרסים וממתקים. הייתי נצמדת עם האף לזגוגית עד שההורים שלי נאלצו לגרור אותי משם! פיאצה נאבונה שינתה את מראה לאורך השנים. במאה ה-16, משפחת פמפילי (Pamphilij) האצילה הפקידה בידי הפסלים והאדריכלים ג'ובאני לורנצו ברניני ופרנצ'סקו בורומיני מספר פרויקטים. בין השאר היה עליהם לבנות את בית המשפחה המפואר, את כנסיית אנייזה הקדושה (Sant’Agnese) ומספר מזרקות. הידועה שבהן היא המזרקה המרכזית שבפיאצה - מזרקת ארבעת הנהרות (La Fontana dei Quattro Fiumi) . המזרקה, בתכנונו של ברניני, מייצגת את ארבעת הנהרות החשובים בעולם – הנילוס, הגנגס, הדנובה, והריו דלה פלטה. מספרים שכל אחד מהפסלים המרכיבים את המזרקה מרים את היד, כאילו הם מתגוננים מפני כיעורה של הכנסייה שבנה בורומיני, יריבו של ברניני. אבל הסיפור איננו נכון – הכנסייה נבנתה רק אחרי שהמזרקה הושלמה! נצא מהכיכר דרך הצד הצפוני, נלך לאורך Via Agonale, ונפנה שמאלה אל Via dei Coronari, רחוב הידוע בזכות חנויות העתיקות וגלריות האומנות הרבות שבו. אם תקף אתכם רעב, אני ממליצה על מקום בשם: I Supplì dei Coronari , במספר 25. כאן תוכלו למצוא סנדוויצ'ים במגוון מילויים, מאפים מתוקים, פיצה רומאית אמיתית (הנקראית Pinsa), ובעיקר מאכל בשם סופלי (suplì) - מעין קציצת אורז עם ראגו בשר ומוצרלה (ישנן גם גרסאות נוספות, ללא בשר), המטוגנות בשמן רותח ומוגשות חמות חמות. כאשר אתם נוגסים בסופלי שלכם, היזהרו מהגבינה הנמסה והלוהטת שבפנים! למתכון שלנו לסופלי כאן . נחזור כעת לאחור, ונמצא את עצמנו שוב מול צידה הצפוני של פיאצה נאבונה. נמשיך לאורך צד שמאל של הכיכר, ונגיע לפיאצה נוספת בשם פיאצה סנט אפולינרה (Piazza Sant’Apollinare). כאן ניצב Palazzo Altemps , אחד מארבעת המתחמים המרכיבים את המוזיאון הרומאי הלאומי. המוזיאון ממוקם בתוך מבנה רנסנסי מרשים מהמאה ה-15, והוא ידוע בזכות האוסף הארכיאולוגי המדהים שלו, הכולל פריטים נדירים מרומא העתיקה. מחיר כרטיס הכניסה הוא 8 יורו, וניתן לרכוש אותו במקום. חובה להציג בכניסה למוזיאון (כמו בכל מוזיאון אחר באיטליה), תו ירוק. נחזור כעת אחורה ונלך לאורך Via Zanardelli, עד שנגיע לשדרה שלאורך הנהר, ה- Lungotevere. כאן נמצא לפנינו את המוזיאון הנפוליאוני – Museo Napoleonico , מוזיאון קטן אך מרתק ובו מגוון של חפצי אומנות ומזכרות מהתקופה הנפוליאונית. האוסף נתרם על ידי צאצאי משפחת בונפרטה, ונועד לחשוף בפני הציבור את הקשר העמוק של נפוליאון לרומא. הכניסה למוזיאון היא בחינם, וניתן לשכור מדריך קולי ב-5 יורו. אם נמשיך לאורך Via Zanardelli ו – Corso Rinascimento, נחזור ל- Corso Vittorio Emanuele, נחצה את הכביש וניכנס ל- Via dei Baullari, שתוביל אותנו לפיאצה מפורסמת נוספת: קמפו דה פיורי (Campo de’ Fiori). משמעות השם היא "כיכר הפרחים", והיא נקראת כך משום שבימי הביניים, עמד כאן שדה פתוח ופורח. הפיאצה שלפניכם מעוצבת כיום בסגנון המאה ה-19, אבל שורשיה עתיקים בהרבה והיא נבנתה במאה ה-15. לאורך השנים נודעה הכיכר כמקום שבו בוצעו הוצאות להורג, ובשנת 1600 הועלה כאן על המוקד ג'ורדנו ברונו (Giordano Bruno), פילוסוף ונזיר דומניקני שהואשם בכפירה. ברונו נחשב לקדוש מעונה חילוני, וסמל למחשבה חופשית. כיום ניצב בלב הכיכר פסל לזכרו. אירוע חשוב נוסף שהתרחש בכיכר זו הוא שריפת התלמוד בידי אנשי כנסייה, בשנת 1553. לאחר מכן כדאי להקדיש מעט זמן כדי לשוטט לאורך הסמטאות הציוריות שמסביב לפיאצה, ולעשות קצת שופינג, כמובן. בין החנויות הרבות שבאזור תמצאו בוטיקים המוכרים מוצרי עור, גלריות אומנות, וגם כמה סניפים של רשתות פופולריות כמו LUSH לדוגמה, המוכרת מוצרי קוסמטיקה טבעיים. לארוחת הערב, תוכלו לבחור באחת מהאפשרויות הרבות והטעימות שבאזור. על הפיאצה עצמה תמצאו את Osteria Virgillio , המתמחה כבר משנת 1952 בפיצות רומאיות קלאסיות, ומאכלים טיפוסיים נוספים לאזור. אפשרות נוספת היא מסעדת La Carbonara ההיסטורית, שנפתחה בשנת 1912 ומגישה מאז מנות רומאיות אותנטיות ומצוינות. אם הגעתם הנה, אתם חייבים לטעום את הספגטי קרבונרה, כמובן. למתכון שלנו לקרבונרה רומאית, כאן . אם אתם מעדיפים לצאת לאפריטיבו באווירה מודרנית, נסו מקום בשם Taba Cafè . ואם אתם מעדיפים להשתולל קצת, ולשתות נהרות של בירה לצידם של סטודנטים אמריקאים, לכו ל – The Drunken Ship , אחד הפאבים המפורסמים ביותר ברומא. אבל אל תלכו לישון מאוחר מידי... מחר נצא לסיור נוסף, בליבה של רומא היפה!

אי אפשר לדבר על רומא מבלי לדבר על אומנות, רומא היא מוזיאון פתוח תחת כיפת השמיים. במקום בו מקדש השלום, הקוליסאום, הכיכרות והעמודים נותנים הרגשה של סרט, מספיק לדמיין את עצמך בתוך מזרקת טרווי באמצע הלילה כדי להרגיש כוכב/ת קולנוע ברומא אינספור מוזיאונים, רבים מהם הוקמו כדי לשמור על האוצרות העתיקים בין קירות בטוחים וכדי לאפשר לכל מי שחפץ בכך, להנות מאוצרות אלו כל יום. ​ המוזיאונים הקפיטוליניים (I Musei Capitolini) נמצאים בפיאצה דל קאמפידוליו (Piazza del Campidoglio). הם נוסדו כבר בשנת 1471, כאשר האפיפיור סיקסטוס הרביעי תרם לעיר כמה פסלי ברונזה רבי ערך. המוזיאון מציג מטבעות, פסלים ותכשיטים, כמעט כולם מגיעים מרומא עצמה. זהו מוזיאון של העיר, למען העיר. ​ באולם מספר 2 משמשים ארונות התצוגה להצגת מדליונים, תכשיטים ומטבעות המוצגים בסדר כרונולוגי ועוקבים אחר השלבים השונים של המטבעות הרומיים שחלקם מגיעים גם מאוספים פרטיים. שריד נוסף בעל חשיבות ויופי רבים הוא הדגל של סן ג'ורג'יו (stendardo di San Giorgio), שכן, הוא הדוגמא הראשונה לדגל איטלקי. הוא מתוארך לסוף המאה ה-13 ובמקור, הוא נישא על מוט אופקי בתהלוכות החשובות בחיי העיר. הוא עשוי מבד משי אדום עם אלמנטים מעור כסוף ומוזהב. הוא מספר את האגדה של סן (הקדוש) ג'ורג'יו, רכוב על סוס ונלחם בדרקון כדי להציל את הנסיכה. הדגל שוחזר במוזיאוני הוותיקן בשנת 1934 ובשנת 1966 האפיפיור פאולוס השישי תרם אותו לעיר. עוד במוזיאונים הקפיטוליניים אפשר למצוא ציורים של האמנים המפורסמים ביותר, ביניהם, טיציאנו (Tiziano) ופאולו ורונזה (קליארי) ( Paolo Caliari il Veronese ). מבין יצירותיו של טיציאנו, שמשאירות את הצופה נפעם, היצירה "טבילתו של ישו" (Il battesimo di Cristo) בו מופיע בפינה הימנית התחתונה, ג'ובאני ראם (Giovanni Ram), סוחר ספרדי, שהזמין מטיציאנו את הציור, וכמו בכל יצירותיו, הוא חושף את אנושיותם של דמויותיו. צילומים: Sailko "האונס של אירופה" (Il ratto d’Europa), בו רואים את יופיטר במסווה של שור, חוטף את הנסיכה אירופה, ציור של הצייר פאולו קליארי, הידוע בשם "ורונזה" (Veronese) צייר מורונה מאמצע המאה ה-16 תלמידו של אנטוניו בדילֵה (Antonio Badile), דווקא אחד מציוריו המפורסמים ביותר של ורונזה "הסעודה האחרונה" (בשל מיימדיו הגדולים) נמצא במוזיאון הלובר לאחר שנבזז בביזות נפוליאון . אי אפשר שלא לדבר על פסל הזאבה הקפיטולינית , פסל ברונזה בגודל מלא שככל הנראה הגיע מהתקופה האטרוסקית משערים שהוא נוצר בעמק הטיבר. הפסל מתאר את הזאבה מניקה את רומוס ורומולוס – מקימי העיר רומא. פסל הזאבה המניקה את התאומים רומולוס ורמוס נחשב לאחד הפסלים החשובים באמנות האיטלקית. רומוס ורמולוס, הם דמויות מהמיתולוגיה הרומית שמיייחסת להם את ייסוד העיר רומא. בפסל הם מוצגים כשני תינוקות שיונקים מחלב הזאבה ששומרת עליהם. על פי המיתולוגיה, נומיטור מלכה של אלבה לונגה, וסבם של רמוס ורומולוס, הודח על ידי אחיו שתפס את השלטון על אלבה. לאחר מכן האח השליט כפה על זוגתו של נומיטור, ריאה סילביה, להפוך לכוהנת בתולה כדי למנוע ממנה להביא יורשים, כלומר למנוע ממנה את כס המלכות. למרות זאת, היא נכנסה להריון מהאל מרס, ובסופו של דבר נולדו התאומים רמוס ורומולוס. השליט ציווה לקבור אותה בעודה בחיים, והכריח את אח משרתו להרוג את התאומים ולהשליכם לנהר הטיבר. המשרת לא הרג את התאומים, אלא נתן להם לצוף על גלי הנהר, שהוביל אותם בבטחה אל עץ תאנה. שם הם נמצאו על ידי הזאבה שהניקה אותם ודאגה לכל מחסורם. ​ עד לפני כעשור נהוג היה לחשוב שפסל הזאבה נוצר במאה החמישית לפני הספירה, זאת לפי כתבי קיקרו שתיאר את הפסל. אלא שבשנת 2008 נערכו בדיקות באמצעים משוכללים חדשים בכדי לבסס את ההשערה, התוצאות סתרו את האגדה וקבעו שפסל הזאבה נוצר במאה ה-13 והתאומים נוספו לפסל במאה ה-15, כלומר אלפי שנים לאחר הערכות שניתנו בתקופת ימי הביניים, איך נופלת טעות גדולה שכזאת? בגלל סגנונו של הפסל שאינו מאפיין תקופות מאוחרות יותר. תהנו מיום שמשי ברומא, טיילו בויה דל קורסו (Via del Corso) רחוב השופינג לכל כיס של רומא, המשיכו עד לפיאצה ונציה (Piazza Venezia) ומשם הליכה קצרה תביא אתכם לאזור של קַמפִּידוֹליוֹ (Campidoglio). תרשו לעצמכם ללכת לאיבוד במקום המופלא הזה. ​ מידע שימושי: אתר אינטרנט: www.museicapitolini.org/en שעות פתיחה: כל יום בין השעות 09:30-19:30 * בתאריכים 24/12 ו - 31/12 בין 09:30-14:00 קופת הכרטיסים נסגרת שעה לפני סגירת שערים. * המוזיאון סגור בתאריכים 1/1, 1/5 ו- 25/12 מחירים: כרטיס רגיל: 12.5€ כרטיס מוזל: 10.5€ (גילאי 6-25) כניסה חינם לילדים מתחת לגיל 6 ​ רומא מלאה בווילות עתיקות, לכן מתבקש שהמוזיאון הבא יהיה לא אחר מוילה טורלוניה ( Villa torlonia ). הווילה נמצאת בויה נוֹמֵנטַנַה 70 (via Nomentana). המבנה הוא בעצם קומפלקס שעם השנים הפך לאוסף של כמה בניינים: וילה טורלוניה, ביתן הינשופים (la casina delle Civette) וביתן הנסיכים (או ביתן האצולה - casino nobile/casino de principi). ​ המוזיאון הוא פנים הווילה כמו גם הגנים שבה. הווילה נוסדה במאה ה-17 כאחוזה חקלאית ורק בשנת 1806 החלו את בניית הבניין עצמו בניצוחו של ג'וזפה וואלדייר (Giuseppe Valadier). האדריכל סידר מחדש את הפארק ויצר שדרות סימטריות ואנכיות היוצרות צומת שבו ניצב הבניין. באמצע המאה ה-19 נבנו במתחם בריכות נוי, שבילים מפותלים ומבנים נוספים ביניהם " הצריף השוויצרי " (capanna svizzera), חממה (Serra Moresca) ומגדל . ​ בשנת 1919 נתגלה במרתפי הווילה בית קברות יהודי מהמאה ה-3, מעוטר וגדוש במנהרות, פרוס על שטח של 12,000 מטרים רבועים ובו 4000 קברים מסודרים במפלסים. שיחזורו בשנת 2013 הוביל לגילוי של פרסקאות ומצבות בעלות סממנים יהודים הקשורים בטבע. ביתן הינשופים נמצא במקום בו נבנה הצריף השוויצרי בשנת 1840. הוא ממוקם על גבעה ובכך נפרד מהמבנה הראשי כשהרעיון מאחורי ההפרדה הוא לחקות את מבני המקלטים האלפינים. המבנה קיבל את שמו בשל אחד מחלונות הויטראז' שלו שעוצבו בידי דוּאִיליוֹ קַמבֵּלוֹטִי (Duilio Cambellotti) ובו מופיעים זוג ינשופים עם שרכי קיסוס ופרטים נוספים בהם הינשופים חוזרים על עצמם. ​ העיטורים הם בהשראת תשוקתו לאזוטריות של ג'ובאני טורלוניה, בעליו של המתחם. פנים המבנה מקושט בסטוקו , מיולקה , מוזאיקה וברזל יצוק בשילוב עם החלונות הרבים שמפיחים חיים במבנה. בשנת 1944 נכבש המתחם על ידי כוחות בעלות הברית, אז, החל לדעוך עד פתיחתו המחודשת בשנת 1997. ביתן הנסיכים או ביתן האצולה (il casino nobile) הוא מבנה נוסף בתוך המתחם. על בנייתו, בשנת 1832, היה אחראי בנו של ג'ובאני טורלוניה, אלסנדרו. הוא בנוי בסגנון האדריכלות הניאו-קלאסית ומעוטר בעמודים, פורטיקאות , ופרונאוסים (מבואות המבנה מעוצבים בהשראת עיצוב המקדשים היוונים ). ​ המבנה קרוי כך מאחר וקומת הקרקע הייתה מקום האירוח וקבלת הפנים של בני האצולה. אולם הנשפים שופע מראות רבות שנוספו על-ידי וואלדייר כדי להגביר את אפקט האור שמגיע מבחוץ. על עיצובו של "אולם בכחוס" (Sala di Bacco) המתאר את סיפורו המיתולוגי של בכחוס (דיוניסוס) ואת ארבעת העונות היה אחראי פרנצ'סקו פּוֹדסטִי (Francesco Podesti). מידע שימושי: אתר האינטרנט של המוזיאון: www.museivillatorlonia.it/en לקניית כרטיסים אונליין כאן . כניסה חינם בכל יום ראשון הראשון של כל חודש. שעות פתיחה: שלישי - ראשון: 09:00-19:00 בימים 24 ו-31 בדצמבר : 09:00-14:00 קופת הכרטיסים נסגרת 45 דקות לפני סגירת שערים. בימי שני ובתאריכים: 25/12, 1/1, 1/5, המוזיאון סגור. מחירים: כרטיס לביתן הינשופים +ביתן האצולה : 9.5€ ביתן האצולה: 7.5€ ביתן הינשופים: 6€ *כניסה חינם לילדים מתחת לגיל 6

העיר פירנצה בירת חבל טוסקנה, היא בעלת חשיבות עצומה בתרומתה לאמנות ותרבות העולם המערבי, העיר מרכזת כמות נדירה של יצירות אומנות והייתה מרכז עולמי לתרבות בתקופת הרנסאנס, בעיר חיו ונולדו אומנים, אדריכלים, סופרים ואנשי רוח בינהם דנטה אליגיירי ובוקאצ'יו, רפאל, לאונרדו דה וינצ'י, סנדרו בוטיצ'לי, דונטלו, מיכלאנג'לו, ועוד רבים אחרים אנה מריה לואיזה האחרונה בשושלת משפחת דה מדיצ'י פַּטְרוֹנֶיהָ של רבים מאמני העיר, חובבת אמנות מושבעת עשתה הסכם עם העיר לה הורישה את כל אוצרות המשפחה בתנאי שאף יצירה לא תעזוב את העיר לעולם, אקט מחווה זה הוכיח את עצמו עד היום ושמר על אושרה התרבותי של פירנצה ביחס לערים אחרות באיטליה ובעולם שרוקנו מאוצרותיהם במהלך השנים. במרכזה של העיר פירנצה, בפיאצה דֵלַה סניורייה (Piazza della Signoria), נמצא המוזיאון הראשון שלנו, הבניין המפורסם משמש כבית הערייה של העיר פירנצה. במקור שמו היה פלאצו דֵי פְריוֹרִי או פלאצו דלה סניורייה (בהתאמה: Palazzo dei Priori /Palazzo della Signoria), לאחר מכן קיבל את השם פלאצו דוּקַאלֵה (Palazzo Ducale), על שמו של קוזימו דה מדיצ'י (Cosimo De’ Medici), ראש שושלת בית מדיצ'י ודוכס פירנצה, שהיה מכנס את יועציו בבניין. קוזימו דה מדיצ'י היה פטרון אומנות, הוא תמך באמנים כמו: פרה אנג'ליקו, מזאצ'ו, פיליפו ליפי ודונטלו ועוד... בזכותו נבנתה כיפת הדאומו של פירנצה הלא היא כיפת ברונלסקי סמלה של העיר פירנצה. לבסוף קיבל המבנה את שמו הנוכחי, פלאצו וֵקְיוֹ (Palazzo Vecchio "הארמון הישן"), כאשר בית המשפט עבר ל פלאצו פִּיטִי (palazzo Pitti). ​ עיצובו של הבניין מסמל את הסינתזה הטובה ביותר של האדריכלות במאה ה-14. הוא בנוי מאבני גזית המשווים לו תחושת יציבות. מתחת למרפסת העליונה ניתן לראות את סמלי האצולה המצויירים, המספרים על המצב הפוליטי במאה ה-14. בכניסה הראשית ניצב פסל " דוד " של מיכאלנג'לו. הפסל המקורי עמד בכניסה בין השנים 1504 ל 1873, עד שבשנת 1910 הועבר לאקדמיה לאמנות של פירנצה ( Galleria dell'Accademia ) ובמקומו נמצא כיום העתק של הפסל, לצד פסלו של בנדינלי " הרקולס וקאסוס " (Ercole e Caco). הכניסה לאולמות הפלאצו עוברת דרך " החצר של מִיכֵּאלוֹצוֹ " (Cortile del Michelozzo) ומקושטת בפרסקאות ובמזרקה של "המלאך עם הדולפין" (Putto con delfino) משנת 1470, מעשה ידיו של אנדראה דל וֵרוֹקיוֹ ( Andrea del Verrocchio ). עד שנת 1959, ניצבה בחצר המזרקה המקורית, שככל הנראה הוזמנה על-ידי לורנצו (המפואר) דה מדיצ'י , אך כיום ניצב שם העתק מברונזה של המזרקה. את המזרקה המקורית העבירו לקומה השנייה בפלאצו, כדי לשמרה ולשמור עליה מפגיעות עתידיות. הכניסה לפלאצו וֵקְיוֹ "החצר של מִיכֵּאלוֹצוֹ" בקומה השנייה נמצא " אולם המאה ה-16 " (Salone Dei Cinquecento). במקור סימל האולם את עליית כוחה של הרפובליקה האיטלקית, אך עם מינויו של קוזימו דה מדיצ'י לדוכס, הוא הפך לאולם קבלת הפנים של שגרירי מדינות. המבנה עבר "מתיחת פנים", בעיקר על-ידי הצייר והאמן ג'ורג'ו וזארי . תקרת הקופסאות, שנבנתה בשנת 1563, מעוטרת בפרסקאות ממוסגרות בגילופי זהב ומייצגות את עליונותו (ואפילו אלוהותו) של קוזימו, שרצה לראות את עצמו במרכז, בתהילה ולתפוס מקום של כבוד בסיפורה של פירנצה. בצידי האולם פסלי שיש גבוהים שעומדים על כנים, חלקם פוסלו על ידי אמנים ידועי שם, כמו פסלו של מיכאלאנג'לו "גאון הניצחון" (il Genio della Vittoria). הפסל לא גמור, והוא נשאר בחדר העבודה של מיכאלאנג'לו שנים לאחר שעזב את פירנצה. קוזימו דה מדיצ'י קיבל את הפסל במתנה מאחיינו של מיכאלאנג'לו. חדר נוסף הוא "אולם החבצלות" (Sala dei Gigli), אך אל תתנו לשם להטעות אתכם, האולם לא מוקדש לסמלה של פירנצה, אלא דווקא לסמלו של הכתר הצרפתי, כמחווה לאנז'ו , שהגנו על הגואלפים . אחריו יש את חדר המפות או חדר הארונות, שנבנה על-יד וסארי כשהתקרה והריהוט בחדר עוצבו על ידי דיוֹנג'יֹ ניג'טי (Dionigio Nigetti). החדר שימש את משפחת מדיצ'י כחדר כספות, בו הם היו שומרים את החפצים יקרי הערך. באתר הזה תוכלו לרכוש כרטיסים. האתר נוח ונעים למשתמש. תוכלו למצוא בו תשובות לכל השאלות. ​ שעות פתיחה: * מאוקטובר עד מרץ א'-ד', ו'-ש' : 10:00-17:00 ימי חמישי: 10:00-14:00 * מאפריל עד ספטמבר א'-ד', ו'-ש' : 09:00-21:00 ימי חמישי: 09:00-14:00 *סיורי לילה בין השעות 21:00-23:00 (כניסה אחרונה בשעה 22:00). מחירים: כרטיס רגיל: 10 יורו כרטיס מוזל: 8 יורו (גילאי 18-25 וסטודנטים בהצגת כרטיס סטודנט) כניסה חינם עד גיל 18, קבוצות סטודנטים ומורים, מדריכי תיירים. לא רחוק מפיאצה דואומו (Piazza Duomo), בפיאצה סן ג'ובאני 1 (Piazza San Giovanni 1) נמצאת לוג'יה ביגאלו (Loggia Bigallo) מבנה גותי עתיק עם מוזיאון צמוד. הוא נבנה במחצית המאה ה-13 עבור אגודת "סנטה מרגריטה דֵלֵה מִיסְאֵרִיקוֹרְדְיֵה" (Santa Maria della Misericordia) ונועד, בשעתו, לאסוף ולהציג תינוקות שננטשו על-מנת שיזהו אותם או אולי יאמצו אותם. המבנה קרוי על שמם של "אחוות ביגאלו" , ארגון דתי שנוסד בפירנצה על ידי פייטרו דַה ורונה (Pietro Da Verona) במטרה להקים מיליציה כנגד דברי הכפירה של הקתרים. שני מוסדות אלו התאחדו והתמזגו לקבוצה אחת בסוף המאה ה-15. ​ על חזיתו החיצונית של המבנה יש אפרסקו עם דמותו של פטרוס הקדוש מלווה בכיתוב: " הטפה של פטרוס הקדוש המעונה בפירנצה עם נס הסוס הזועם" ששוחזר במאה ה-19 ע"י גַאֵטַאנוֹ בְּיַאנְקִי. בלוג'יה ישנן נישות בקיר ובהן דמויות שפוסלו על-ידי אלברטו ארנולדי, פסל מפירנצה מהמאה ה-14. אלברטו היה זה שהשלים את עבודות הקישוט של מגדל הפעמון של ג'וֹטו בסדרה של סקרמנטים. הלוג'יה כולה היא יצירת אומנות אחת גדולה, בין אם מדובר בקירות החיצוניים ובין אם מדובר באולמות הפנימיים. המוזיאון מכיל אוסף של יצירות. חלק מהיצירות נקנו בכסף וחלקן הגיעו כתרומות. במהלך השנים עברו היצירות ידיים ולבסוף בשנת 1904 הושלם האוסף. הוא מחולק בין שלושה חדרים. בחדר הראשון, סמוך ללוג'יה, בולט מכל היצירות הצלב של המאסטרו של ביגאלו, צייר מפורסם בזמנו, שעמד בראש סדנת היצירה המאורגנת ביותר בימים ההם בפירנצה, לפני תקופת צִ'ימְבּואֵה. ​ בחדר השני ישנן יצירות מהסגנון הגותי והטארדו-גותי ( זהו שלב בהיסטוריה של האמנות שהופיע סביב 1370 ועד חלק ניכר של המאה ה-15, בתרגום חופשי זהו השלב ה"גותי המאוחר"). בין היצירות ניתן לראות את הטריפטיך הנייד (יצירת אמנות בת שלושה חלקים) של ברנרדו דאדי (Bernardo Daddi). בחדר השלישי נמצאת המדונה דֵלַה מיסאֵריקוֹרְדְיַה (Madonna della Misericordia - "המדונה של הרחמים") במלוא הדרה. היא מופיעה כדמות אלגורית הלבושה בבגדי כוהנת. היצירה מכילה עדות על מראה העיר בתחילה המאה ה-14. אתר המוזיאון​ שעות פתיחה: שני – שבת : סיורים מודרכים בהזמנה מראש – 10:00-12:00 ובשעה 15:00 ימי ראשון וחגים: סיורים מודרכיפ בהזמנה מראש – 10:00-12:00 טלפון להזמנת סיורים: 0039055288496 * המוזיאון סגור בתאריכים : 08/12, 25/12 ו: – 1/1. מחירים: כרטיס רגיל : 3 יורו כרטיס מוזל : 2 יורו (כרטיס מוזל ניתן לבני 18-25 ולסטודנטים) הכניסה חינם עד גיל 18, לקבוצות סטודנטים המגיעים עם מלווה, לנכה המגיע עם מלווה ולמדריכי תיירים המגיעים עם קבוצה.

איטליה שהמבנה הגאוגרפי שלה הוא של חצי אי, מוקפת ב-7500 ק"מ של חופים. לפניכם 56 חופים נבחרים יפים ומומלצים במיוחד. חלקם חופים מוסדרים וממוסדים כמו גם חופים שנותרו חלק מטבע פראי, וכדי להגיע אליהם יש ללכת כברת דרך רצופה. אל חופים מסויימים אפשר להגיע בסירה בלבד. השילוב בין האוכל המצויין, הקצב האיטלקי האיטי ומזג האוויר החמים הופכים את החופשה לחוף הים האיטלקי לחופשה אידיאלית. הכתבה מחולקת לחופים על פי מיקומם במחוזות המגף האיטלקי הרשמו לקבוצת הפייסבוק שלנו לטיפים ועצות ​ קריאה לפי מיקום: הקליקו על שם המחוז כדי לקרוא על החופים הנמצאים בשטחו פריולי ונציה ג'וליה ונטו אמילייה רומניה מרקה אברוצ'ו מוליזה פוליה ליגוריה טוסקנה לאציו קאמפאניה קאלאבריה סרדניה סיציליה סיציליה - Sicilia האי סיציליה הוא ממוקדי המשיכה המפורסמים ביותר באיטליה. הוא ממוקם דרומית למגף. צבאות כובשים מתרבויות שונות עגנו לחופיו לאורך ההיסטוריה והשאירו את חותמם. סיציליה הוא אי מרתק מבחינת עושר התרביות המצוי בו ובנוסף מוקף בחופים הנכללים באופן טבעי בין החופים היפים בעולם. חוף מרינאלו - Spiaggia di Marinello נפה: מסינה - Messina עיר: טינדרי - Tindari שמורת טבע הנמצאת בעיר טינדרי שבסיציליה הנקראת גם האגמים של טינדרי. מדובר בלשון חול עדינה היוצאת מן היבשה ויוצרת תופעת טבע של חופים ואגמים קטנים מוקפים בחול לבן ומים פושרים. האגדה מספרת שהאגמים נוצרו על מנת שהחול הלבן יחבק ילדה שנפלה מידיה של אמה וטבעה שם. הילדה נפלה מפני שהאם לא האמינה בבתולה השחורה של העיר טינדרי.למעשה החולות שנשלחים אל תוך הים כלשון הם תוצאה של סחף וזרמים. חוף קאלאמוסקה - Calamosche נפה: סירקוזה - Siracusa עיר: נוטו - Noto חוף קטן ורב קסם הנמצא בתוך שמורת הטבע - Riserva di Vendicari , ניתן להגיע אליו רק רגלית (20 דקות הליכה מהחניה המסודרת) אין בו צל כלל לכן מומלץ להביא שמשיה ומים שיספיקו לשהייה ממושכת. החוף התפרסם בשנים האחרונות וצעירים רבים נוהרים אליו בקיץ. מים נקיים כחולים בטמפרטורה מדוייקת של עונג. חול לבן. סאן ויטו לו קאפו - San Vito lo Capo נאפה: טארפאני - Trapani עיר: סאן ויטו לו קאפו - San Vito lo Capo לא מקום מפלט! בקיץ החוף עמוס ומושך אליו המוני תיירים. שלושה קילומטרים של חוף לבן, ים אידיאלי בגוני תכלת שקופים נדירים. בחוף ניתן לשכור מיטות שיזוף ושמשיות, יש מקלחות, החוף מתאים גם לילדים קטנים. חלק קטן מהחוף הוא חופשי וניתן לשהות בו ללא תשלום. ריזרבה דלו זינגרו - Riserva dello zingaro נאפה: טארפאני - Trapani שמורת טבע. קיימות שתי כניסות לשמורה, צפונית ודרומית. בסמוך להן תוכלו להחנות את הרכב ולהתחיל את הסיור בשמורה ברגל. הכניסה ללא תשלום. שמורת הטבע משתרעת על פני 17 אלף דונמים ובה רצועת חוף באורך של 7 קילומטרים. בשמורה חיות ציפורים שונות, כמה מיני חיות ו-670 סוגים שונים של צמחים ופרחים. לנוחותכם שלושה מסלולי הליכה עיקריים. מומלץ לבחור במסלול שנמתח לאורך החוף, שמו - Sentiero costiero ואורכו 7 קילומטרים. מסלול זה מחבר את שתי הכניסות לשמורה ועל כן הינו המסלול המתוייר יותר. לאורכו ניתן לרדת לחופים קטנים יפיפיים. מומלץ להצטייד במים,אוכל ובשמשית צל. קאלה אזורה - Cala Azzurra נפה: טארפאני - Trapani האי פאבינייאנה - Favignana האי פאבינייאנה נמצא דרומית לעיר הנמל טראפני. אפשר להגיע אליו בשיט ברחפת שמשכו שלושים דקות. רחפת יוצאת אל האי בתדירות של פעם בשעה. המעבר מהאי הגדול, סיציליה, לאי קטן יותר משנה את האוירה לגמרי. מומלץ לשכור אופניים עם ההגעה לפאביניינה ולרכב אל החוף בכבישי האי. הנסיעה אורכת כ- 15 דקות. החוף עצמו מטלטל ביופיו. המים צלולים בצבע טורקיז כחלחל ובטמפרטורה מושלמת. אדמת החוף עשויה חימר, מתרחצים רבים מושחים את גופם באדמת החימר שלה סגולות של ריפוי. השמשיה שתביאו איתכם מהבית תינעץ בקלות יתרה באדמה הרכה. יש להביא שמשיה מפני שהחוף אינו חוף מוסדר. על אף הצפיפות בחודשי הקיץ, לא ניתן להשאר אדישים ליופו. איזולה בלה - Isola bella נפה: מסינה - Messina עיר: טאורמינה - Taormina העיירה טאורמינה בסיציליה שוכנת על צלע ההר הנושק לים. זוהי עיירת דייגים יפה ביותר, ומתוירת מאוד. למרגלותיה מתרחשת תופעת טבע יפה. מדובר באי קטנטן בשם "איזולה בלה" המרוחק רק כמה פסיעות מהחוף ומתחבר ליבשה בעזרת רצועת חול שהיא עצמה משמשת כחוף עד שהגאות מציפה אותה והיא נעלמת. המים צלולים כחלחלים ירקרקים ונעימים החוף עשוי מאבנים ויש בו מיטות שיזוף ואווירה של ימים עברו. מחוז קאלבריה - Calabria המחוז הדרומי ביותר בחצי האי האיטלקי. תושביו סובלים מעוני והאזור בכללותו מתוייר פחות. לעומת זאת הוא שופע במגוון חופים טבעיים. יש הטוענים שהם היפים ביותר באיטליה. מראסוזה טרופאה - Marasusa, Tropea נפה: ויבו ואלנטיאה - Vibo Valentia עיר: טרופאה - Tropea ״מראסוזה״ - Marasusa הוא אחד החופים היפים ביותר שבעיר טרופאה בקלבריה (המפורסמת גם בעקבות הבצל האדום שגדל בשדותיה), מגיעים אל החוף בהליכה רגלית מהעיר. החול הוא חול גרגרים לבן ועבה המעניק למים צבע כחול, בהירות ושקיפות יוצאים מהכלל. קאמיניה - Caminia נפה: קאטנזארו - Catanzaro עיר: סטאלטי - Staletti באמצע הדרך בין הערים קאטנזארו וסובראטו (Catanzaro - Soverato) שוכן החוף ״קמיניה״ - Caminia, חוף שבדרך כלל מושך אליו צעירים המחפשים חופשה דינמית מהרגיל. גרגרי חול לבנים בגודל בינוני וים כחלחל להפליא. קאפו ריצוטו - Capo Rizzuto נפה: קורטונה - Cortone עיר: איסולה די קאפו ריצוטו - Isola di capo rizutto האזור המוגן בשמורת טבע של קאפו ריזוטו, הוא אחד האזורים היפים ביותר על גדות הים התיכון. מפרצונים השוכנים בסמוך למבנים ארכיאולגים הופכים את אותו לחוף היפה בקאלבריה. רצועת החוף מרופדת בחול בגרגרים ביינוניים ולעיתים באבנים קטנות. הים שקוף כחול. קאפו וטיקאנו - Capo Vaticano נאפה: ויבו ואלנטיאה - Vibo Valentia עיר: ריקאדי - Ricadi בסמוך לעיירה קאפו וטיקאנו נמצאים כמה חופים שדורגו על ידי מגזיני תיירות כמובילים ברשימת 100 החופים היפים בעולם. חלקם לא נגישים רגלית, אלא רק בסירה. ישנם גם חופים מוסדרים בתשלום. הים בצבע טורקיז מהפנט וממנו מזדקרים סלעים וצוקים. האזור מתאים מאוד גם לצלילה. סובראטו - Soverato נאפה: קאטאנזארו - Catanzaro עיר: סובראטו - Soverato החוף של עיירת סובראטו פרוש לאורך מאות מטרים. זהו הוא חוף מסודר אך אין לצפות לרמה גבוה של שרות. החול לבן, ומי הים בצבע תכלת שקוף ונקי עד כדי כך שניתן לראות את הקרקעית עד לעומקים מרשימים. אפשר לראות דגים וצמחי מים ללא צורך לצלול. מחוז באזיליקאטה - Basilicata ממוקם צפונית לקאלאבריה ודרומית לפוליה ולו רצועת חוף יחסית קטנה ותנועת תיירים מעטה. המחוז מציע כמה חופים מעניינים. קאלה ג'אניטה - Cala Jannita di Maratea נפה: פוטנצה - Potenza עיר: מאראטאה - Maratea מהמפורסמים שבחופי האזור. נקרא גם החוף השחור בשל החול הכהה שמכסה אותו. לעיתים מתחמם החול השחור בשמש ואז החוף רותח. החוף נמצא נמצא בקצהו של פארק טבעי שעציו הירוקים מכסים את הסלעים המגיעים עד קו המים. המים בצבע טוריז שקוף וצלול ומצויין לשחיה. בתוך המים יש מערה אפופה בהדי אגדה טראגית שעברה מפה לאוזן. האגדה מספרת על אישה נשואה בשם איזבלה שנהגה להביא את מאהביה לשם. כשבעלה גילה את נאפופיה הרג אותה בפתח המערה. נובה סירי – Nova Siri נפה: מטרה - Matera עיר: נובה סירי - Nova Siri חוף ים יפה, לפעמים ניתן לראות להקות דולפינים השוחים לאורכו. נמצא בקרבת העיר העתיקה סירי (מקור השם: העיר היוונית הקדומה סיריס), חוף זה מתאים למשפחות. הוא מכוסה חול אפרפר מעורבב בצדפים ואבנים. המים נקיים. ניתן לצפות בשקיעות יפות וכמובן לקוות לדולפינים. מחוז פוליה - Puglia ממוקם צפונית לבאזיליקטה ולו רצועת חוף באורך 800 קילומטר. המחוז מציע אין ספור אפשרויות וכמה מהחופים היפים באיטליה כולה. הוא מעורך מאוד ומתוייר על ידי האיטלקים בגלל פשטותו ועצם העובדה שלא הפך מודרני ונשאר יעד חופשה בסגנון נוסטלגי ״כמו פעם״ מרינה די פאסקולוזה - Marina di Pescoluse נפה: לצ׳ה - Lecce עיר: סלבה - Salve החוף מארינה די פסקולוזה זכה לכינוי ׳המלדיבים של סלנטו׳ מפני שהוא מכוסה בחול לבן ודק, ומימיו שקופים ותכולים במיוחד. החוף מוסדר ומציע שירותים מכל הסוגים. מקלחות, שמשיות, מסעדות, קיוסקים ועוד... עמוס מאוד ! במיוחד בתקופת הקיץ יולי ואוגוסט. מתאים לילדים. מרינה די ליצאנו - Marina di Lizzano נאפה: טאראנטו - Taranto עיר: ליצאנו - Lizzano רצועת חוף באורך 7 קילומטרים. לאורכה חופים רבים מכוסים חול לבן ונושקים לים כחול טורקיז. מים שקופים ונקיים. בין החופים חופים חופשיים בחינם, וחופי ״לידו״ בתשלום המספקים את כל השרותים הבסיסיים. האזור פחות מתוייר מאחרים באמצע הקיץ ולכן שקט יותר באופן יחסי. קאלה די פגורי די ויאסט - Cala dei Paguri di Vieste נאפה: פוג׳יה - Foggia עיר: וייאסט - Vieste מעטים האנשים היודעים על קיומו שלחוף קטן זה. אף המקומיים במקרה זה אינם יוצאים מן הכלל וגם עבור רבים מהם, זהו חוף נסתר. אל החוף ניתן להגיע רק באמצעות סירה. כששטים מכיוון העיר ויאסט זהו המפרצון הראשון משלושה מפרצונים. הוא גם הלבן מכולם. חופו מכוסה אבנים לבנות קטנות. מבודד ללא כל שירותים. לחלופין יש את החוף: Cala della Pergola שאליו יש גישה עם רכב. טורה פוצלה (ברינדיזי- אוסטוני) - Torre Pozzella נפה: ברינדיזי - Brindisi עיר: אוסטוני - Ostuni כ-7 קילומטרים מהעיר אוסטוני בנפת ברינדיזי נמצאת רצועת חוף יפהפייה הבנויה ממפרצונים וסלעים קטנים. שם נמצא החוף הקטן טורה פוצלה. פינת חמד בתולית ופראית מכוסה חול לבן וסלעים. המים צלולים בצבע תכלת. מתאים למתמכרים לשחיה. מן החול מתגבה מגדל עתיק אשר על שמו נקרא החוף. החוף איננו חוף מוסדר. קאלאנלה (פוג׳ה - גארגאנו) - Calenella נפה : פוג׳יה - Foggia עיר: גארגאנו - Gargano אי אפשר לכתוב על מחוז פוליה מבלי להזכיר את שמורת הטבע ״גארגאנו״ - Gargano השוכנת בקרבת העיר פוג׳ה. חוף קאלאנלה הוא בהחלט הבולט בחופי האזור. מדובר בחוף מוסדר אך פראי ונטול מבנים תיירותיים מלבד אתר קמפינג אחד. החוף שקט, הצמחייה הטבעית והשדות החקלאיים משתרעים ממש עד למימיו. החול בהיר ורך והמים צלולים בגוון טורקיז עד ירקרק עמוק. בהחלט מקום מפלט. מחוז קאמפאניה - Campania המחוז בו נמצאת העיר נאפולי, והאיים איסקיה וקאפרי. הוא ממוקם מערבית לפוליה ולו רצועת חוף גדולה. המחוז מציע ריכוז חופים טבעיים עם ים נקי במיוחד. מהמתויירים באיטליה ובצדק. קאלה ביאנקה - Cala Bianca פרובינצייה: סלרנו - Salerno עיר: כאמרוטה - Camerota את החוף הקטן הזה דירגו האיטלקים דרך האינטרנט, כחוף היפה ביותר באיטליה לשנת 2013. הוא נמצא בשמורת טבע שמרכזת חופים יפים במיוחד ונקראת ״צ׳ילנטו״ - Cilento. ניתן להגיע אליו דרך הים בסירה, או בהליכה הנמשכת כשעה. אל החוף מוביל יער. החוף עצמו מכוסה בחלוקי נחל לבנים קטנים. המים צלולים מאוד. קאלה דלי אינפרסקי - Cala degli infreschi נפה: סלרנו - Salerno עיר: כאמרוטה - Camerota חוף זה הוא עוד פנינה טבעית נדירה ברצועת החוף הטירנית. גם הוא נמצא בשמורת הטבע ״צ׳ילנטו״ - Cilento ולעומת קודמו, נבחר לחוף היפה ביותר באיטליה לשנת 2014. הוא ידוע גם כחוף שנרשמו לו הכי הרבה חיפושים בגוגל. ההגעה אליו היא בסירה שגם תחזיר אתכם, או בהליכה בטראק שאורכו כ: 4 שעות. המראה עוצר נשימה. סלעי ענק עטופים בצמחיה מגיעים עד המים ובהם נקובות מערות הנמשכות אל מתחת למים. במערות נמצאו ממצאים פרהיסטוריים מתקופת האדם הקדמון. חוף לבן ומים צלולים מאוד. טרנטובה - Trentova נפה: סלרנו - Salerno עיר: אגרופולי - Agropoli במרחק הליכה מהעיר אגרופולי ובצפון שמורת הטבע ״צ׳ילנטו״ - Cilento ישנו חוף גדול השוכן במפרץ טרנטובה, מראה הים יפהפייה, החוף מוסדר ובו שרותים מכל הסוגים. חול לבן דק, המים רדודים ומאוד נקיים, מתאים לילדים. דוליו - Duoglio נפה: סלרנו - Salerno עיר: אמאלפי - Amalfi חוף זה שוכן במרחק של קילומטר אחד מהעיר אמאלפי. יש לרדת ב-400 מדרגות מהכביש הראשי בכדי להגיע אליו. הוא מחולק לשניים חלק אחד חופשי ומומלץ להגיע אליו מוקדם בשביל לתפוס מקום ושלווה. וחלקו השני מוסדר ומציע פעילויות ספורט ימי מכל הסוגים. בחוף אבנים קטנות מעורבבות בחול כהה. המים צלולים בצבע טורקיז. באני טיבריו - Bagni Tiberio נפה: נאפולי - Napoli האי: קאפרי - Capri אי אפשר לכתוב על מחוז קמפאניה בלי להזכיר את האי קאפרי. אחד האיים המפורסמים והמתויירים ביותר במחוז. האי ידוע ומתוייר מאז ומתמיד הנהירה אליו היא בעיקר בגלל המערה הכחולה. מנמל העיר נאפולי יוצאות כל שעה רחפות רבות לכיוון האי. את החוף זה בחר הקיסר הרומאי טיבריו לפני 2000 שנה. הוא אהב לטבול במימיו ועל כן נקרא החוף על שמו. חוף זה הוא האהוב ביותר על המקומיים שראו דורות שלמים של ילדים גדלים בו. ניתן להגיע אליו בהליכה רגלית של כעשר דקות מרחוב via palazzo al mare. בחוף פזורים חלוקי נחל והמים בצבע טורקיז שקוף. חוף מוסדר, המחולק לאזור למשפחות ואזור יותר רגוע לזוגות. מסעדה מקומית מגישה מנות מסורתיות. ניתן גם לבקר בחורבות מעונות הקיץ העתיקים של הקיסר. צ׳יטארה - Citara עיר: פוריו - Forio האי: איסקיה - Ischia לאי היפה איסקיה מגיעים ברחפת מנמל נאפולי. את האי מקיפים חמישים קילומטרים של חופים, לכל אחד אופי טבעי שונה מחברו. ישנם חופים המתאימים למשפחות וחופים דינמיים המתאימים לצעירים. באי גם מעיינות טבעיים חמים הנובעים מהים עצמו, תופעה המאפשרת גם טבילה לילית. בקרבת מתחם המעינות החמים הגדול ביותר באי Giardini di Posiedon נמצא החוף היפה צ׳יטרה. חוף מוסדר עם כל השירותים הנחוצים: בר, מסעדה, כסאות נוח ועוד... חול לבן. מים שקופים מאוד בצבע טורקיז. מחוז מוליזה - Molise ממוקם צפונית למחוז פוליה. מחוז זה הוא בעל רצועת החוף הקטנה ביותר מכל מחוזות איטליה. רק 35 קילומטרים של חוף. והוא לא מפורסם כלל. הוא מציע כמה חופים יפים ופחות מתויירים. פטאצ׳יאטו מרינה - Petacciato marina נפה: קאמפובאסו - Campobasso עיר: פטאצ׳יאטו - Petacciato חוף דיונות זה נמצא צפונית לעיר טרמולי. חלקו מוסדר ומציע שירותים שונים וחלקו חופשי. הים נקי בצבע טורקיז ולחוף חול דק המזכיר את החול של החופים בארץ. בקרבת מקום עיר עתיקה שכדאי לבקר בה. בקרבת מקום ישנם בתי מלון ואתרי קמפינג לשהייה עם קראוונים או אוהלים. ריו ויבו - Rio Vivo נפה: קאמפובאסו - Campobasso עיר: טרמולי - Termoli מדרום לעיר ״טרמולי״ שהיא העיר המושכת ללא כל ספק את מירב תשומת הלב בכל הקשור לים במחוז מוליזה, נמצא החוף ריו ויבו. אורכו כ-150מטרים והוא מומלץ לחובבי הספורט הימי. אפשר לשכור שם סירות מפרש או לעסוק בדיג מתחת לפני המים. על החול הלבן והדק בנויים מגרשי כדורעף וכדורגל חופים. המים בצבע טורקיז. החוף מוסדר ובו מסעדות ברים ושאר שרותי חוף. מחוז אברוצו - Abruzzo ממוקם צפונית למחוז מוליזה, במרכז צידו המזרחי של המגף. לאברוצו רצועת חוף בינונית בגודלה וכמה חופים מפתיעים שכדאי לבקר בהם. פונטה פנה - Punta penna נפה: קיאטי - Chieti עיר: ואסטו - Vasto בתוך שמורת הטבע ״פונטה אדרצי״ - Punta Aderci שוכן חוף דיונות. החוף שמור במצבו הטבעי והפראי, הוא בית לציפורים נדירות וניתן לפגוש בו צבי ים ודולפינים. המים רדודים ומתאימים לשחיה גם לילדים. צבעם טורקיז והם נקיים מאוד. את החוף מקיפה צמחיה טבעית וגם מגדלור אחד שנבנה בשנת 1906. פונטה דל קאבאלוצ׳יו - Punta del Cavalluccio נפה: קיאטי - Chieti עיר: רוקה סאן ג׳ובאני - Rocca San Giovanni עוד פנינה נדירה של מחוז אברוצו, חוף טבעי זה בו החול דק וכהה וסלעים מקיפים אותו הוא קטן במיוחד, אורכו כשלושים מטר בלבד. בתוך המים יש בקתת עץ עתיקה ששימשה ומשמשת עדיין לדייג. ציורי ומיוחד. פינטו - Pineto נפה: טאראמו - Teramo עיר: אומונימו- Omonimo חוף פינטו (עצי אורן) הוא החוף המרכזי של העיר Omonimo והוא נחשב לפנינת החופים בריביירה של אברוצו. בין השנים2000-2004 חופיה של רצועת פינטו קיבלו את סימון ״הדגל הכחול״ המציין לטובה את נקיון המים והחוף. רצועת החול נמתחת על פני 10 קילומטר בערך, ולכל אורכה צומחים עצי אורן המפיצים את ריחם הרענן בכל שטח החוף. החופים מוסדרים תופסים כשלושה קילומטרים משטחה הכולל של רצועת החוף ובהם אפשר למצוא את כל שרותי חוף המקובלים. ברים, מסעדות, מיטות שיזוף ושימשיות להשכרה. החול דק ובהיר והמים תכולים ושקופים מאוד בעומקים שונים. מתאים מאוד לשחיה. בקרבת מקום נמצאים בתי מלון ומקומות בילוי. לאציו - Lazio המחוז בו שוכנת עיר הבירה רומא . ממוקם מערבית לאברוצו וצפונית לקמפניה ולו רצועת חוף ארוכה. אלו הם החופים בהם רוחצים הרומאים בחופשותיהם. המגוון רב. החופים היפים יותר ממוקמים בחלק הדרומי. חוף שלוש מאות המדרגות - Trecento Gradini נפה: לטינה - Latina עיר: גאטה- Gaeta בדרום מחוז לאציו בין העיר Gaeta לעיר Formia נמצא חוף שלוש מאות המדרגות. יש ויכוח על מספר המדרגות שצריך לרדת וגם לעלות בסופו של דבר, אבל מי שספר ולא התבלבל, בוודאי הגיע לשלוש מאות או יותר. לפני היופי שייחשף בפניכם כשתגיעו למרגלות המדרגות, תצטרכו לסבול מעט ממראה האשפה המושלכת לאורך הירידה. (איש אינו דואג לפינוי הזבל) כשתבואו במבואות החוף תזכו לראות פנינה של ממש. חול רך בהיר ומים נקיים להפליא בצבעים משתנים מכחול עד טורקיז. בחוף שמשיות ומיטות שיזוף להשכרה. יש גם אזור חופשי ללא תשלום האהוד מאוד על מתרחצים נטורליסטים. רוב הזמן החוף איננו צפוף יחסית לחופים אחרים במחוז. בופאלארה - Bufalara נפה: לטינה - Latina עיר: סבאודיה - Sabaudia דרומית לעיר לטינה וצפונית לעיר סבאודיה בכביש שלאורך הים ישנה גישה לחוף דיונות יפה זה. כאן מובטחים שקט ושלווה גם בתקופות העומס של שיא הקיץ. חוף ארוך מסודר עם מיטות שיזוף ושמשיות להשכרה, מסעדות טיפוסיות למקום בהם ניתן לאכול סנדביצ׳ים או אפילו מנת פסטה עם צדפות. בחוף חול כהה דק והמים נקיים. זהירות משאריות גללים של סוסים שנשארים לפעמים בחול. לידו די אוסטיה - Lido di Ostia נפה: רומא - Roma עיר: לידו די אוסטיה - Lido di Ostia החופים בסמוך לעיר רומא אינם ידועים ביופיים. היתרון שלהם הוא הנגישות הקלה לתושבי העיר ולמבקריה. אם אתם ברומא ללא רכב העיר ״לידו די אוסטיה״ נגישה בעזרת המטרו בעלות של 1€ ויכולה להוות מפלט עבורכם. צריך לקחת את קו מטרו B מתחנת Piramide או Roma porta San Paolo עד לתחנת Stella polare ומשם ברגל עד החוף. יש מגוון רחב של חופים וכולם מאוד עמוסים במיוחד בחודשי הקיץ. לה מרקה - Le Marche המחוז נמצא צפונית למחוז אברוצו ולו רצועת חוף גדולה. המחוז מתוייר במיוחד, מגוון ופונה לכל כיס. רוב החופים בו מוסדרים. קשה למצוא חופי מפלט וחופים טבעיים אך הנה כמה אפשרויות. סאסי נרי - Sassi neri נפה: אנקונה - Ancona עיר: סירולו - Sirolo ״חוף חלוקי האבן השחורים״ - חוף טבעי ופראי זה נחבא בתוך שמורת הטבע ״קונרו״ Parco del Conero ואליו ניתן להגיע רק בהליכה רגלית. כעשרים דקות הליכה מהחניה. רוב הדרך מוצלת ונראות ממנה פנורמות יפות מאוד של הים. כדאי להביא שמשיה אבל אם שכחתם תוכלו להשכיר אחת בחוף ביחד עם מיטות שיזוף. גם מסעדה יש. את החוף מכסים חלוקי אבן לבנים דווקא. את האבנים השחורות אפשר לראות בתוך המים ועל שמן נקרא החוף. המים בצבעים משתנים מטורקיז עד כחול עמוק. החוף לא גדול ועלול להיות מלא בשיא העונה. לא מתאים לכולם בגלל ההליכה, אבל בהחלט שווה את המאמץ. מזאוואלה - Mezzavalle נפה: אנקונה - Ancona עיר: מזאוואלה - Mezzavalle גם חוף זה הוא חלק משמורת הטבע ״קונרו״ Parco del Conero וניתן להגיע אליו רק בהליכה רגלית. אחרי שחונים באחת משתי החניות ללא תשלום בקרבת הכביש הראשי (מומלץ להגיע מוקדם בשביל למצוא חניה) יש הליכה ארוכה וירידה תלולה וחלקה לכיוון החוף, לכן מומלץ לנעול נעלי הליכה מתאימות, ביחוד עם ילדים. גם שמשיה מומלץ להביא מכיוון שבחוף אין. החוף נמצא במפרץ רחב ידיים והוא מהחופים היפים שהטבע יכול להציע. חלוקי נחל לבנים גדולים מרפדים את הגדה ממש כמו על שפת אגם. מים בצבעים כחלחלים ושקיפות גבוהה. בחוף יש גם מסעדה טובה, בר ומקלחות ללא תשלום. הקושי בגישה למקום מרחיק את ההמונים, שומר על החוף נקי וטבעי בסופו של דבר משתלם לבאי החוף. פיורנאזואולה די פוקארה - Fiornazuola di focara נפה: פזרו אורבינו - Pesaro e Urbino עיר: פיורנאזואולה די פוקארה - Fiornazuola di focara הריביירה של Gabicce Mare ארוכה ובה חמישים חופים מוסדרים עם שמשיות ושאר שירותים. כל חוף וסגנונו. בעונת הקיץ הם מלאים לעייפה במתרחצים. נקודת מפלט מהכאוס יכולה להיות החוף הפראי והטבעי המסתתר בתוך פארק Monte San Bartolo הקרוי על שם העיר ״פיורנאזואולה״ מימי הביניים. החוף נמצא במרחק של שמונה קילומטרים בלבד מהרביירה, ורק עשרים וחמישה קילומטרים מהעיר רימיני. צריך להגיע לעיירה Fiornazuola di focara וממנה לצעוד ברגל כ: 20 דקות עד לחוף. כאן אין בנמצא שמשיות או מיטות שיזוף וגם לא ברים, מוסיקה או מסעדות. רק ים! מעט אנשים פוקדים את המקום בגלל הקושי בהגעה והחוסר בשרותי חוף בסיסיים. הים נקי בצבע כחלחל, החול בחוף מעורב בחלוקי נחל וצמחייה פראית גם כזאת הנפלטת לחוף מן הים. מומלץ להביא מים אוכל שמשיה וספר טוב. טוסקנה - Toscana מחוז טוסקנה אולי המפורסם מכל מחוזות איטליה אך למרבה הפלא חופיו אינם ידועים. טוסקנה נמצאת צפונית ללאציו והיא בעלת רצועת חוף ארוכה. חלקה הצפוני סלעי יותר מהדרומי שנהנה מחופים בעלי חול רך. אפשרויות התיור מגוונות מאוד ומתאימות לכל כיס. סגנונה המיוחד של טוסקנה מורגש גם בחופיה. ספיאג׳אה דלה רוקטה - Spiaggia delle Rocchette נפה: גרוסטו - Grosseto עיר: קסטיליונה דלה פסקאיאה - Castiglione della pescaia חוף זה ממוקם צפונית לעיר גרוסטו. למעשה על כל רצועת החוף מנקודה זו דרומה עד עיר החוף Civitavecchia פרושים חופים יפים, נקיים וטבעיים. הם מאופיינים בחול בצבע כהה וים נקי. הצמחייה גולשת עד החוף. ורבים החופים המסודרים עם שמשיות, מיטות שיזוף, מסעדות, וברים. הים מעט גלי ובשעות אחר הצהריים גוברת הרוח. החופים מתאימים לילדים, וחלק מתאימים לספורט ימי כמו גלישת רוח. בחוף דלה רוקטה מצוי כל מה שפורט לעיל ובנוסף ישנם גם סלעים מהם ניתן לקפוץ באופן בטוח למים ובריכות טבעיות המתאימות לשנורקלינג. החופים המסודרים עמוסים בעונת הקיץ אך בהליכה לאורך רצועת החוף ניתן למצוא נקודות פנויות יותר. ספיאג׳אה די קאבולי - Spiaggia di Cavoli נפה: ליבורנו - Livorno אי: איזולה די אלבה - isola d'Elba עיר: קאבולי - Cavoli לא ניתן לכתוב על טוסקנה בלי להזכיר את האי אלבה. האי ששימש כלא לנפוליאון . כדי להגיע אל האי צריך לשוט במעבורת, שנושאת גם את הרכב הפרטי/שכור, המעבורת מפליגה מנמל העיר פיומבינו - Piombino. כדאי להקדיש לחופשה באי מספר ימים. אפשר להקדיש לו גם את כל הביקור באיטליה. באי אלבה מבחר חופים גדול. המים כחולים וצלולים במיוחד. אם ניתן לציין חסרון אחד יהיה זה גודל האי ביחס לכמות התיירים וצפיפות המתרחצים בו בשיא עונת הקיץ. בחרנו חוף אחד שיכול להתאים גם לצעירים ובעת ובעונה אחת למשפחות עם ילדים קטנים. החוף הוא מעין מפרץ קטן מוקף צמחיה. המים בצבע טורקיז צלולים לחלוטין לבד מכתמים של צמחייה ימית. בתוך המים פזורים מספר סלעים. המים עצמם רדודים ועל כן מתאימים לילדים. בחלק קטן מהחוף ניתן לשכור מיטות שיזוף ובחלקו הגדול יש אפשרות לשהות באופן חופשי וחינמי. קיימת בעית חניה בחוף בשל דרכי גישה צרות, ביחוד בתקופת שיא הקיץ. לה ביונדה - la Bionda נפה: גרוסטו - Grosseto ישוב: פורטו סנטו סטפנו - Porto santo Stefano על אי קטן המחובר לרצועת החוף של של העיר גרוסטו ממוקמת העיירה ״פורטו סנטו סטפנו״. שלוש רצועות אדמה מחברות את האי אל היבשה ועל אחת מהן עובר כביש. הכביש מוביל לעיירה ״פורטו סנטו סטפנו״. מחנים את הרכב בעיירה ולאחר מכן בהליכה רגלית לא קצרה מגיעים אל החוף. כדי למצוא את הדרך הנכונה יש לבקש הוראות הגעה מן המקומיים. בסוף הדרך לחוף עוברים בתוך מנהרות הרכבת הישנה שפתח היציאה שלהן מוביל ישירות אל ״הבלונדינית״, זהו שמו של החוף בתרגום ישיר מאיטלקית. הוא נקרא גם ״הבריכה״ בגלל המים השקטים שבו. שובר גלים טבעי למחצה תורם לכך. החוף ללא תשלום ואין בו שירותים מכל סוג שהוא, מה שהופך אותו לפינת חמד טבעית ורגועה באופן מיוחד. המים רדודים מאוד ושקופים כמו באגם, ניתן לראות בעדם את הקרקעית. קלה דל ג׳סו - Cala del Gesso נפה: גרוסטו - Grosseto ישוב בקרבת מקום: פורטו סנטו סטפנו - Porto santo Stefano באותה עיירת חוף ״פורטו סנטו סטפנו״ נמצא מפרץ קטן הנקרא מפרץ הגבס. גם כאן קשה למצוא את המקום וצריך לבקש הדרכה מן המקומיים. לאחר חניית הרכב נדרשת הליכה רגלית לא קצרה. אך המאמץ משתלם! מים צלולים לחלוטין בצבע טורקיז בהיר שמתכהים ככל שהים מעמיק. כתמי צמחיה תת ימית טיפוסית לאזור ואפילו אי קטן מתגבהה מן הים ממש ממול. החול בצבע בהיר עד לבן. מתאים לשנורקלינג, לילדים ומבוגרים כאחד. החוף טבעי לחלוטין ואין בו שירותים מכל סוג שהוא כגון מיטות שיזוף קיוסק וכהנה… חוף קטן זה היה מבודד אך כיום הפך לאטרקציה ומתמלא באנשים במיוחד בסופי שבוע וביחוד באוגוסט, אם ניתן להגיע במהלך השבוע עדיף. ליגוריה - Liguria המחוז מגיע עד גבול צרפת. ממוקם בקצה הצפון מערבי של חצי האי האיטלקי. מקום מושבן של עיר הנמל ג׳נובה, העיר סאן רמו עיר פסטיבל המוסיקה האיטלקית, כפרי צ׳ינקווה טרה ועוד. לליגוריה רצועת ים מרשימה המורכבת ממפרצים קטנים, את ימה של ליגוריה נוהגים לפקוד תושבי מילאנו וסביבתה. יוקרה, סטייל, וההשפעות המיוחדות של עיר השיק העולמית מורגשות גם בחופים. ספיאג׳ה די מרמוזה - Spiaggia di Maramozza נפה: לה ספציה - La Spezia עיר: טלארו - Tellaro חוף זה מוכר גם תחת השם Eco del mare בתרגום ישיר מאיטלקית ״הד הים״, הוא נמצא בחלקו הדרומי של המחוז דרומית לעיר ״לה ספציה״ וסמוך לאחת העיירות הציוריות באיטליה ״טלארו״ - Tellaro המושכת אמנים רבים. עיר שהיא יעד לביקור לפני עצמו. חוף זה הוא מפרץ קטן שאורכו כ-100 מטר. הוא מוקף סלעים וצמחיה, ויש בו שמשיות מעטות ובר/קיוסק. מים שקופים בצבע טורקיז חול בכמה צבעים בהיר וכתמתם מעורב באבנים קטנות. מתאים לכולם. באיה דאי סאראצ׳ני - Baia dei Saraceni נפה: סאבונה - Savona עיר: פינאלה ליגורה - Finale Ligure (ואריגוטי - Varigotti) חוף ציבורי הנמצא בחלקו הצפוני של המחוז ונחשב לאחד היפים באזור. המים כחולים להפליא, החול דק ומעורב באבנים קטנות. חלקו בתשלום וחלקו בחינם. הוא מלא מאוד בשיא העונה, אך מתאים מאוד למשפחות ויש בו את כל שרותי החוף הרגילים, קיימת בעיית חניה במיוחד בשיא העונה. באיה דל סילנציו - Baia del silenzio נפה: ג׳אנובה - Genova עיר: ססטרי לבאנטה - Sesteri Levante חוף זה ממוקם דרומית לעיר הנמל ג׳נובה שבצפון מערב איטליה, מדובר בחוף מרשים ביותר. מראהו מזכיר תמונה מגלויה. מפרץ חצי עגול עם רצועת בתים לאורכו. השקט מאפיין אותו בעיקר בערבים (לא בשיא העונה), שמו בתרגום ישיר מאיטלקית הוא ״מפרץ השקט״. בין מבקריו המפורסמים לורד ביירון וגטה. החול דק והמים שלווים בצבע טורקיז. יש גם בר נחמד. מתאים לכל המשפחה. ספיאג׳ה די מונטה רוסו - Spiaggia di Monterosso נפה: לה ספציה - La Spezia עיר: מונטה רוסו על מר - Monterosso al Mar למבקרים בחודשי הקיץ ב צ׳ינקווה טרה - Cinque Terre, חמש העיירות הציוריות לחוף הים במחוז ליגוריה, מומלץ לבקר גם בחוף הזה שהוא הגדול והחשוב באזור. החוף נמצא בעיירה ״מונטה רוסו״ ובו כל השירותים הבסיסיים של חוף מוסדר. החול דק והמים שקופים ומזמינים בצבעי טורקיז וכחול. ישנם גם כמה סלעים מהם ניתן לקפוץ למים או פשוט לצפות ביופי שהם מוסיפים לחוף. רוב החוף בתשלום ורק חלק קטן פתוח בחינם. בשיא העונה למצוא בחלק החינמי מקום להניח מגבת יהיה כמו להשתדל להתמקם בתוך קופסאת סרדינים. אמיליה רומניה - Emilia Romagna המחוז בו שוכנת העיר בולוניה, נראה כהמשך הטבעי של מחוז לה מרקה מצפון. בצדו המזרחי של המגף. חופיו ידועים במסיבות החוף שנערכות בהם, אך יש בו גם חופים אחרים. למשל שני חופים אלה שהם גדולים ומתאימים לכל מטרה. ספיאג׳ה דלה פינארלה די צ׳רביה - Spiaggia della Pinarella di Cervia נפה: רוונה - Ravenna עיר: מונטה פינארלה די צ׳רביה - Pinarella di Cervia חוף זה מוגדר מאז 1999 כחוף הטבעי היפה ביותר במחוז אמיליה רומניה. כך על פי מדריכים שונים התומכים באיכות הסביבה, הוא משתרע לאורך שניים וחצי קילומטרים, ויש בו חופים שאפשר לשהות בהם בחינם וגם חופים פרטיים בתשלום - ״לידו״ אשר בהם כל שירותי החוף האפשריים. מיטות שיזוף, שמשיות, מקלחות ועוד. מאחורי רצועת החוף יש חורשת אורנים אשר בצילה ממולץ לערוך פיקניק. חול כהה רך ומים כחולים. מתאים לרחצה שחייה וכל סוגי הספורט הימי. ספיאג׳ה די צ׳סנאטיקו - Spiaggia di Cesenatico נפה: פורלי צ׳סנה - Forlì Cesena עיר: צ׳סנאטיקו - Cesenatico חוף זה משתרע לאורך קילומטרים רבים והוא מחולק לעשרות חופים פרטיים בתשלום- ״לידו״- בסגנונות ועם שירותים שונים. יש בו את כל שירותי החוף, מיטות שיזוף שמשיות ומקלחות אטרקציות לילדים וכהנה. קילומטר אחד מתוך החוף פתוח בחינם לכל מי שרוצה. גם בתי מלון ומסעדות בנויים לאורכו. בחוף חול רך ומים כחולים, החוף מתאים למשפחות ולרחצה שחייה וכל סוגי הספורט הימי. ונטו - Veneto המחוז בו שוכנת העיר ונציה, מציע חופים הומים למדי וידוע במחיריו השווים לכל נפש המושכים אליו בעיקר תיירים מגרמניה ואוסטריה. הים אינו מהיפים ביותר אך הוא שקט ורדוד ומתאים למשפחות עם ילדים. נמצא בצדו הצפון מזרחי של חצי האי האיטלקי. יאזולו - Jesolo נפה: ונציה - Venezia עיר: יאזולו - Jesolo יאזולו, היא עיר חוף המושתתת על תיירות. היא מבוקשת בעיקר על ידי בני נוער ובליינים חובבי מסיבות-חוף בני כל הגילים. החוף משתרע לאורך מספר קילומטרים. הוא עמוס ורועש מאוד בתקופת הקיץ. רצועת החוף מחולקת לעשרות חופים בניהול פרטי, בהם נגבה תשלום בכניסה. חלקם שייכים לבתי המלון. בכל לידו יש מיטות שיזוף ושמשיות המכסות את החוף שורות, שורות. ישנם ביזולו גם חופים ללא ניהול וללא תשלום. הברים לאורך החוף עורכים מסיבות בערבים של עונת הקיץ. החוף מכוסה חול רך וכהה והמים רדודים ואינם צלולים ביותר. החוף מתאים למשפחות. עמוס מאוד בעונת הקיץ. ספיאג׳ה די באריקאטה - SPIAGGIA DI BARRICATA נפה: רוביגו - Rovigo עיר: פורטו טולה - Porto Tolle חוף מיוחד זה ממוקם בדלתא של נהר הפו. הפו הוא הנהר הארוך ביותר באיטליה והוא נשפך אל הים בסמוך לחוף זה. החוף הוא למעשה רצועת יבשה נפרדת ומוקפת מים, הנגישה בעזרת גשר להולכי רגל. אורך החוף שלושה קילומטרים והוא מתאים למי שמחפש מגע קרוב עם הטבע. בחוף עצמו חול כהה, המים לא צלולים אך נקיים. ניתן לקיים פעילויות כמו צפיה בציפורים, או שייט בסירה ב״פארק נהר פו״ הסמוך. ספיאג׳ה די ביביאונה פינאדה - Spiaggia Di Bibione Pineda נפה: ונציה - Venezia עיר: ביביאונה - Bibione ביביאונה היא עיירת חוף תירותית. עמוסה מאוד בחודשי הקיץ. היא נמצאת צפונית לונציה וסמכוה ליאזולו, שדומה לה מאוד בכך שהיא כולה מוקדשת לתיירות החוף. ביביונה דינמית פחות מיזולו ועל כן מהווה מוקד משיכה למשפחות יותר מאשר לבליינים. החוף פינאדה זכה ב- 2013 בדגל הכחול האירופאי המסמל את נקיונם של המים והדאגה לאיכות הסביבה. החופים בעיר זו מאופיינים בחול זהוב רך ומים כחולים. כמו כן הם רחבים מאוד ולאורכם גם מסלולי הליכה ונסיעה באופנים. ישנם גם מגרשי כדורעף חופים וכדורגל. פריולי ונציה ג׳וליה - Friuli-Venezia Giulia אחד המחוזות האיטלקים הידועים פחות. שוכנת בו עיר הנמל טריאסטה. הוא נמצא בקצה הצפון מזרחי של חצי האי האיטלקי ומגיע עד הגבול עם סלובניה. כאן מי הים נהיים שוב צלולים. למחוז רצועת חוף ארוכה הכוללת חופים רבים ונאים. ספיאג׳ה די סיסטיאנה - Spiaggia Di Sistiana נפה: טריאסטה - Trieste עיר: דאוינו - אוריסינה - Duino-Aurisina ככל שמצפינים לכיוון העיר טריאסטה רצועת החוף של המחוז הופכת יותר סלעית. חוף זה ממוקם מעט דרומית לטריאסטה והוא למעשה מפרץ המוקף בצוקים קטנים. המים בו נקיים מאוד. זהו אחד המקומות הממולצים ביותר באזור. בעונת הקיץ פועל בחוף צוות בידור, ויש בו מסעדות, מקלחות, ומיטות שיזוף. החוף מכוסה אבנים כהות קטנות. ולמים צבע כחול כהה. ספיאג׳ה די גראדו - Spiaggia Di Grado נפה: גוריציה - Gorizia עיר: גראדו - Grado בחלקו הדרומי של המחוז נמצאת עיר החוף ״גראדו״ עיר תיירותית הנמצאת על לשון יבשה. החוף המרכזי שלה מתפרש לאורך 3 קילומטרים. הוא פונה לכיוון דרום ובשל כך נהנה משמש לאורך כל היום. החול כהה ורך, המים בגוון טורקיז כהה, שקטים אבל אינם נראים צלולים במיוחד בשל צבעו של החול. על כל פנים מדובר במים נקיים מאוד. לחוף הוענק הדגל הכחול כבר שנת 1989, מה שמעיד על הקפדה בכל מה שקשור לשמירה על נקיון המים ואיכות הסביבה. החוף בתשלום והוא חוף מוסדר עם כל השירותים הבסיסיים. ניתן לומר שהוא חוף מצויין הנותן תמורה גדולה ביחס לגובה התשלום בכניסה. שמשיות ומיטות שיזוף, פעילויות לילדים ומבוגרים בחוף, ספורט חופים, קבינות פרטיות, מסעדות ברים ועוד. החוף מתאים לילדים מאחר והמים מאוד רדודים. סרדניה - Sardegna החופים הרבים היפים באי סרדניה מקשים על הבחירה. רובם ככולם מוגדרים חלומיים. הם מאופיינים בחול לבן ומים שקופים לחלוטין. לדעת רבים אלו החופים היפים ביותר באיטליה ויש הטוענים היפים ביותר בעולם. האי ממוקם בצדו המערבי של חצי האי האיטלקי והוא נגיש בטיסות או במעבורות היוצאות על בסיס יומי מנמלים באיטליה. האי התפרסם גם בגלל שהפך לאתר נופש לאנשים מפורסמים ועשירים אשר רוכשים בו בתי קיץ. ספיאג׳ה לה סאלינה - Spiaggia le Saline נפה: סאסארי - Sassari עיר: - סטינטינו - Stintino מקור השם ״le saline״ מגיע ממחצבות מלח ישנות שנוהלו באי על ידי נזרים בשנת 1200. החוף מתהדר גם באחד מן המגדלורים הישנים ביותר בסרדניה. אבנים קטנות לבנות ואפורות המכסות את הקרקע יוצרות צבע כסוף. המים רדודים צלולים להפליא וצבעם תכלכל. מסביב הנוף טבעי ופראי. החוף כמעט אף פעם אינו עמוס. אם ישנו עומס הוא מתרכז בקרבת החנייה שהיא נוחה וגדולה מאוד. הגאות מביאה לחוף אצות מן הים שאפשר לבלבל בטעות עם לכלוך, אך מדובר בתופעה טבעית. ספיאג׳ה דלה פאלוסה - Spiaggia della pelosa נפה: סאסארי - Sassari עיר: - סטינטינו - Stintino במרחק של שני קילומטרים מהעיר סטינטינו נמצא אחד החופים יוצאי הדופן ביופיים. ״הקירחת״ זה שמו של המקום בתרגום ישיר מאיטלקית. חול דק לבן בהיר מאוד ומים בצבע טורקיז בהיר עם כתמים כהים של צמחייה ימית, הטבע בשיא יופיו. עוצר נשימה ! ממול אי קטן ועליו מגדלור ישן מאוד המעניק מימד נוסף של יופי נוסף לשקיעות. החוף הוא ציבורי וחופשי, לא בתשלום ולא מוסדר. עמוס מאוד באוגוסט. המקומיים ממליצים להגיע או בספטמבר או ביוני יולי, החנייה יקרה ולא מספיקה לכמות האנשים. ספיאג׳ה רוזה די בודאלי - spiaggia rosa di Budelli נפה: אולביה טאמפיו - Olbia tempio אי: - בודאלי - Budelli החוף הוורוד הוא חוף יחודי בעולם כולו. האי הקטן בודאלי הוא חלק מארכיפלג בשם ״מאדאלנה״ Maddalena״ הממוקם בצפון האי סרדיניה. החול בחוף הוא ורוד. אכן כן! מדובר בתופעות טבע יחודית הנוצרת מערבוב מסויים של אצות וצמחים ימיים. החוף נסגר זה מכבר לרחצה כדי לשמר את תופעת הטבע הנדירה ולמנוע הוצאה של חול ורוד מהמקום בבקבוקים. אפשר לטייל אליו ולהביט ביופיו. פונטה מולנטיס - Punta Molentis נפה: קאליירי - Cagliari עיר: - וילאסימיוס - Villasimius חוף זה ממוקם בדרום מזרח סרדניה והיה בעבר חוף סודי. הסוד שנחשף זה מכבר הפך בימינו לחוף מסודר עם שמשיות. יופיו מצדיק ביקור. מדובר בלשונית יבשה המחברת שתי גבעות. בתוך המיים פזורים סלעי גרניט המושכים סוגים שונים של דגים. המקום אידאלי לשנורקלינג. לחול המבריק צבע צהוב בהיר וצבע המים נע בין ירוק לכחול. החוף עמוס בקיץ, במיוחד באוגוסט. יש כאלה השוחים ומתרחקים מעט ומוצאים במרחק לא רב מהחוף גומחות בסלע בהן ניתן לשהות בפרטיות. החוף מחולק לשנים. חלק חופשי ללא תשלום. וחלק מוסדר בו ניתן לשכור מיטות ושמשיות. ישנה מסעדה המכינה דגים הנידוגים בחוף עצמו. חניה קטנה. קאלה ארנה ביאנקה - Cala Arena bianca נפה: אולביה טאמפיו - Olbia Tempio עיר: - אולביה - Olbia החוף מפרצון מקסים זה ממוקם צפונית לעיר אולביה ודרומית לפורטו צ'רבו בסמוך ל״קוסטה סמראלדה״ שהוא אחד המקומות המתוירים והמפורסמים באי סרדניה. אין מיקום מדוייק של החוף, אך באופן מדוייק יותר ניתן לומר שהוא ממוקם ליד הנמל התיירותי של הכפר התיירותי פורטיסקו ( villaggio Portisco ), ממש דרומית לקאלה רזה די ג'ונקו ( Cala Razza di Giunco ). (במפה מסומן הכפר בו נמצא החוף אך את המיקום המדוייק צריך לגלות לבד) מדובר בחוף יפיפה מכוסה חול הדומה לאבקת טאלק לבנה. המים רדודים עם כתמי צמחייה ימית. צבעם נע בין תכלת לטורקיז. החוף מוקף דיונות מה שהופך אותו לאינטימי יותר מחופים אחרים בסביבה. בחוף וסביבו שרותים מסוימים ללא תשלום ובתשלום. בר, שמשיות ומיטות שיזוף, שעורי גלישת רוח. השכרת אופנועי ים, וגישה לנכים. עמוס מאוד בחודשי הקיץ ! קאלה צ׳יפולה - Cala Cipolla נפה: קאליירי - Cagliari עיר: - קיאה - Chia בדרום האי חופים יפים רבים. אחד מהם הוא המפרצון העמוק הזה ששמו באיטלקית ״צ׳יפולה״ בתרגום ישיר ״בצל״. המפרצון מגן על החוף מרוחות. ולכן אינו מתאים לגלישת רוח. לעומת זאת הוא מציע מים בצבע תכלת מהפנט. המים רדודים ולכן מתאימים לילדים. חול לבן ורך, אין כאן שרותים של חוף חוץ מחניה ובר קטן, צריך להביא את כל הדרוש מהבית. המפרצון כולו מכוסה בצמחיה טבעית. בתוך המים ישנם סלעים מה שהופך את המקום מתאים לשנורקלינג אם מתרחקים מעט מן החוף בשחיה. עדיף להמנע מלהגיע באוגוסט.

שמי לורנצו. אני גר בונציה ומשמש כנזיר במסדר פרנציסקני. אם הייתם שואלים אותי היכן בעירי כדאי לטייל הייתי בוחר להראות לכם חלק מרובע סנטה קרוצ'ה - Santa Croce. ונציה מורכבת משישה רבעים. הרבעים מיוצגים באופן עיצוב חרטום הגונדולה. חרטום דמוי מסרק בעל שש שינים. כל שן במסרק עומדת כנגד רובע הטיול שלנו מתחיל במקום בשם "פיאצלה רומא" זוהי למעשה חניית מכוניות ותחנת אוטובוסים גדולה. תאור הדרכים בונציה עשוי להשמע מסובך ופתלתל. זאת מפני שהעיר היא בדיוק כזאת, מרושתת תעלות ורחובות צרים. כדי לעזור בהתמצאות הכנתי מפה שבה תוכלו להעזר. ​ הרשמו לקבוצת הפייסבוק שלנו לטיפים ועצות ​ אם הגעתם לונציה ברכבת ולא במכונית, עליכם לחצות את הגשר החדש הנמתח מימין לתחנת הרכבת אל פיאצלה רומא – Piazzale Roma- . מפיאצלה רומא עליכם לחצות גשר אבן לבן וקטן בשם, גשר Papadopoli, הוא חבוי מאחורי קבוצת דוכנים לממכר מזכרות באזור השירותים הציבוריים ותחנת המוניות. לאחר שתחצו אותו תעברו דרך הגנים הקטנים של פאפאדופולי ותתגיעו לגשר קטן נוסף, שמו גשר טולנטיני – Tolentini, בחצותכם אותו תעמדו ברחבת כנסיית ״סאן ניקולה דה טולאנטינו״ San Nicola da Tolentino , שנקראת בקיצור טולנטיני. זהו בניין דתי שנבנה בין המאות השבע עשרה והשמונה עשרה. כעת כשפניכם אל הכנסיה עיקפו אותה משמאל מבלי להכנס אליה, כך תתקלו במזנר המחובר אליה, אשר משמש כיום את הפקולטה לארכיטקטורה של אונברסיטת ונציה. עברו בשערי הפקולטה והתבוננו בתשומת לב בחזית הבניין, חפשו את שרידיו של פגז תותח המחובר לקיר, הפגז נותר כאן מהפצצות האוסטרים ב- 1849. אחר כך הכנסו אל הכנסיה, אם אתם אוהבי אמנות תוכלו למצוא בתוך הכנסיה מעבודותיו של Jacopo Palma il Giovane. ג׳קומו פאלמה הצעיר. כמו כן כאן קבורים כמה מהדוג׳י (דוכסי ונציה) מה שמדגיש את החשיבות שהיתה לכנסייה בתקופת הרפובליקה הוונציאנית. בנוסף, אי אפשר שלא לציין את קיומו של האורגן הברוקי שנבנה ב -1754 על ידי Pietro Nachini ונשמר כמעט ללא כל פגע. לאחר הביקור בכנסיה, כדי להכחיד כל תחושת רעב שאפשר והתעוררה, תמצאו ביציאה לרחבת הכנסייה מצד שמאל בר ונציאני טיפוסי, - Bacari, בשם: “Bacareto da lele” בו תוכלו לצרוך את מנת הצל וה- Ciccheto בעמידה. רגע. מה? צל? ומה? בנקודה זו אולי כדאי שאסביר לקוראים הישראלים במה מדובר. תרגום מילולי ישיר מאיטלקית הוא בלתי אפשרי. ובכן, צ'יקטו הוא נשוש. חטיף, דבר מאכל קטן שנבלע כדי לבלום רעב גדול, אך בונציה לא אוכלים צ'יקטו בלי לשתות צל . קרי, כוס של יין. בדרך כלל יין לבן פרוסקו או טוקאי (המקומיים) או יין מענבי פינו גריג'ו. תקרובת המאכלים הזעירים משתנה לפי עונת השנה. ויכולים להיות בה גבינות שמלוות בפירות יבשים, או דגים ונקניקים שמוגשים קרים או חמים על פרוסות לחם לבן. עוד בנוגע לצל, השפה האיטלקית מלאה באמרות ציוריות. האיטלקים נוהגים לקרוא למילים שלהם בשמות חיבה. למשל המילה קור, יכולה להפוך למילה קורצ'יק. באופן כזה הם תופשים את השפה ואת השימוש בה. עניין הצל מקורו באמרה ונציאנית ישנה. בעבר היו רגילים הסוחרים הוניציאנים להעמיד את דוכני מכירת המשקאות שלהם תחת צלו של פעמון כנסית סאן מרקו, בכדי לשמור על צינת היין, ומכאן שעד היום בעיר הלגונה נהוג לומר, "נלך לצל" כאשר רוצים לעשות הפסקה קצרה לשתיית כוס יין ונשנוש. כוס היין נקראת - הצל. ובכן, בעודכם לוגמים את ״הצל״ שלכם תוכלו לטעום דג בקלה מוקרם. סרדינים בסאור (משומרים בחומץ בשיטה עתיקה שהייתה בשימוש המלחים) , צדפות, נקניק חזיר מעושן, גבינת גורגונזולה עם אגוזים, וכן הלאה. כמובן שלא בכל הדוכנים מציעים את כל המבחר, אך הדוכן שלנו בטולנטיני הוא קטן ומקסים והוא לא יאכזב אתכם. משהתאוששנו נחזור להליכה, על המדרכה הונציאנית של טולנטיני, המונח הונציאני למדרכה הוא – fondamenta. לפני הגשר נפנה שמאלה ונמשיך לכל אורך המדרכה של מינוטו Minotto. נלך לאט כך שנוכל לשים לב למפעל הזכוכית מעברה השני של התעלה, היחידי הממוקם בתוך העיר ונציה עצמה. שמו: vetreria al Gaffaro,כל יתר מפעלי הזכוכית, נמצאים באי מוראנו. במפעל זה לא מיצרים חפצי חן כי אם מראות וחלונות. נמשיך בהליכה בקו ישר ומבלי שתשימו לב נגיע כבר לרחוב, Salizada San Pantalon, כאן אין ברירה אלה לעשות טעות מכוונת, כאשר אתם מגיעים לגשר בשם Vinate אל תחצו אותו. חזרו כעשרים מטר לאחור ופנו שמאלה אל רחוב צר אשר יוביל אותם לככר הקטנה: campiello Mosche . מעברה השני נראה שני גשרים. נחצה את שניהם, נלך מעט ישר עד שנכנס לקמפו סנטה מרגריטה Santa Margherita. הככרות בונציה נקראות קאמפי – Campi מפני שבעבר כוסו באדמה ונשתלו בהן גידולים. קאמפו סנטה מרגריטה מלא חיים. בערבים מתקבצים שם סטודנטים מהאוניברסיטה, אך, בניגוד לישראל הברים נסגרים מוקדם יחסית, לא יאוחר מאחת וחצי בלילה. צריך לזכור את צפיפות המגורים בונציה, המתגוררים בסמוך לבר צריכים לקום בבוקר המחרת לעבודה. בסנטה מרגריטה בוודאי תתקשו לבחור בין המקומות השונים לשתייה או לאכילה. תנו לאינסטיקנט שלכם להנחות אתכם להכנס לאן שתאהבו. אני אמליץ לכם להתמקד בצידו הימני של הקאמפו ואוסיף שבכל הכיכר יש יותר מעשרים ברים ומסעדות. המסלול שלנו ממשיך, נצמד לצידו השמאלי של הרחוב עד שנגיע לרחבה בשם Rio terrà canal, ומולנו נראה גשר אבן, אשר תחתיו מתנדנת בשלווה סירת ירקן עמוסה. כעת אנו נמצאים ברובע דורסודורו Dorsoduro. הגשר שלפנינו דומה לגשרים רבים ברחבי ונציה . אך בעברו היה בעל תפקיד נוסף מחוץ לזה המובן מאליו. עד לא מזמן לא היה לגשר מעקה . בכל אחת מארבעת פינותיו הזדקר עמוד, כמו בזירת אגרוף. למעשה שימש הגשר בדיוק לשם כך. הגשר מהווה דוגמה לחזון הפרגמטי של השלטון ברפובליקת ונציה. כאשר בין תושבי הרובעים השונים התעוררו מחלוקות או רגשות איבה קנאה ומרירות בקלות היו העניניים יוצאים מכלל שליטה. די היה במשפט מתגרה אחד שלא הובן כהלכה על מנת לפתוח בקרב. מאחר ורצח היה אסור, העונש על ביצוע רצח היה הוצאה להורג, הדוג׳ים מצאו -את התרופה הנכונה לכל חולי - שני מתמודדים לכל רובע הוצבו בעמדות, הרגליים מונחות בסימון טביעות הרגלים החקוקות באבן ומתחיל קרב האגרופים במלוא עוצמתו. בקרבות אלו צפו כשלוש מאות או ארבע מאות איש. העדר המעקה על סיפו של הגשר גרם לכך שהמפסידים היו צונחים בפשטו אל תוך התעלה העמוקה ונאלצו לשחות את דרכם החוצה. מראה אשר הצהיל את הקהל. הקרב נמשך עד שהצחוק והשעשוע גברו על רגשות הזעם וכך ניתן היה להכריז על המחלקות כפתורה .כאמור, שיטה זו הונהגה על מנת לנטרל רגשות קנאה וכעס במינימום אלימות. בעיר קטנה כמו ונציה כולם הרגישו חובה לשתף פעולה למען שיווי רושם של חיי זוהר. סימני הרגלים כעת נמשיך ונחצה לאט את גשר ההאבקות נפנה שמאלה אל ככר סנטו ברנאבה Campo S. Barnaba בככר הזו תמצאו את הגלידריה הטובה גרום Grom המחירים אינם זולים אך האיכות מצויינת הגלידות מיוצרות מחומרים עונתיים אורגניים הנה הפרטים: GELATERIA GROM Campo San Barnaba, 30123 Venezia Tel. +39 041.2413531 הנה המלצה לפיצה בקרבת מקום: PIZZERIA AL CASIN DEI NOBILI 2765, Dorsoduro - 30123 Venezia VE Tel:+39 041 2411841 המקומות המומלצים הם בקרבת מקום. חשוב להדגיש, ההמלצות לא יחליפו את האינסטיקטים שלכם. כמעט בכל פינה ישנו מקום בו תוכלו לסעוד. הרשו לעצמכם לעצור במקום אליו אתם נמשכים המסלול שתארתי תוכנן לשעת בוקר מאוחרת. כלומר כדאי להתחיל בשעה 10 בהליכה איטית ורגועה עם עצירות למנוחה. המסלול כולו לא יערוך יותר משעה וחצי, אם את רוצים באמת להרגיש את ונציה קחו את הזמן וזכרו אתם בחופשה!

ניתן לחשוב שונציה היא מלכודת תיירים, או שדרוש סכום כסף גדול כדי להנות מהביקור בה. לעיתים אומרים עליה שהיא מוזלאום צף שהזמן בו עמד מלכת. אך האמת היא שהעיר תוססת למדי. שוחרי אומנות, מוסיקאים, סטונדטים, וקהילה בינלאומית גדולה מאכלסים אותה. אפשר לטייל בונציה בחינם ולאכול נפלא ובזול הנה כמה דרכים להעביר יום טיול נוודי בונציה טיול מודרך של 3 שעות חינם בונציה הסיורים נערכים על ידי ארגון אשר המדריכים בו עובדים בהתנדבות מתוך אהבה לעיר. המדריכים דוברי אנגלית ברמה גבוהה, ועורכים טיולים בסגנונות שונים. מומלץ ליום הטיול הראשון על מנת לקבל טיפים לימים הבאים. חובה להזמין מראש מקום. הסיור בחינם אך תשר יתקבל בברכה. לפרטים לבקר חינם במוזאונים ציבורים ביום ראשון הראשון בכל חודש הכניסה לחלק מהמוזאונים בעיר היא בחינם . לאוהבי אומנות שווה לתכנן את הטיול לסוף השבוע הראשון של החודש. המוזאונים בהם אפשר לבקר בחינם: Bilioteca Marciana בסמוך לפיאצה סאן מרקו ממוקמת ספריה זו, אחת הגדולות באיטליה והיא מגשימה את חזונו של המשורר האיטלקי החשוב פרנצ'סקו פטררקה (1304-1374) לאפשר במרכז ונציה ספריה פתוחה לכל לקריאה ולמידה חופשית.להנות מהשקט ומהספרים הרבים לא להסס לבקש עזרה לאורך כל שעות הפעילות Ca’ d’Oro לאורך הגרנד קנל בפאלאצו קה דאורו - Ca d'oro מוחזק אוסף האמנות של האספן הברון ג'ורג'יו פרנקטי - Giorgio Franchetti (1865-1927) שבשנת 1916 תרם את האוסף למדינת איטליה, האוסף מורכב מציורים, פסלים, מדליות מתקופת הרנאסנס le Gallerie dell’Accademia מוזאון האקדמיה בונציה הוא בעל אחד האוספים החשובים של ציירים מונציה ומחבל ונטו, מהתקופה הביזנטית והגוטית במאה ה-14 ועד לתקופת הרנסאנס Bellini, Carpaccio, Giorgione, Veronese, Tintoretto, Tiziano, Gianbattista Tiepolo וגם כן ציירים מהמאה השמונה עשרה אשר צייירו בסגנון VEDUTA באיטלקית : מראה - ציירים אשר התמחו ביצירת נופים רחבי יריעה ופרטים של סביבה אורבנית או כפרית מתוירת. המבקרים בונציה בשנים ההן אהבו לקנות ולקחת הביתה כמזכרת ציורים בסגנון זה, Canaletto, Guardi, Bellotto, Longhi. il Museo Archeologico מוזאון הארכיאולוגיה בונציה ממוקם בפיאצה סאן מרקו ובו אוספים ונציאנים בהם פסלים יוונים עתיקים מהמאה ה-4 וה-5 לפני הספירה, ציורים מהתקופה הרומאית, מטבעות עתיקים, אבני חן ותבליטים il Museo d’Arte Orientale מוזאון לאמנות מזרחית אפשר לראות בו בעיקר אמנות סינית ויפנית. כ -30 אלף חפצים בסך הכל,הוא ממוקם בפאלאצו קה פזארו- Ca Pesaro Sestiere Santa Croce 2076, Palazzo Pesaro a San Stae - 30135 Venezia il Museo di Palazzo Grimani פאלאצו זה הפך מוזאון הוא היה שייך למשפחת אצילים וונציאנים "גרימאני" האחרון שבהם ג'ובאני גרימאני (1500-1593) היה אספן אמנות ואהב ארכיטקטורה. פנים הבניין נשאר כשהיה - מרהיב ביופיו ויחודי, מעוטר באפרסקאות של אמני התקופה. הבולט בינהם הוא פרנצ'סקו סלויאטי - Francesco Salviati המשתייך לזרם המנייריזם בציור. Ramo Grimani, Castello 4858 - 30122 Venezia חנות ספרים בלעה גונדולה - Libreria Acqua Alta יש אנשים שמעדיפים להשתמש בגונדולה שלהם לאיכסון ספרים. כזה הוא הבעלים של חנות הספרים. “אקווה אלטה”, פירוש השם בתרגום ישיר - “מים גבוהים”, כינויי לתופעת טבע הגורמת להצפות בונציה בתקופות שונות של השנה לעיתים גם החנות מוצפת. כיצד הם מונעים מהספרים להרטב? הגונדולה ניצבת באמצע החלל והיא מלאה בספרים ממש כמו המדפים והשולחנות שסביבה. ספרי אומנות, ספרים באנגלית, ספרי צילומים של ונציה, גלויות ישנות, הדפסים, ספרי תמונות לילדים ועוד ועוד... אפשר להעביר שם שעות. Calle Lunga Maria Formosa 5176/B Venezia לאכול אצל לֶלֶה אי אפשר לטייל על בטן ריקה! אך אם באוכל עסקינן אז אין כמו אוכל רחוב ונציאני בסטייל. לאכול כריכוני נקניק או דג בקלה מוקרם בעמידה 1€, לשתות צל (יין) 1€, מאוד פשוט, מאוד טעים ומאוד מקומי. Campo dei Tolentini 183 - Santa Croce, Venezia Italia שעות פתיחה : יום שני - יום שישי: מ 6 בבוקר עד 20:00 יום שבת: מ 6 בבוקר עד 14:00 יום ראשון: סגור לאכול קציצות בשר אצל האלמנה אצל האלמנה אפשר לאכול הכל, אך תהילתה של המסעדה באה לה מקציצות הבשר המוגשות בה. העניין ממכר. אכילת קציצה אחת בהכרח תגרום לאכילת קציצה שניה וכן הלאה… מרגע שמתחילים קשה להפסיק. מחיר: 1.5€ Ca’ d’Oro Osteria alla Vedova Cannaregio 3912, Venezia tel: 041 5285324 שעות פתיחה : סגור ביום חמישי כל שאר הימים חוץ מיום ראשון: מ-11:30-14:30 בערב מ-18:30 עד 22:30 יום ראשון: מ 18:30 עד 22:30 לבקר בגטו היהודי קהילה יהודית בונציה התקיימה מן המאה החמישית לספירה. אך הגטו כאזור מחיה סגור ליהודים קיים מתחילת המאה השש-עשרה. מאתים חמישים שנה חיו היהודים בין חומותיו עד שבאמצע המאה השמונה-עשרה “שוחרר” על ידי צבאו של נפוליאון. הקהילה היהודית בונציה ידע תור זהב ארוך ימים במהלכו הפכה העיר למרכז עולמי להדפסת ספרים בעברית, גדולי הרבנים לימדו תורה בבתי מדרש רבים בעיר. גם תושביה הלא יהודים של ונציה גילו עניין רב בלימודי יהדות ובקשות לשיעורים פרטים מאת רבני העיר היו מגיעות אל בין חומי הגטו מידי יום ביומו. אוכלוסיית הגטו מנתה בשיאה כ - 5000 נפשות, ליהודים לא הותר לעסוק בכל משלח יד אלא רק במקצעות מסויימים לכן הם היו מלווים בריבית, רופאים או מוכרי בגדים. בגטו נבנו בתי כנסת תאטרות בתי ספר חנויות ועוד. כיום מונה הקהילה היהודית כ- 500 נפשות. בגטו ישנם שני בתי כנסת פעילים, מקווה רחצה, סניף פעיל ושוקק של חב”ד, מסעדה ישראלית מצויינת וכמה חנויות מכולת המוכרות מוצרים כשרים. כולל פיצה כשרה נהדרת. לבקר במוזאון המוסיקה המוסיקה תמיד ליוותה את ונציה מאז הקמתה. בשיא פריחתה כמרכז מוסיקלי בין המאה ה- 16 והמאה ה-18 קמו בה בתי מלאכה ליצור כלי נגינה. שמות של מוסיקאים רבים קשורים בונציה אך המפורסם מכולם הוא הכנר יליד ונציה אנטוניו ויואלדי. יצירתו המפורסמת ארבע עונות חוצה גבולות של תרבות או מקום. במוזיאון זה ניתן לראות אוסף של כלי נגינתו. מסע בזמן בוונציה דרך המוסיקה הקלאסית. לפרטים פתוח כל יום בין השעות 10 בבוקר ל 7 בערב כניסה ללא תשלום. ממוקם בכנסיית סאן מאוריציו - Chiesa San Maurizio לשתות קפה בזול! בפיאצה סאן מרקו ״קפה קואדרי״ Caffè Quadri ישנם בפיאצה סאן מרקו מספר בתי קפה מפורסמים ועתיקים הגובים מחירים גבוהים עבור הישיבה בהם. לא כך הדבר בקפה קואדרי. בית קפה זה הוקם בשנת 1775 לורד ביירון מרסל פרוסט וודי אלן נהגו לפקוד את המקום, לצערנו לא בחבורה אחת. מחיר קפה בעמידה ליד הבר 1.20€ להוסיף הרבה סוכר כפי שעושים האיטלקים, לשתות את הקפה בעזרת הכפית כאילו היה קינוח, ולהביט בפיאצה היפה בעולם. לראות את פייאצה סאן מרקו נטושה מאדם פיאצה סאן מרקו נחשבת לאטרקציה הראשית בונציה, אך קשה להנות מיופיה האדריכלי מפני שהיא תמיד תמיד עמוסה בתיירים. או כמעט תמיד... מי שיכול לקום מוקדם - קצת קשה אבל לגמרי שווה - ולצפות בה כשהיא מתעוררת לחיים, לפני הזריחה, יחווה רגעים קטנים של חסד. מומלץ במיוחד לחובבי צילום או לציירים, הזמן קצוב, אך אפשר לזכות בתמונה נדירה. לבקר בבאזיליקה סאן מרקו ללא מילים. הכניסה ללא תשלום לבזיליקה בלבד. לטעום את המוצרלה המטוגנת של גיזלון 1.5€ גיזלון קיים 60 שנה ותור שם תמיד. העקרון המנחה הוא שמוצרלה מטוגנת אוכלים מיד כשהיא נשלית מסיר השמן הרותח. ברגע המדוייק בו היא עדין חמה אך לא עד כדי כך שתשרוף את הפה. אז היא פריכה מבחוץ ורכה להפליא מבפנים. מושלמת . הבעלים של “גיזלון”, בניגוד למקומות אחרים, מציע רק שני טעמים: מוצרלה בליווי אנשובי או פרושוטו. הרעיון פשוט, כשהברירות מעטות הבחירה מהירה. בוחרים ומשתדלים לעקב כמה שפחות את התור המשתרע מאחורי הגב. 1.50€ Rosticceria Gislon Calle de la Bissa 5424 Campo San Bartolomeo, 30124 Venezia Italia כנסיית סאן זכרייה - Chiesa San Zaccaria חינם בכל ימות השנה כנסייה עתיקה זו שהקמתה החלה במאה התשיעית ממוקמת בקרבת ככר סאן מרקו, בתוכה קברים מפוסלים של אחדים ממושליה של ונציה בעבר. מי שנשאו את תואר הדוג'ה. קירותיה מעוטרים באפרסקאות וציורים של גדולי התקופה: טינטורטו, אנג'לו טרוויסאני ג'וזפה סאלביאטי אנטוני בלדסרה ג'ובני דומניקו טייפולו פלמה האב וואן אייק העבודה המרכזית כאן היא של צייר הרנסאנס הוונציאני ג'ובאני בליני ושתי שמות לה: "קישוט המזבח של סאן זכריה" או "המדונה וסביבה הילד והקדושים". שעות פתיחה : שני עד שבת 10-12 / 16:00-18:00 יום ראשון 16:00-18:00 Campo S. Zaccaria, 4693, 30122, Venezia עוד סיבוב של פינגר פוד וינציאני, הפעם בסגנון מודרני לינו פריטו lino fritto ואריאציות של ״פינגר פוד״ בסגנון ונציאני. על בסיס דגים. כריכים והמבורגרים של דגים, קציצות טונה מטוגנות ולקינוח פינגר מתוקים. כל מנה עולה רק 1.5€. פתוח כל יום חוץ מיום שני. שלישי עד שבת 10:30-19:30 ראשון 11:00-15:00 לאתר Lino Fritto srl S.Polo 319 Campo de le Becarie , Venezia 041 822 0298 לבלות חצי יום בלידו של ונציה “הלידו” אחד מן האיים התוחמים את הלגונה של ונציה. צורתו צורת רצועה ארוכה ודקה. האי משמש כאתר נופש יוקרתי ובו מלונות רבים, כאן מתקיים פסטיבל הסרטים של ונציה מאז 1932 וכוכבי קולנוע מכל העולם המשתתפים בפסיטבל מתארחים בבתי המלון המפוארים לאורך החוף בחודשי הקיץ. אך למעשה זהו חוף הים של ונציה, ודבר אינו מונע מן המטיילים בעיר לקפוץ על הואפורטו ולרחוץ בחינם בים. החופים זהובים, ולמרות שהם עמוסים בכסאות להשכרה החוק האיטלקי קובע שארבעת המטרים הנושקים למים הם חופשיים וניתן לשבת על מגבת ולרחוץ בים באין מפריע. מפת הלידו לחצו להגדלה פיקניק בפארק שמשקיף על הכניסה לגראנד קאנל לעצור במעדנייה לקנות כמה מתוך מאות סוגי הגבינות האיטלקיות, לחמים טריים, נקניקים ושאר מעדנים (כמו פלפלים אדומים ממולאים בטונה, או סלסלות של דגים מטוגנים), פרסו מפת בד יפה על מדשאות פארק סיינט אלנה בו תוכלו לערוך פיקניק תחת עצי האורן, הנוף משקיף אל המים וכניסת הסירות מן הים הפתוח אל הלגונה של ונציה. ביקור בבתי המלאכה העתיקים ליצור ולתיקון גונדולות squero di San Trovaso הוא בית המלאכה העתיק ביותר בעיר, לייצור גונדולות. יש לו כמה סניפים בעיר. גונדולות נבנות בו לפי המסורת מרובת השנים בעבודת יד. בנייתה של גונדולה נמשכת מספר חודשים, היא בנויה מכמה סוגי עצים ולכל גונדולייר מותאמת הגונדולה הפרטית שלו על פי משקלו האישי. ביקור ללא תשלום. Squero San Trovaso Dorsoduro 1097 30123 Venezia לשתות מים מהמזרקות הציבוריות בונציה פרוסות עשרות מזרקות ציבוריות מים מצויינים לשתיה במיוחד בימים החמים של הקיץ.

הקרפצ'ו היא מנת בשר בקר נא, לפי האגדה הונציאנית המנה קרויה על שמו של הצייר הונציאני ויטורה קרפצ'ו שהיה מצייר את ציוריו בצבע אדום חזק המזכיר בשר חי, באחת המסעדות ביקש לקוח מנה שתחזק אותו כי הרגיש חולשה וכך נולדה לה בונציה אחת ממנות הדגל האיטלקיות מצרכים ל-2 סועדים: 120 גר' בשר בקר (פילה או שייטל) נקי מגידים. חופן עלי ארוגולה שליש כוס פרמזן מגורר דק שמן זית חומץ בלסמי מלח אטלנטי או מלח הימלאיה אופן ההכנה מחממים מחבת קטנה על אש נמוכה. מפזרים את הפרמזן המגורר באופן אחיד על פני המחבת (טפלון בלבד) ובאופן שלא יצור שכבה עבה מדי (לא חייבים להשתמש בכל הפרמזן). ממיסים את הגבינה עד שהשכבה העליונה הופכת זהובה מעט. נזהרים שלא לשרוף את החלק התחתון ולכן שומרים על להבה נמוכה ככל האפשר. מסירים מהאש ומניחים בצד בלי להסיר את הגבינה. פורסים את נתח הבשר נגד כיוון הסיבים לפרוסות בעובי של קצת פחות מחצי ס"מ. מניחים את הבשר בין שתי שכבות של נייר אפייה אחת לצד השנייה. בעזרת מערוך מרדדים את פרוסות הבשר בתנועות רידוד כלפי חוץ. חוזרים על הפעולה עד שפרוסות הבשר מרודדות היטב ונראה שהן הרחבו באופן אחיד. מסירים שכבה אחת של נייר האפייה ומניחים את הקרפצ'ו על צלחת שטוחה ורחבה ומסירים את השכבה השנייה. מתבלים את הקרפצ'ו עם מעט מלח וחומץ בלסמי לפני שיוצקים מעט שמן. מניחים מעל את עלי הארוגולה ומתבלים גם אותם מעט (ניתן לתבל אותם קודם בערה ואז להוסיף מעל הבשר). מנתקים בזהירות את הפרמזן מהמחבת (הוא אמור להתנתק די בקלות. במידת הצורך משתמשים בתרווד פלסטיק על מנת שלא ישרוט את המחבת). שוברים את הפרמזן לחתיכות ומניחים מעל הקרפצ'ו.

מהו רנסאנס? מה ההבדל בין הרנסאנסים? מדוע דווקא את הרנסאנס האיטלקי אנחנו מכירים? על שאלות כאלה ואחרות עונה בהרצאה זו ד"ר ענת מוברמן - מומחית לתולדות האמנות.

אחד הטרנדים שכבשו בשנים האחרונות את הרשתות החברתיות ואת דפי מדורי הבישול הוא הבישול המהיר: כל מה שעליכם לעשות הוא לדחוף את כל המרכיבים לסיר אחד, ולהניח לקסם להתרחש. פתאום גילינו להפתעתנו שניתן לקצר תהליכים, ושעד היום בכלל לא בישלנו נכון, משום שבעזרת הבישול המהיר המנות יוצאות מדהימות, ולפי מה שנראה על המסך הן תהינה טעימות לא פחות, ואולי אפילו יותר. אבל האם זה באמת המצב? כולנו עדים לשינוי במעמדו של הטבח בתרבות העכשווית (הנקרא במחוזותינו שף בהגייה הצרפתית). ממשרתים במטבח סגור, הפכו הטבחים בימינו לכוכבים של ממש המקבלים מקום של כבוד בשלל צורות המדיה, אפילו יותר מסופרים או משוררים, אנשי מדע ורוח. הם הפכו לפייטנים של ממש (ראו את אייל שני, למשל), הם מבטאים רגשות וזיכרונות ילדות דרך האוכל (מאסימו בוטורה הטבח מס 1 בעולם לדעת מישלין), הם לוקחים אותנו למסעות בעולם דרך הדמיון כמו בשיר מסע (מושיק רוט), והכל נעשה דרך חושי הטעם והריח. מאסימו בוטורה מבשל בביתו (בתקופת הסגר) ספגטי ברוטב עגבניות הדור החדש שגדל ונחשף לתרבות זו מגיב בהתאם: צעירים רבים רוצים להיות שפים מקצועיים לפתוח מסעדה ולספר את הסיפור שלהם ולהשפיע על אחרים. ויש כמובן את עניין הכסף (ויש הרבה ממנו בתחום...), משום שעולם המסעדנות יכול להיות רווחי מאד, לא רק בזכות המסעדות שהשפים פותחים, עטורות כוכבים או פחות, אלא גם בזכות שיתופי פעולה, קמפיינים, הרשתות החברתיות ועוד. ואז, לפתע, החלה מגמה הפוכה. דווקא בזמן שתוכניות הראליטי מכניסות אלינו לסלון בפריים טיים את השפים, ודווקא בזמן שכוכבי המטבח עושים מאמצים להסביר את מורכבות התהליך, את המחשבה שמאחורי המנות, את טכניקות הבישול ואפילו את הכימיה שעומדת בבסיס הטעמים והריחות, התפתח לו במקביל זן חדש וחתרני כמעט של בישול - הבישול המהיר. עולם שלם המיועד לעצלן או העצלנית הממוצעים שלא נכנסים לעובי הקורה ולא נסחפים אחרי הטרנד. אבל אל תתבלבלו – גם זה הוא טרנד של ממש, בדיוק כמו הבישול העילי, רק קהל היעד הוא שונה, ומתאים לכאלה שיבחרו לקנות שואב רובוט במקום זה המסורתי. מתכון לפסטה בסיר אחד עם מעל 10 מילון צפיות שמקבל השראה ממרטה סטיוארט אז מי צודק? השף שמשקיע ומבשל כל מנה בעזרת עשרות כלים ומחבת ייעודית לכל נתח בשר, או אלו שדוחפים הכול בסיר אחד? כמו בכל דבר בחיים, התהליך הוא חלק בלתי נפרד מהתוצאה הסופית. לקיצורי דרך יש מחיר, ובמקרה הזה, בטעם המנה. לא כל תהליך ארוך מבטיח הצלחה ברמה של מסעדה עטורת כוכבים. בשני המקרים מתקבלת בסוף התהליך מנת אוכל, ואוכל הוא בסך הכל תזונה, מה עושים מזה ביג דיל? אז זהו ששני הצדדים הקיצוניים הללו עושים בדיוק את זה. הם אלה שעושים מזה ביג דיל . ובשביל להבין על מה המהומה הרשו לי לחזור בזמן לימי הסבתות באיטליה. מאחורי המנות האיטלקיות המפורסמות מסתתר בדרך כלל סיפור של קושי ואילוצים שגרמו למנות לראות אור. זה מאוד מעניין שדווקא בתקופות של מחסור נולדו שילובים וטעמים שעד היום אנו נהנים מהם, כמו שתינוק נולד דרך כאב וייסורים, כך מסתבר גם באות מנות נצחיות לעולם. ניקח למשל את מרק הריבוליטה מטוסקנה: משמעות השם באיטלקית היא "מורתח שוב", כלומר יום לאחר הבישול חיממו את המרק מחדש והוסיפו לו לחם יבש שהתרכך בנוזל. מתוך זה נולד מרק מנצח, ואחת המנות האהובות במטבח הטוסקני. אבל קשה לראות איך היום מנה שכזאת הייתה מגיעה לעולם, במציאות השפע והבזבוז שחוגגים מסביבנו. והריבוליטה איננה המנה היחידה – פעם הפיצה הייתה בצק שהניחו עליו את מה שהיה לאיכרים בבית. רק בהמשך הגיעו העגבניות והגבינה, ושאר תוספות. הפסטה בדרום איטליה הייתה נאכלת עם מעט שמן זית ושום, והנה לכם ספגטי אליו אה אוליו. הדוגמאות הן רבות והיריעה קצרה מלהכיל. פעם חבר איטלקי לימד אותי להכין פסטה ברוטב עגבניות בסיר אחד: מוותרים על סיר המים עם המלח בו בדרך כלל מתבשלת הפסטה, והפסטה מתבשלת בתוך נוזלי הרוטב שאינו מספיק לבישול הפסטה ולכן מוסיפים לו מים. הטעם הסופי היה שונה, מעודן יותר, ומאכזב, למען האמת. האשם העיקרי היה העמילן, שהשתחרר מהפסטה ונמהל ברוטב (במקום במי הבישול) והרס את המנה. לאחרונה קניתי מחבת אלומיניום גדולה וקלה, כזאת שעושים בה שימוש ברוב המטבחים באיטליה. היא נוחה לתפעול ולהקפצה, ופיזור החום של האלומיניום הוא מושלם. החיסרון בסוג כזה של מחבתות הוא התחתית הדקה, לכן צריך להיזהר ולעבוד מהר, אחרת האוכל ידבק או יישרף. גם לטכנולוגיה יש יתרונות, ובעזרת המחבת החדשה, הצלחתי להכין את רוטב העגבניות המסורתי כמו שצריך. בעזרת מחבת טובה אפשר לשלוט בחום ובזמני הבישול, וכתוצאה מכך, לדייק את הטעמים. אבל שימו לב: את הפסטה חייבים לבשל בסיר נפרד, ולהוסיף אותה, ביחד עם מעט מי בישול, לרוטב. בדיוק כמו שהסבתות הנפלאות היו עושות. רק ככה מקבלים מנה מושלמת, מהסוג שכל סבתא הייתה גאה בה. אתם מבינים – אפשר לשחק עם הטכנולוגיה, אבל לא עם התהליך. יש דברים שהם מושלמים כמו שהם, בבקשה לא לגעת.

לאוהבי החריף, פסטה טרייה ברוטב עגבניות, "כועסת" (arrabbiata) כמו שאומרים האיטלקים, מתכון פשוט להכנה טעים עד כדי שלמות, הצטרפו לשף דוד שושן בהכנת המנה מצרכים ל: 4 סועדים: 400 גרם בצק פסטה ללא ביצים (ראו: מתכון בסרטון נפרד ) 4 שיני שום 1 כף צ'ילי גרוס או 4-5 פלפל שאטה יבש 700 גר' (2 וחצי כוסות) מחית עגבניות שמן זית מלח פקורינו\ פרמיג'אנו אופן ההכנה: חותכים את הבצק לפיסות קטנות (משקל 20 גרם כל פיסה לערך) ומרדדים על משטח עבודה בעזרת הידיים לרצועות ארוכות. מקמחים את הרצועות ומניחים על מגש בצד. הכנת הרוטב: מועכים בעדינות את השום (לא כותשים אותו). קולפים את הקליפה ומניחים בצד. קוצצים את השאטה מחממים כ: 4 כפות שמן זית במחבת על אש נמוכה. מוסיפים פנימה את שיני השום ומטגנים כ: 3-4 דקות (נזהרים שהן לא תשרפנה). מוסיפים את השאטה\צ'ילי ומטגנים כ: 2 דקות נוספות. מוסיפים את מחית העגבניות, מערבבים היטב וממשיכים לבשל על אש נמוכה (כ: 20 דק') לאחר שמוסיפים את מחית העגבניות ממלאים סיר עם מים לפסטה ומביאים לרתיחה. לאחר שהמים רתחו מוסיפים כף שטוחה של מלח גס על כל ליטר מים . מכסים את הסיר עם מכסה על מנת שהמים ירתחו במהירות. אם הרוטב מתחיל להצטמצם ניתן להוסיף מעט ממי הבישול של הפסטה. חשוב לזכור שהמים מלוחים ולכן לא להוסיף מלח לפני תום הבישול. מבשלים את הפיצ'י במים עד שהם מוכנים (כ: 3-4 דקות). טועמים את הרוטב ומוסיפים מעט מלח אם יש צורך. מסננים את הפסטה ומעבירים לרוטב. מערבבים היטב ומבשלים כדקה נוספת. מעבירים לצלחת ומגררים מעט פקורינו או פרמיג'אנו מעל.

אם החלטתם להעביר כמה ימים ברומא, אבל אתם לא רוצים לבזבז הון על הטיול, כדאי שתדעו שישנן בעיר פעילויות רבות שאפשר לעשות בחינם! רומא כולה היא מוזיאון באוויר הפתוח, שאפשר להנות מאוצרותיו ללא כסף. אך מעבר לכך, ישנם גם כמה מוזיאונים נהדרים שאפשר להיכנס אליהם ללא תשלום. במאמר זה אגלה לכם איפה אפשר לבקר ברומא, מבלי להוציא אפילו יורו אחד 1 - ויה דיי פורי אימפריאלי (Via dei Fori Imperiali), פיאצה דל קמפידוליו (Piazza del Campidoglio – גבעת הקפיטולין), פורטיקו די אוטביה (Portico di Ottavia) ויה דיי פורי אימפריאלי, הרחוב הידוע ביותר ברומא, מחבר את הקולוסאום לפיאצה ונציה. זהו מסלול קלאסי החולף בין כמה מהמקומות היפים והחשובים ביותר בעיר הנצחית, וכל מי שמבקר ברומא חייב ללכת לאורכו לפחות פעם אחת! גם אם תחליטו שלא להיכנס למתחם הארכיאולוגי, עדיין תוכלו להתפעל כמעט מכל האתרים המרכזיים ביותר. כל מה שעליכם לעשות הוא ללכת לאורך הדרך הזאת, ולתת ליופי לשטוף לכם את העיניים. תוכלו לצלם כאן אינספור תמונות, ליהנות מהמוזיקה שמנגנים אמני הרחוב, ולחוות את רומא. אם תמשיכו ללכת מכאן לאורך ויה די סן פייטרו אין קארצ'רה (via di San Pietro in Carcere), תגיעו לקמפידוליו (Campidoglio), כלומר גבעת הקפיטולין . כאן תוכלו להתפעל מהפיאצה המרהיבה שתכנן ושיפץ של מיכלאנג'לו, ומכמה פסלים מתקופת רומא העתיקה וביניהם קאסטור ופולקוס (הידועים כ"דיוסקורי" או "התאומים"), עותק זהה של פסלו של מרקוס אאורליוס (העותק המקורי נמצא במוזיאון) ועותק של פסל הזאבה הידועה, שהניקה את התאומים רמוס ורומולוס, מייסדי רומא (הפסל המקורי נמצא במוזיאון). לאורך גרם המדרגות המפואר ניצבים גם שני פסלי אריות עשויים אבן בזלת שהגיעו ממצרים העתיקה, ופסל מהמאה ה-17 של דמות רומאית היסטורית – קולה די ריינצו (Cola di Rienzo – האם יצא לכם לטייל ברחוב על שמו, ולעשות קצת שופינג ?). אם תרדו מהצד השני, תמצאו את עצמכם מול אתר ארכיאולוגי קטן בשם פורטיקו ד'אוטביה (Portico d’Ottvia), שאליו ניתן להיכנס בחינם. כאן תוכלו להתרשם מתאטרו מרצ'לו (Teatro di Marcello), עמודי מקדש אפולו, ועוד. במרחק קצר מכאן ניצבים גם מקדש פורטנוס (Tempio di Portunus) ומקדש הרקולס (Tempio di Ercole). והכל בחינם! 2 – בזיליקת סן פטרוס (סן פייטרו, באיטלקית) ופיאצה סן פייטרו סן פטרוס, הכנסיה המרכזית של הנצרות הקתולית, היא תיבת אוצרות של ממש והביקור בה הוא בגדר חובה. הכניסה לכאן היא בחינם, ובפנים תוכלו להתפעל מיצירות מופת כמו הפייטה (Pietà) של מיכלאנג'לו, וחופת הברונזה מפוסלת של ברניני, הניצבת מעל קברו של פטרוס הקדוש (בלדקינו די סן פייטרו – Baldacchino di San Pietro). 3 - הפנתאון (Pantheon) המקדש העתיק המוקדש לכל האלים, בעבר בהווה ובעתיד, נבנה במאה הראשונה לפנה"ס על ידי מרקוס ויפסניוס אגריפה, בתקופתו של הקיסר אוגוסטוס, ושופץ על ידי הקיסר אדריאנוס במאה השנייה לספירה. המבנה נותר כמעט מושלם, במיוחד בחלקו הפנימי, וכיום תוכלו לבקר בו (בחינם!) ולהתרשם מהחלל המרהיב, מהקברים של רפאל ושל מלכי איטליה, ובעיקר מהכיפה הידועה, יצירת מופת הנדסית. 4 - ויה אפיה אנטיקה (via Appia Antica) ה"רג'ינה ויארום" (Regina viarum), כלומר דרך המלך, נסללה לפני כ-2300 שנה, וחיברה בין הקירקוס מקסימוס שבלב רומא לעיר ברינדיזי (Brindisi) שבפוליה. הדרך היא למעשה פארק ארכיאולוגי מרתק, שבו תוכלו לסייר רגלית או ברכיבה על אופניים (אפשר לשכור אופניים בנקודות רבות ברחבי העיר). לאורך הויה אפיה השתמרו עד היום חלקים שלמים מדרך האבן הרומאית המקורית, כמו גם מונומנטים וקברים רומאיים לצידי הדרך. הביקור כאן הוא מרתק, ובחינם! לאורך הדרך ישנם גם אתרים שאליהם ניתן להיכנס בתשלום (סמלי). ניתן לקרוא פרטים נוספים על הוויה אפיה באתר הרשמי . 5 - וילת מסנציו (La Villa di Massenzio) הווילה היא אתר ארכיאולוגי הממוקם לאורך הוויה אפיה אנטיקה (ראו סעיף קודם), במספר 153. כאן תוכלו למצוא את הריסות הווילה עצמה, מאזוליאום, ומבנים עתיקים נוספים. הכניסה היא בחינם, אבל קבוצות מעל חמישה אנשים צריכות להזמין מקום מראש, באתר הרשמי . ניתן גם לערוך סיורים מודרכים, בתשלום. 6 - סיור בעקבות הבארוק רומא קושטה בפאר אינסופי על ידי האפיפיורים שמשלו בה, במיוחד לאורך התקופה שהתפרשה בין הרנסנס (רינשימנטו, באיטלקית) לבארוק (בארוקו, באיטלקית). יצירות הפאר האלה – פסלים, פיאצות וכנסיות מרהיבות – מפוזרות ברחבי העיר, כך שלמרבה השמחה קל לסייר בין כמה מהפנינים הבארוקיות היפות והמפורסמות ביותר בעולם, מבלי להוציא יורו אחד מהכיס! הכנסיה הידועה ביותר היא בזיליקת סן פייטרו, אבל היא איננה היחידה. אל תחמיצו גם את: מזרקת הספינה (la Fontana della Barcaccia) של הפסל הגאון ברניני, בפיאצה די ספנייה (Piazza di Spagna) מזרקת ארבעת הנהרות (La Fontana dei Quattro Fiumi) של ברניני, בפיאצה נבונה (Piazza Navona) פסל האקסטזה של תרזה הקדושה (Estasi di Santa Teresa) של ברניני, בכנסיית סנטה מריה דלה ויטוריה (Chiesa di Santa Maria della Vittoria) האובליסק ופסל הפיל של ברניני בפיאצה דלה מינרווה (Piazza della Minerva) הציורים של קרוואג'ו (Caravaggio) בכנסיית סן לואיג'י דיי פרנצ'סזי (San Luigi dei Francesi), ובכנסיית סנטה מריה דל פופולו (Santa Maria del Popolo) – אלה יצירות מופת של ממש! אינספור כנסיות ובזיליקות, וביניהן סנטה אנייזה אין אגונה (S. Agnese in Agone), סן איבו אלה ספיינצה (S. Ivo alla Sapienza), סנט'אנדרה דלה וואלה (S. Andrea della Valle), וקייזה די ג'זו (Chiesa di Gesù) כדאי לזכור: ברומא הכניסה לכנסיות היא בחינם. ניתן כמובן לתרום כמה יורו, אבל אין כל חובה לעשות זאת. בנוסף, שימו לב לזמני הפתיחה – אסור להיכנס לכנסיות בזמן שמתקיימים בהן טקסים דתיים, ומיסות. 7 - וילות ופארקים היסטוריים ברחבי רומא פזורים אינספור פארקים לצד וילות מונומנטליות, המציעים לא רק מרחבים יפים וירוקים אלא גם שפע של אוצרות אומנותיים, פסלים, מזרקות, מבנים מרשימים, אזורים ארכיאולוגיים, ועוד. המקומות שאסור לכם להחמיץ (ושניתן לבקר בהם בחינם!) הם: וילה בורגזה (Villa Borghese). שימו לב שהכוונה היא לפארק, ולא למוזיאון נושא אותו השם, שנמצא בלב הפארק) וילה צ'לימונטנה (Villa Celimontana) וילה דוריה פמפילי (Villa Doria Pamphilij) וילה גלורי (Villa Glori) וילה אדה (Villa Ada) פארק קאפרלה (Parco della Caffarella) גן התפוזים (Giardino degli aranci) פארק האקוודוקטים (Parco degli Acquedotti) 8 - ספריות היסטוריות ברומא תוכלו למצוא ספריות היסטוריות השומרות בין מדפיהן ספרים וטקסטים עתיקים להפליא. בימים מסויימים ובשעות מסויימות ניתן לבקר בספריות, ללא תשלום. אני ממליצה במיוחד על המקומות הבאים: לה ביבליוטקה קאזאנאטזה (La Biblioteca Casanatese) – ספריה משנת 1701, הנמצאת במרחק קצר מהפתנאון. הסלון המונומנטלי של הספריה פתוח למבקרים בימים שני עד שישי, בין השעות 11:30 עד 13:00. ניתן גם לערוך ביקורים מודרכים (בתשלום). לפרטים ניתן לקרוא את המידע המופיע באתר הרשמי . לה ביבליוטקה אנג'ליקה (La Biblioteca Angelica) – ספריה שנוסדה בשנת 1600, ומתפארת בסלון מונומנטלי שתוכן על ידי האדריכל הידוע לואיג'י ונוויטלי (Vanvitelli) בשנת 1700. הכניסה מגיל 16 ומעלה בלבד, ויש להציג דרכון . לה ביבליוטקה ואליצ'ליאנה (La Biblioteca Vallicelliana), המתגאה באולם רחב ידיים שתכנן פרנצ'סקו בורומיני (Francesco Borromini), בשנת 1600. לפרטים, יש לבדוק את המידע באתר הרשמי . 9 - המוזיאון הנפוליאוני (Museo Napoleonico) נפוליאון בונפרטה כבש חלק מאיטליה ושלט בה בין השנים 1805 עד 1814, ובשנת 1808 כבש גם את רומא. קרובי משפחתו של המצביא הצרפתי התיישבו ברומא, נישאו וקשרו קשרי משפחה עם משפחות אצולה רומאיות, ונשארו בעיר גם לאחר שנפוליאון עצמו הובס. במוזיאון הזה , שהכניסה אליו היא בחינם וממוקם במרחק קצר מפיאצה נבונה (Piazza Navona), ניתן למצוא פריטים רבים מאותה התקופה. 10 - מוזיאון באראקו (Museo Barracco) במוזיאון הקטן הזה, הממוקם בבניין עתיק בקורסו ויטוריו אמנואלה II (Corso Vittorio Emanuele II), תוכלו להתרשם מאוסף קטן אך מקסים של פסלים עתיקים מתקופת רומא, יוון ומצרים העתיקה, לצד ממצאים אטרוסקיים, אשוריים, ועוד. הכניסה היא בחינם, לפרטים נופים יש לבדוק את המידע באתר הרשמי . 11 - מוזיאון קרלו בילוטי המוזיאון החינמי הזה הוא יעד מושלם לחובבי אומנות מודרנית. בתוך המבנה המרשים הזה, ששופץ בסוף המאה ה-19 וממוקם בתוך פארק וילה בורגזה (Villa Borghese), תמצאו יצירות של אנדי וורהול, ג'ורג'ו דה קיריקו (Giorgio De Chirico), ואחרים. 12 - מוזיאון החומה (מוזאו דלה מורה – Museo delle Mura) אם תחצו את שער סן סבסטיאנו (Porta San Sebastiano), הממוקם לאורך חומות העיר שבנה הקיסר אאורליוס, תוכלו לטפס על החומה ולסייר לאורכה. מכאן נשקף נוף יפה של העיר, וניתן כמובן גם לראות את מגדלי החומה, גרמי מדרגות עתיקים, פתחים ששימשו את החיילים והקשתים שהגנו על העיר, ועוד. אפשר גם לבקר במספר חללים פנימיים המחוברים לחומה. מוזיאון החומה נמצא בתחילת הוויה אפיה אנטיקה (Via Appia Antica), בוויה פורטה סן סבסטיאנו 18 (via Porta San Sebastiano), ופתוח בימים שלישי עד ראשון, בין 9 ל-14. 13 - מוזיאון האופנה (מוזאו דלה מודה – Museo della Moda) מוזיאון בונקומפאני לודוביזי (Museo Boncompagni Ludovisi) מוקדש לאופנה, תלבושות ואומנויות דקורטיביות מהמאות ה-19 וה-20. המוזיאון ממוקם בבניין אצילי למראה בוויה ונטו (Via Veneto), ומעוטר כולו ברהיטים עתיקים וגובלנים יקרים. אוסף הבגדים כולל גם שמלות ערב בעיצובם של כמה מבתי האופנה הידועים באיטליה, וביניהם ולנטינו (Valentino), גאטינוני (Gattinoni), קאפוצ'י (Capucci), מילה שון (Mila Schon), ואחרים. הכניסה למוזיאון היא בחינם , והוא פתוח למבקרים בימים שלישי עד ראשון, בין השעות 9 עד 19. 14 - מוזיאון המטבעות והמדליות (מוזאו דלה זקה – Museo della Zecca) זהו המקום האידיאלי עבור חובבי מטבעות עתיקים ומדליות – כאן תוכלו למצוא אוסף בן למעלה מ-20,000 פריטים. המוזיאון נמצא בוויה סלריה 712 (Via Salaria), מחוץ לאזור התיירותי של רומא. על מנת לבקר פה חובה להזמין מקום מראש, בימים הספצפיים שבהם המוזיאון פתוח . לצפייה ב עמוד האינסטגרם של המוזיאון. 15 - מוזיאון השחרור (מוזאו סטוריקו דלה ליברציונה – Museo Storico della Liberazione) מזויאון היסטורי זה מוקדש לפרק טרגי בהיסטוריה האיטלקית – תקופת הכיבוש הנאו-פשיסטית בזמן מלחמת העולם השנייה. כאן תוכלו למצוא מסמכים, עיתונים מהתקופה, תמונות, עלונים ויצירות אומנות, בבניין שבעבר שימש כמטה הראשי של הס.ס בעיר, בוויה טאסו (via Tasso). בנוסף, פועלים כאן ספרייה וארכיון. המוזיאון כולל גם אולם המוקדש לקהילה היהודית ברומא באותה התקופה, ולגירוש המזעזע בשנת 1943, אז נשלחו רבים מבני הקהילה לאושוויץ. ניתן לבקש (מראש) לצפות בסרט במקום הכולל עדויות של אחדים מהשורדים (באיטלקית). ניתן להגיע למוזיאון בקלות – יש לרדת לקחת את מטרו A ולרדת בתחנת MANZONI. המוזיאון פתוח מידי יום, פרטים נוספים באתר . וב עמוד האינסטגרם של המוזיאון. 16 - מוזיאון הנדריק אנדרסן (Museo Hendrik Andersen) המוזיאון הזה ממוקם בתוך בניין מקסים משנות ה-20, ובתוכו תוכלו לראות את ביתו של האמן הנורבגי-אמריקאי הנדריק אנדרסן, ואת הסטודיו שלו. בנוסף מוצגות במקום כ-200 יצירות אומנות בסגנון נאו-קלאסי, ופסלים רומנטיים. המוזיאון ממוקם בוויה פ. ס. מנצ'יני (Via P.S. Mancini), לא רחוק מפיאצה דל פופולו הידועה. 17 - מוזיאון כלי הנגינה של אקדמיית סנטה צ'צ'יליה (Museo degli Strumenti Musicali dell-Accademia di Santa Cecilia) מוזיאון אידיאלי לחובבי מוזיקה וכלי נגינה. כאן תוכלו למצוא את אחד מהאוספים הגדולים באיטליה (ובאירופה) של כלי נגינה – למעלה מ-140 פריטים המוצגים בגלריה מעוצבת. המוזיאון ממוקם בכניסה לאודיטוריום של האקדמיה, לצד החלל שבו נערכים קונצרטים ואירועים נוספים. הביקור עצמו הוא בחינם, וניתן לשכור (בתשלום) מדריכי אודיו. בצמוד נמצא גם מוזיאון קטן בעיצובו של האדריכל הידוע רנצו פיאנו (Renzo Piano), ובו פריטים ארכיאולוגיים שנמצאו במקום בזמן בניית המתחם. המוזיאון נמצא במרחק קצר מהאצטדיון האולימפי. 18 - מוזיאון מכבי האש (מוזאו דיי ויג'ילי דל פואוקו - Museo dei Vigili del Fuoco) המוזיאון ממוקם בוויה גאלבאני (Via Galvani), ברובע טסטאצ'ו (Testaccio) ההיסטורי ושוקק החיים (האזור מפורסם בזכות המסעדות, הדיסקוטקים, החנויות והפאבים שבו). המוזיאון מתאר את סיפורם של מכבי האש של רומא, בעזרת תערוכה המשלבת גם אפקטים מיוחדים (מתאים במיוחד לילדים!) המוזיאון פתוח בימים שני-שבת, ויש להזמין מקום מראש באתר הרשמי . 19 - אנטיקואריום לוקרציה רומנה (Antiquarium Lucrezia Romana) המוזיאון הזה נפתח לאחרונה, ומארח בתוכו אוסף של ממצאים ארכיאולוגיים שנחפרו באזור הסמוך, בוויה טוסקולנה (Tuscolana). כאן תוכלו למצוא מטבעות זהב, פרסקאות, כדים עתיקים וחפצי יומיום שונים מהעת העתיקה. המוזיאון מרוחק מעט מהמרכז, ונמצא בוויה לוקרציה רומנה 62. ניתן להגיע לכאן עם קו מטרו A, ולרדת בתחנת SUBAUGUSTA. משם יש להמשיך עם אוטובוס מספר 503. 20 - מוזיאון האוטובוסים, רכבות והטראם (Polo Museale di Locomotive e Tram Storici) המוזיאון הזה ישמח בוודאי את חובבי כלי התחבורה ההיסטוריים. חברת התחבורה הרומאית – ATAC – מנהלת את המוזיאון הזה, ובו אוטובוסים וקרונות טראם עתיקים. ניתן להגיע לכאן בעזרת קו B של המטרו, ויש לרדת בתחנת PIRAMIDE. מהתחנה יש להמשיך רגלית לוויה בוסי 7 (via B. Bossi). הביקור הוא בחינם, אבל חובה להזמין מקומות מראש . בונוס! בתקופות מסויימות של השנה, כמו לדוגמה ביום ראשון הראשון של כל חודש, כל המוזיאונים בניהול המדינה, וכל הפארקים הארכיאולוגיים הציבוריים פתוחים לקהל הרחב, בחינם! וזה כולל גם את הקולוסיאום, המוזיאון הארכיאולגי הלאומי, ואחרים. לפני שאתם מתכננים את הביקור בעיר, כדאי לבדוק באתר של כל מוזיאון ופארק מהם ימי הכניסה החופשיים. בנוסף, כדאי לדעת שגם מוזיאוני הוותיקן מציעים לאורך השנה ביקורים בחינם. מומלץ מאד לבדוק מראש באתר הוותיקן מתי ניתן להיכנס בחינם, מכיוון שחובה להזמין מקום מראש. קחו בחשבון דבר אחד – בימים שבהם הכניסה היא בחינם, המוזיאונים נוטים להיות עמוסים מאד, משום שגם התיירים וגם מקומיים רבים מנצלים את ההזדמנות... ואל תשכחו – כמה מהדברים היפים ביותר ברומא, הם תמיד בחינם, ואין צורך להזמין מקום מראש... הנופים, התצפיות, הרחובות המרשימים, הסמטאות הרומנטיות, הפארקים הנהדרים, החופים באוסטיה (Ostia, במרחק חצי שעה מרומא)... כל אלה מחכים לכם, ללא תשלום.

בימינו, לאושרנו או לדאבוננו, אחד הדברים הראשונים שאנחנו רוצים לעשות עם הנחיתה הוא להשיג כרטיס סים ולהתחבר לעולם. אז ככה עושים את זה הכי נכון והכי מהיר באיטליה. כרטיס הסים צריך להיות נטען עם חבילת גלישה כך ניתן להתחבר לרשת האינטרנט הסולולרית המהירה, ניתן לטעון אותו לאחר מכן בכל סופרמרקט או חנויות Tabbachi הפרוסות בכל הערים באיטליה. ​ שתי החברות המובילות באיטליה הן - TIM ו - Vodafone (עדיפות בקליטה ל - Vodafone) להן יש את הרשתות הטובות ביותר לאורכה של איטליה. הרשמו לקבוצת הפייסבוק שלנו "איטליה למכורים" לטיפים ועצות ​ קניית כרטיס סים בתוך שדה התעופה רשת חנויות FOREXCHANGE - (ראו מפת חנויות באיטליה באתר החברה באיטלקית) הפרוסה באיטליה בערים הגדולות ובשדות התעופה העיקריים, עוסקת בעיקר בהחלפת מטבעות אך היא גם נציגה רשמית של חברת Vodafone הרשת הסלולרית המובילה באיטליה ומוכרת כרטיסי סים לתיירים, הסים מגיע עם מספר חדש, חבילת גלישה ושיחות טלפון בתוך אירופה ללא תשלום נוסף, החבילה מספיקה מעבר למה שנזקק בטיול מומצע, מחיר הסים הוא 20 אירו (המחיר אינו קבוע ומשתנה בין הסניפים). ניתן למצוא את הסניפים של הרשת ממש בתוך טרמינל ההגעות/יציאות בשדה התעופה. חנויות forexchange נמצאות בשדות התעופה הבאים : מילאנו מלפנסה - MALPENSA מילאנו לינאטה -LINATE ברגמו - BERGAMO ורונה - VERONA רומא - פיומיצ'ינו - ROMA FIUMICINO - שם נמצאת החנות במרחק הליכה מחוץ לטרמינל במסוף תחנת הרכבת. ​ ​אפשרות זאת היא הפשוטה ביותר וזאת שתחסוך הכי הרבה זמן, הנה הפרטים: להלן מיקום סניפי הרשת בתוך שדות תעופה, שעות פתיחה והוראות הגעה: שדה התעופה מילאנו מלפנסה - טבלת מיקום החנויות בתוך הטרמינל איך מגיעים שעות פתיחה ​מיקום בנחיתה מישראל בטרמינל 1, באזור איסוף מזוודות מול מסוע מספר 8 ​ משעה 6:15 עד ל 21:45 שבעה ימים בשבוע​ ​Terminal 1 איסוף מזוודות טרמינל 1 קומת קרקע, אזור נחיתות בינלאומיות B, בצד של יציאה מספר 9 ​חנות זו נסגרת בשעה המאוחרת ביותר יחסית לשאר החנויות! משעה 6:15 עד ל 22:45 שבעה ימים בשבוע Terminal 1 Arrivals B ​בטרמינל 1 קומת קרקע, אזור נחיתות מהאיחוד האירופי A, בצד יציאה מספר 3 ​משעה 7:45 עד ל 20:15 שבעה ימים בשבוע Terminal 1 Arrivals A אופציה נוספת באולם היוצאים - partenza בטרמינל 1, קומה שנייה באזור הצ'ק אין מול עמדות 16-17 ​משעה 6:45 עד ל 21:15 שבעה ימים בשבוע Terminal 1 Departures למי ששכח לקנות, בטרמינל 1, בקומה שנייה באזור הצ'ק אין מול עמדות מספר 9-10 משעה 6:15 עד ל 21:45 שבעה ימים בשבוע ​Terminal 1 Departures טרמינל 2 קומת קרקע, אזור הצ'ק אין, לפני בדיקות הביטחון ​משעה 6:15 עד ל 18:45 חוץ מיום שבת נסגר בשעה 17:45 Terminal 2 Departures שדה התעופה פיומצ'ינו רומא Fiumicino חנות הסים ממוקמת בתחנת הרכבת שבתוך שדה התעופה איך מגיעים שעות פתיחה מיקום ​החנות נמצאת בתחנת הרכבת בתוך סוכנות נסיעות בשם: AGENZIA 365 מול התחנה של קו הרכבת Leonardo Express. ​משעה 7:00 עד ל 20:00 בכל ימות השבוע טרמינל הרכבת ורונה - בתוך שדה התעופה איך מגיעים שעות פתיחה מיקום החנות נמצאת מיד לאחר איסוף המזוודות ובידוק המכס מול הדלתות היציאה ​משעה 9:00 עד לשעה 18:00 שבעה ימים בשבוע טרמינל 2 - הגעות מילאנו ברגמו - בתוך שדה התעופה איך מגיעים ​שעות פתיחה מיקום ​החנות ממוקמת ביציאה מאזור הנחיתות ואיסוף המזוודות ​משעה 7:15 עד ל 21:45 שבעה ימים בשבוע אולם ההנחיתות ​אפשרות נוספת, החנות ממוקמת לפני הבטחון באולם ההמראות במסדרון שמפריד בין ההמראות לנחיתות משעה 6:15 עד לשעה 19:45 שבעה ימים בשבוע ​אולם ההמראות לפני הביטחון מילאנו לינאטה - בתוך שדה התעופה איך מגיעים שעות פתיחה מיקום ​החנות ממוקמת בקומת הקרקע באולם הנחיתות מול הבר ושער מספר 6 משעה 7:45 עד ל 22:15 שבעה ימים בשבוע ​אולם ההגעות אפשרות נוספת, החנות ממוקמת לפני בדיקות הביטחון, בצד ימין במסדרון הצ'ק אין ליד עמדות מספר 16/21 22/27 מול חנות Camicissima משעה 5:45 עד ל 19:45 שבעה ימים בשבוע ​אולם ההמראות לפני הביטחון אפשרות אחרת היא נסיעה ברכב לנקודת מכירה. בהמשך מפה בעברית בה מצוינים מיקום סניפי הרשתות Vodafone ו- TIM בקרבת שדות התעופה העיקריים באיטליה. מתחת למפה הכנו מפות ייעודיות בהן מסומן המסלול לחנות הקרובה ביותר לשדה התעופה. מסלולים אלה אינם עוברים באזורי ZTL.

הקומדיה האלוהית – יצירת המופת של דנטה אליגיירי היתה זו תחילת המאה ה-14 (החוקרים עדיין מתלבטים בין השנים 1304 ו-1307) כאשר דנטה אליגיירי, אבוד ביער אפל מטאפורי (סמל לחטאיו של כל אחד מאיתנו), החל לכתוב את היצירה הידועה ביותר שלו: הקומדיה האלוהית. הפואמה השירית נכתבה בין השנים 1308-1320 ונחשבת כיום ליצירת מופת ולאחת היצירות הספרותיות החשובות ביותר בעולם. בעזרת סמלים ומטאפורות מלמדת את הקוראים שיעורי מוסר, בדיוק כמו בתקופה שבה נכתבה הקומדיה האלוהית היא יצירה אלגורית שבה רעיונות מופשטים מוסברים באמצעות דימויים קונקרטיים. הרצון האנושי להיטהר מחטאים, לדוגמה, מיוצג באמצעות מסע פיזי בעולם שלאחר המוות. הפואמה הידועה נכתבה בלשון עממית, ומחולקת לשלושה חלקים מרכזיים: התופת (גיהינום), כור המצרף (פורגטוריום) וגן העדן. העלילה מסופרת בגוף ראשון, ודנטה, המחבר, הופך לדמות הראשית בסיפור המסע בין שלושת הממלכות של העולם שמעבר. מדוע נקראית הקומדיה האלוהית בשמה? לאורך המסע פוגש דנטה דמויות רבות, הנמצאות בממלכות ובמעגלים שונים, בהתאם לאופן שבו התנהגו במהלך חייהן. היצירה מכונה "קומדיה" משום שלמרות התכנים הדרמטיים ולעיתים קשים שבהם היא עוסקת, היא מציעה לקורא סוף טוב. הביטוי "האלוהית" התווסף ליצירה רק כ-200 שנה מאוחר יותר, על ידי המשורר האיטלקי ג'ובאני בוקאצ'ו (Boccaccio), כדי לתאר את יופיה הרב. מי היה דנטה אליגיירי? דמות ראשית בקומדיה האלוהית, ומחבר היצירה דנטה אליגיירי (Dante Alighieri), המכונה בפשטות "דנטה", היה משורר, תאולוג, פילוסוף ומדינאי בן המאה ה-14. מחבר הקומדיה האלוהית נולד בפירנצה בשנת 1265 למשפחה ממעמד חברתי וכלכלי גבוה, ושימש לאורך חייו בתפקידים רבים וביניהם גם חייל ונציג מדיני. אך אין ספק שדמותו הציבורית התבססה לאורך השנים בראש ובראשונה על היצירה שכתב, ושהפכה לבסיס השפה האיטלקית המודרנית. הביוגרפיה הרשמית של דנטה מעניינת, אך מעניינים לא פחות הסיפורים הרבים מספור (יהיה מי שיקרא להם "רכילויות") שבנו שלב אחר שלב את דמותו המיתולוגית. עם השנים התווספו סיפורים רבים על דנטה לרשימה, ודמיון ומציאות התערבבו זה בזה עד לנקודה שבה אין לדעת איפה נגמר האחד, ומתחיל האחר. חוקרים רבים מסכימים שהאופן שבו תיאר דנטה את דמותו בקומדיה האלוהית לא שונה מאד מדמותו האמיתית, הפרטית. אך לא קל לפענח מי היה האיש שמאחורי התואר "המשורר הלאומי של איטליה". דנטה עצמו היה זה שתיאר את הדברים באופן מעורפל או סותר – לעיתים נדמה היה כאדם ביישן, שונא חברה ונוטה לעימותים, ולעיתים אדם משעשע וחופשי בהתנהגותו ובמערכות היחסים שניהל. הוא היה פוליטקאי מחונן בעל קשרים הדוקים במוקדי הכוח, ויחסים קרובים עם כמה מהשליטים המרכזיים של התקופה, שאף שימשו לו כפטרונים. בגיל תשע הוא התאהב בבאטריצ'ה (ביאטריס), אהובתו המיתולוגית, המככבת גם בקומדיה האלוהית. הוא היה חייל ומדינאי, חוקר ספרות ואיש יצירה. מספרים שכשקרא, היה שקוע כולו בספר שלפניו עד כדי כך שכלל לא שם לב למצעדים ותהלוכות שהתקיימו סביבו, וריחף בעולם משל עצמו. מצד שני, הוא נודע גם בזכות הזיכרון הפנומנלי שלו, ואף נפוץ עליו סיפור, שנקרא "הביצה של דנטה". מספרים שיום אחד, איש אקראי ברחוב ניגש אל דנטה ושאל אותו מהו המאכל הטעים ביותר, לדעתו. "ביצה", ענה דנטה. ימים רבים לאחר מכן פגש אותו אדם את דנטה ברחוב ושאל אותו- "איך?" דנטה זכר היטב את האיש ושאלתו, וענה "עם מלח". אנקדוטות פיקנטיות יותר מספרות על הקשרים של דנטה על עולם המתים. למעשה, הוא נודע כבעל אוב, שהצליח לתקשר עם רוחות רפאים. עבורו עולם המתים היה אמיתי וממשי לגמרי, והוא האמין שבכוחו ללכת אליו ולחזור לעולם הממשי. ניתן לשער שזו היתה ההשראה למסע שערכה דמותו בקומדיה הלאוהית, אך באותם הימים אסור היה לדבר על הדברים האלה, ומעשי כישוף ותקשור נאסרו על ידי הכנסייה. מסיבה זו, התקשורת עם עולם המתים ביצירתו תוארה כפרי הדימיון בלבד. פורטרט של דנטה בתוך קבוצת המשוררים, רפאל 1510 מתוך הפרסקו "פארנאסוס" באולמות הוותיקן הקומדיה האלוהית – מבנה היצירה היצירה בנויה באופן סימטרי – כור המצרף וגן העדן בנויים כל אחד מ-33 בתי שיר (קנטו, באיטלקית, וברבים – קנטי), ואילו בפרק הפותח של היצירה, המוקדש לתופת, ישנם 34 בתי שיר, (משום שהבית הראשון הוא מבוא כללי ליצירה כולה). 100 בתי שיר, אם כך, ואין ספק שהמספרים משחקים תפקיד בעל משמעות עבור דנטה, שהתבסס בכתיבתו לא פעם על המספרים עתירי המשמעות הדתית 1, 3, 7 ו-9. המספר 9, לדוגמה, הוא הביטוי המוחלט לאהבה אלוהית, מכיוון שהוא השורש המרובע של 3 (כלומר השילוש הקדוש בדת הנוצרית). המספר 7 (הנחשב למספר טיפולוגי גם ביהדות) מייצג עבור דנטה את השלמות האנושית. התופת (אינפרנו – Inferno): התופת (או גיהנום) מתואר כמערבולת בצורת חרוט, הנמצא מתחת לעיר ירושלים. כל מעגל מוקדש לחטאים חמורים יותר ויותר, עד שמגיעים לקצה החרוט, הממוקם בלב האדמה: זהו משכנו של לוציפר השטן. הנידונים לתופת סובלים מעונשים כבדים ועינויים המשקפים את החטאים שחטאו בימי חייהם. התופת מורכב מתשעה מעגלים – הראשון הוא הלימבו, שבו אין סבל פיזי אלא רק רוחני, וחיפוש אינסופי אחר אלוהים. המעגלים האחרים מאכלסים את החוטאים בחטא הגרגרנות, התאווה, החמדנות, העצלות, ועוד. כור המצרף (פורגטוריו – Purgatorio): לאחר שעולים מהמערבולת מגיעים להר גבוה הממוקם בקצה העולם. כאן, נמצא כור המצרף. מקום זה מיועד לנשמות שצריכות לעבור טיהור, ורק לאחר שיטהרו יוכלו להיכנס לגן עדן. כור המצרף מורכב משבע טרסות, המוקדשות כל אחת לאחד משבעת החטאים (גאווה, קנאה, זעם, חמדנות, עצלנות, גרגרנות, תאווה). ככל שעולים במעלה הטרסות, כך האשמות נעשות קלות יותר. גן העדן (פרדיסו – Paradiso): לפי התפישה הרווחת בימי הביניים, מסביב לכדור הארץ התפרשו שני אזורים של אוויר ואש, ומסביבם הסתובבו תשע ספרות, או תשעה רקיעים. הרקיע התשיעי היה הקרוב ביותר לאלוהים, והוא זה שהניע את כל הרקיעים האחרים. מעבר לרקיע מתפרש אור מוחלט. זה היה מקום מושבו של האל, וכאן מוצאות הנשמות מעין אמפיתאטרון עצום, בצורת ורד. הדמויות המרכזיות ביצירה: את מי פוגש דנטה בקומדיה האלוהית? על מנת להבין כמה דברים מרכזיים בנוגע ליצירה, חשוב להכיר את הרקע ההיסטורי שבו היא נכתבה. הקומדיה האלוהית נכתבה באמצע המאה ה-13, בתקופה שבה שני פלגים עויינים נאבקו בעיר פירנצה – הגואלפים, והגיבלינים. ההבדל המרכזי בין שתי הקבוצות היה שהגואלפים תמכו באופן נלהב בעצמאותן של ערי המדינה באיטליה ובאפיפיור, והאמינו שרק לו יש את הכוח העליון. דגלם היה הצלב סן ג'ורג'. הגיבלינים, לעומת זאת, לא רצו שהכנסייה תתערב בפוליטיקה של האימפריה, ותמכו בצבאו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בפירנצה, ניצחו הגואלפים את הגיבלינים, וגירשו אותם מהעיר (בהמשך נוצר סכסוך בין הגואלפים השחורים לגואלפים הלבנים. דנטה נמנה על הגואלפים הלבנים, הסתכסך על השליטים, נידון למוות, אבל נמלט לעיר רוונה לפני שרודפיו הספיקו להוציא לפועל את גזר הדין). המלחמה בין הגואלפים לגיבלינים חשובה על מנת להבין את הסכסוכים והעונשים שמוטלים על הדמויות המאכלסות את הפואמה. ורגיליוס : המדריך של דנטה, שמוביל אותו אל דרך הישר. המשורר הרומי הידוע ורגיליוס מופיע כבר בתחילת הפואמה, ומהווה מקור השראה עבור דנטה. ורגיליוס מתגורר בלימבו, במתחם בו נמצאות הנשמות שמעולם לא פגשו את האל (וירגיליוס לא היה נוצרי, ולכן לא יכול היה להגיע אל גן העדן). למרות זאת, הוא נשלח על ידי אלוהים כדי ללוות את דנטה לאורך המסע שלו, שכן לאורך חייו חי המשורר חיים מוסריים וערכיים, בדומה לערכים שלהם מטיפה הנצרות. פאולו ופרנצ'סקה : במסעו הדמיוני של דנטה מככבות גם שתי הדמויות האלה, הנמצאות במעגל השני של הגיהנום: מעגל התאווה. כאן פוגש דנטה, באמצע סופה, בין נשמות רבות החגות סביבו, את שני המאהבים החוטאים. עונשם היה להטלטל ולהיסחף ברוחות הסופה לנצח, כשם שבחייהם נסחפו לתוך רומן מלא תשוקה אך אסור, שכן פרנצ'סקה היתה נשואה לאחיו של פאולו. צ'אקו הגרגרן : במעגל השלישי של הגיהנום, המוקדש לחטא הגרגרנות, פוגש דנטה את צאקו שנידון להישאר מוטל בבוץ לנצח. צ'אקו הוא דמות מפתח בקומדיה האלוהית, מכיוון שהוא הראשון שעימו פותח דנטה בדיאלוג פוליטי. דנטה שואל את צ'אקו מה יקרה במלחמה בין הגואלפים לגיבלינים הנלחמים ביניהם בפירנצה, ומה הסיבות שהובילו לסכסוך המדמם. פארינטה דלי אוברטי : במעגל השישי של הגיהנום, המוקדש לכופרים, פוגש דנטה את האיש שבמהלך חייו היה אחד ממנהיגי הגיבלינים בפירנצה במאה ה-12. פארינטה דלי אוברטי מתגלה כדמות חשובה מכיוון שהוא מתנבא ומספר לדנטה שהוא עתיד לצאת לגלות, ולעזוב לנצח את פירנצה. החטא שביצע דלי אוברטי היה לטעון שהנשמה איננה נצחית אלא בת תמותה, ולכן הוא נידון להיקבר שוב ושוב. יוליסס (שמו הלטיני של אודיסאוס): הקומדיה האלוהית משובצת בדמות ידועות רבות מהמיתולוגיה הקלאסית, וביניהן גם יוליסס (אודיסאוס), שנאלץ להישאר כלוא בין הלהבות. אשמתו? הוא זה שהמציא את מלכודת הסוס הטרויאני, ואף חמור מכך – חצה את עמודי הרקולס, קו גבול שאלוהים קבע שאף אדם לא רשאי לעבור. מנפרד מלך סיציליה: מנפרד, גיבליני מוצהר, הוכתר כמלך סיציליה ונאפולי בשנת 1258 והמשיך את הקו הפוליטי של קודמיו ואת ההתנגדות החריפה לאפיפיור. עבור דנטה, מנפרד האצילי והצעיר הוא הנסיך האיטלקי האמיתי האחרון, המסמל את האידיאל האבירי המושלם. על מנפרד נגזר לחכות באנטי-פורגטוריום עד שחטאיו יטוהרו. כארון : אל השאול במיתולוגיה היוונית. דנטה מתאר את כארון כאדם מבוגר עם זקן לבן ועיניים מלאות בלהבות. הוא זה שמשיט את הנשמות החוטאות לאורך נהר האכרון, לעבר הגיהנום. ביאטריס (באיטלקית – באטריצ'ה): אהובתו של דנטה והמוזה שלו, האישה המלאכית שמייצגת את האמונה והתאולוגיה. ורגיליוס מפקיד בידיה את דנטה על מנת שהיא תלווה אותו אל גן העדן. משמעות היצירה והאופן שבו היא מיושמת בחיי היומיום המסע הדמיוני של דנטה מתרחש ברגע בחייו שבו הוא היה מצוי במשבר רוחני של ממש (ומכאן גם הפתיחה המפורסמת כל כך של הקומדיה האלוהית: ו"ַיְהִי בְּמַחֲצִית נְתִיב חַיֵּינוּ/ וָאֶמָּצֵא אוֹבֵד בְּיַעַר חֹשֶׁךְ / כִּי מִן הַאֹרַח הַיָּשָׁר הֻטֵּיתִי / הוֹי מַה־קָּשֶׁה לוֹמַר, אֵיכָה הָיָה הוּא זֶה־יָּעָר עַז, פִּרְאִי וְעַב הַסֹּבֶךְ: / מִדֵּי זָכְרִי בּוֹ, יִתְחַדֵּשׁ הַפַּחַד.." (תרגום: עמנואל אולסבנגר) . דנטה מחפש אחר דרך שתוביל אותו אל האמת ואל הגאולה, על מנת שיוכל לתקן את הטעויות שעשה. בסופו של מסע העלייה לרגל הזה, הוא מרגיש צורך לנזוף בבני האדם על מנת שגם הם יתבוננו פנימה וימנעו מחטא, או שיסתכנו בגיהנום הנצחי. דנטה, אם כך, מסמל את האנושות ההולכת לאורך הארץ, על מנת להגיע למלכותו של האל. חשיבות היצירה בימינו זו תהיה טעות לחשוב שיצירה שנכתבה לפני זמן רב כל כך איננה רלוונטית יותר לחיינו ולעולם המודרני. דנטה מצליח להסביר ביצירתו את הבדידות שכולנו מרגישים מידי פעם, ברגעים שבהם שום דבר לא נראה הגיוני, או מובן. רבים מנסים לפתור את המצב לבדם, ומטפסים במעלה הר מטאפורי, המדכא אותם. דנטה מסביר לנו שאם נבקש עזרה (כפי שהוא עושה, בבית הראשון בשיר), נוכל למצוא שותפים לדרך שיוכלו להרים אותנו ברגעים שבהם נדמה לנו שאנחו עומדים ליפול (עבור דנטה, הדמויות שמרימות אותו למעלה הן ורגיליוס, המשורר הנערץ עליו, וביאטריס אהובתו). בזמן הקריאה קל למצוא פניני חוכמה, תובנות רבות וגם עצות קטנות שנותן דנטה, הרלוונטיות כמובן גם לחיינו היום, כ-800 שנה לאחר שהיצירה נכתבה. במכתב ידוע שכתב דנטה לקנגרנדה דלה סקלה (Cangrande della Scala), שליט העיר ורונה , הסביר המשורר מה הצליח להבין וללמוד בזכות כתיבת הקומדיה האלוהית. המכתב כלל גם את חלקה האחרון של היצירה – גן העדן. גן העדן הוא המקום שאליו מגיעים כולם, באופן מטאפורי, לאחר שהם לומדים את הלקחים המוסריים בחיים, בתום מסע ארוך ומשמעותי. הקומדיה האלוהית ברחבי העולם גם דנטה, כמו סופרים ומשוררים רבים, נאלץ להתמודד גם עם ביקורות וגם עם מגבלות הצנזורה. דנטה מצא תמיכה בקרב משוררים חשובים אחרים כמו בוקצ'ו, ואילו אחרים, כמו פטררקה, התנערו מעבודתו ומצאו שהיא רחוקה מאד מהאידיאלים שאליהם שאפו. במאה ה-15 נהנו כתביו של דנטה מהצלחה יחסית, ונפוצו גם מחוץ לאיטליה בספרד, צרפת, אנגליה וגרמניה. ההצלחה נמשכה עד לאמצע המאה ה-16, לערך, אז החלה תקופת הצנזורה הכנסייתית, ועבודתו נאסרה לקריאה. עבודתו של דנטה השפיעה רבות על משוררים וסופרים בכל רחבי העולם, ובין השאר גם על יוצרים גאונים כמו ג'פרי צ'וסר, ג'ון מילטון, סמואל טיילור קולרידג', מבקר האומנות ג'ון רסקין, ויקטור הוגו, טי.אס.אליוט, ואחרים. השפה הציורית שבה כתב את יצירתו לכדה את דמיונם של מיטב האמנים, וביניהם גם הציירים הידועים ביותר בתקופת הרנסנס, החל מבוטיצ'לי וכלה במיכלאנג'לו ורפאל . בתקופת הריסורג'ימנטו (ההתעוררות הלאומית האיטלקית במאה ה-19), שכונתה גם "התקופה הרומנטית", חזר דנטה לקדמת הבמה. המשורר הפך למודל, הן בשל דתיותו והן בשל הדימויים הרומנטיים והפואטיים שהציג בעבודתו, ודמותו נבנתה לאט לאט באופן מיתולוגי ממש. כך החלה עלייתו של דנטה לפסגת הספרות האיטלקית, והפיכתו למיתוס תרבותי במדינה ולסמל השירה האיטלקית. היום מוכר דנטה כאחת הדמויות התרבותיות החשובות ביותר באיטליה, ומקור השראה עבור אינספור משוררים, בימאים, וסופרים במדינה שלא מחמיצים אף הזדמנות להתייחס לעבודתו. הסופר והמאייר גו נאגאי (Go Nagai) הושפע מהקומדיה האלוהית בזמן שיצר כמה מעבודותיו הידועות ביותר, כמו DEVILMAN, וזכה בפרס מטעם פסטיבל הקומיקס הבינלאומי על כך שקירב ילדים ובני נוער ליצירתו הקלאסית של דנטה באמצעות עבודתו. בקומיקס המנגה "אבירי הזודיאק", לדוגמה, התבסס נאגאי על מבנה הגיהנום של דנטה כדי לתאר את ממלכת האופל. כמובן שיצירות רבות נוספות הושפעו לאורך השנים מהקומדיה האלוהית, וביניהם גם סרטים שהיו שוברי קופות כמו SEVEN, ו- INFERNO, וספרו רב המכר "התופת" של הסופר האמריקאי דן בראון. כמה אנקדוטות מעניינות האם ידעתם שדנטה המציא את אחת האונומטופאות הראשונות באיטלקית? המילה "קריק", כדי לתאר את הרעש שמשמיע הקרח הנשבר. והאם ידעתם שכתב היד המקורי של הקומדיה האלוהית אבד? מה שעומד לרשות החוקרים היום הוא אוסף של כתבים שהועתקו מהגרסה המקומית – כ-700 קטעים, שנכתבו בין המאה ה-14 והמאה ה-15. והאם ידעתם שה-25 במרץ הוא יום דנטה? הקומדיה האלוהית מתארת מסע הנמשך לאורך שבוע שלם, כפי הנראה בשבוע הקדוש לפני חג הפסחא, בין ה-25 במרץ וה-1 באפריל. כך, נבחר ה-25 במרץ כיום הרשמי שבו נחגגים דנטה ויצירתו. דנטה נפטר בשנת 1321, בעיר רוונה , בה שהה כאורחו של נסיך העיר. הוא הספיק להשלים את החלק האחרון של יצירתו, "גן העדן", ונפטר זמן קצר לאחר מכן, ממלריה. בשנה שעברה ציינה איטליה 700 שנה למותו של המשורר הלאומי בסדרה של אלפי אירועים ספרותיים ותרבותיים שנערכו בכל רחבי ארץ המגף.

פסטה פפרדלה טרייה ברוטב פטריות יער, מנה חורפית מעולה לימים קרים, לאלו שאינם מתעקשים על עונתיות ניתן להשיג פטריות יער לאורך כל השנה, עקבו אחר השף דוד שושן במתכון הוידאו מרכיבים ל: 4 סועדים: 400 גרם בצק פסטה טרייה (עם ביצים) לרוטב: 2 בצלים בינוניים 600 גרם פטריות יער (אפשר ורצוי לערבב סוגים שונים) 100 גרם חמאה רבע כוס יין לבן פרמג'אנו מלח פלפל שחור אופן הכנת הבצק: להכנת בצק פסטה טרי צפו במתכון הנפרד. מרדדים את הבצק (ראו וידאו) במכונה לשתי דרגות עובי מעל לרידוד המינימלי שלה. חותכים את דפי הפסטה לאורך של כ: 25 ס"מ ולרצועות ברוחב של כ: 2 ס"מ. מקמחים היטב ומניחים על מגש בצד. אופן הכנת הרוטב: קולפים את הבצלים ופורסים לפרוסות דקות. חוצים את הפטריות וחותכים לרבעים או לשישיות (תלוי בגודל). ממיסים מחצית מהחמאה במחבת רחבה על להבה בינונית. צולים את הבצל עד שמתקרמל קלות. מוסיפים פנימה את הפטריות וצולים כ: 4-5 דק' תוך כדי ערבוב מדי פעם. מוסיפים את היין הלבן, מנמיכים את הלהבה ומאדים את היין. מוסיפים מעט מלח (לא להגזים כיוון שאנחנו נשתמש במעט מי בישול צלוחים לאחר מכן)

על פורטופינו, רפאלו, סנטה מרגריטה ליגורה וסן פרוטוזו שמעתם? הגיע הזמן להשאיר מאחור את גדודי התיירים, ולגלות כמה מהנקודות הרומנטיות ביותר במחוז ליגוריה. והפעם נצא למסלול הליכה כובש ביופיו, נטפס אל ארמונות עתיקים, נאכל ארוחה בלתי נשכחת, ונבקר במנזר עתיק המתחבא במפרץ בתולי. מחוז ליגוריה הוא אחד היפים באיטליה. השילוב המושלם בין חופים נסתרים, ערי נמל צבעוניות, אוכל מעולה, וישובים עתיקים הבנויים בזוויות בלתי אפשריות במעלה ההרים, הופך את ליגוריה ליעד אהוב במיוחד. תיירים רבים שמגיעים לליגוריה בוחרים להתמקד ביעד המוכר מכולם – חמשת הכפרים הפוטוגניים להפליא הידועים בשם "לה צ'ינקווה טרה" (Le Cinque Terre). לרוב, הביקור בליגוריה מסתיים שם. אבל זו טעות! הצי'נקווה טרה – שגולשים עם בתיהם הצבעוניים אל המים התכולים – אכן כובשים ביופיים. אבל הם גם תיירותיים באופן בלתי נסבל, בעיקר בחודשי הקיץ, ועם השנים הם איבדו את הקסם האותנטי שלהם. ולמרות שגם סיורי האוכל והיין שלי עוברים לעיתים בצ'ינקווה טרה, לרוב אני מעדיפה לקחת את המטיילים ליעדים קסומים ומוכרים הרבה פחות. אם כך, לאן כדאי לנסוע? המסלול שלפניכם כולל יומיים מלאים בנופים מרהיבים, אוכל טוב, וקסם ליגורי אמיתי. מומלץ לקחת את הזמן ולסייר בנחת בכל אתר, ובמיוחד בסן פרוטוזו ובפורטופינו. בואו נצא לדרך! נתחיל את היום ברפאלו (Rapallo) , אחת מערי החוף האלגנטיות שלחופי הים הליגורי. ההתיישבות ברפאלו החלה בימי הביניים, ובמשך כמעט 600 שנה נותרה העיר תחת שלטון ג'נובזי (כמו רוב הערים באזור). סיור רגלי קצר לאורך הטיילת יחשוף בפניכם את האתרים העיקריים של העיר, וכדאי להתחיל מהמבצר הקטן היושב על המים ממש: קסטלו די רפאלו (Castello di Rapallo) נבנה במאה ה-16, ונועד להגן על העיר מפני המתקפות התכופות של שודדי הים שהטילו את אימתם עם האזור. כיום מתקפות של שודדי ים נפוצות הרבה פחות, והמבצר משמש לרוב לאירוח אירועי תרבות ותערוכות מתחלפות. אם יוצא לכם לבקר באזור ב-3 ביולי, כדאי לכם להישאר לחגיגה המסורתית המוקדשת לקדושה המגנה של העיר. ברגע השיא של האירוע המבצר "עולה בלהבות" (בעזרת עשן צבעוני וזיקוקים) ותהלוכות צבעוניות מתקיימות מסביבו. המשיכו לאורך הטיילת (הנקראית לונגומארה ויטוריו ונטו – Lungomare Vittorio Veneto), ובדרך תראו סדרה של מלונות מפוארים וצבעוניים, שנבנו בסגנון האר נובו (המכונה באיטליה – "סגנון ליברטי Liberty). רפאלו נודעה מאז ומתמיד בזכות מזג האוויר הנעים שלה, שמשך אליה תיירים. מבקרים מפורסמים רבים הגיעו לכאן לאורך השנים – פרידריך ניטשה אהב את האזור, וכתב חלק מהטיוטה של ספרו הידוע "כה אמר זרתוסטרא" במהלך ביקור בעיר. גם המלחין והפסנתרן פרנץ ליסט, הסופר גי דה מופסן ונשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט בחרו ברפאלו (ובשאר הריביירה האיטלקית) כיעד לחופשות שלהם. לאחר שסיימתם להתפעל מהנוף הנשקף מהטיילת, פנו ימינה, לתוך מרכז העיר עצמה. ליבה של רפאלו מורכב מסימטאות צרות וצבעוניות, המשובצות בחנויות מקסימות. אם אתם חובבי שופינג, זה הזמן לקנות כמה מזכרות. ואם הבטן החלה לקרקר, כדאי לכם לעצור לארוחת צהריים טובה באחת המסעדות האהובות עליי ברפאלו – ארמידה 1905 – Armida 1905 . רוב התפריט פה מבוסס על דגים ופירות ים, כמובן, אבל גם חובבי הבשר ימצאו מספר מנות מצוינות. המסעדה זעירה (עשרה שולחנות בסך הכל), ומומלץ בהחלט להזמין מקום מראש . הפסטה והדגים טובים מאד, אבל מנות הריזוטו הן, בעיני, מנות הדגל של המסעדה. נסו את ריזוטו קרלינו שנדה אל מארה (risotto Carlino scende al mare) הקרמי והלימוני, המוגש עם דגים נאים, ריזוטו לה ג'נובזה (La Genovese) העשוי עם בקר ובצלים בבישול ארוך, ואת הריזוטו השחור עם דיו-דיונון (לא מתאים לכולם, אבל אהוב מאד על חובבי הז'אנר. כלומר עליי). לאחר ששבעתם, המשיכו (ברגל או ברכב) לעבר פיאצלה סילביו סולרי 2 (Piazzale Silvio Solari). מכיכר זו יוצא הרכבל , שמחבר את רפאלו אל כנסיית נוסטרה סיניורה די מונטאלגרו (Santuario di Nostra Signora di Montallegro). הכנסייה נבנתה בין השנים 1557-1558, וחזית השיש המפוארת נוספה רק במאה ה-19. המדונה ממונטאלגרו נבחרה על ידי תושבי רפאלו להיות הקדושה המגינה של העיר בשנת 1793, לאחר שהיא הופיעה (כך מספרים...) בפני איכר פשוט, וביקשה ממנו שיודיע לתושבי העיר שעליהם לבנות עבורה כנסייה במעלה הגבעה. לאחר שכנועים רבים, הסכימו התושבים. המבנה עצמו מרשים בהחלט, אבל הסיבה העיקרית שבגללה כדאי להתאמץ ולהגיע הנה היא הנוף היפהפה שנשקף מהמקום. הנסיעה ברכבל תחשוף בפניכם לאט לאט את גגות העיר, ואת המים התכולים של הים הליגורי, ולבסוף את מפרץ פורטופינו (שבו נבקר עוד מעט). הרכבל נבנה בשנת 1934, ומטפס לאיטו בגובה 600 מטר. חובבי טרקים יוכלו להמשיך מכאן לאורך אחד המסלולים הרגליים שבאזור. לאחר הביקור במקום רדו בחזרה לרפאלו, והמשיכו עם הרכב לעבר העיירה הבאה על החוף – סנטה מרגריטה ליגורה (Santa Margherita Ligure). סנטה מרגריטה ליגורה נולדה כאיחוד של שני כפרי דייגים שנבנו על חופי מפרץ טיגוליו (Tigullio), ולאורך השנים היא הפכה לאחד מיעדי הנופש הנחשבים בריביירה (לצד פורטופינו, כמובן). כדאי להתחיל את הביקור בטיילת – שפע של בתי קפה ממתינים לכם, ותוכלו ליהנות מאספרסו קצר או ממקיאטו טוב לפני שתצאו לסיור. בזמן שתלכו לאורך הטיילת של סנטה מרגריטה תתקלו במבצר קטנטן – זהו מבצר סנטה מרגריטה (Castello di Santa Margherita Ligure), ובמאה ה-16 הוא שימש להגנה מפני מתקפות מן הים. כיום המבצר הוסב לאנדרטה לזכר החיילים האיטלקים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה. המשיכו בסיור הרגלי עד שתגיעו לכנסיה הראשית בעיר – בזיליקה די סנטה מרגריטה (Basilica di Santa Margherita) הממוקמת בלב העיר, בפיאצה קפררה (Caprera). החזית הבארוקית מרשימה למדיי, והחלל הפנימי מרשים אף יותר, ומעוטר בתבליטים מוזהבים ובנברשות רבות המאירות את הבזיליקה באור רך. מומלץ להקדיש מעט זמן לסייר ברחובות שמסביב לכנסיה – המרכז ההיסטורי של סנטה מרגריטה ליגורה מלא בחנויות ומסעדות, ובוטיקים שישמחו חובבי אופנה ושופינג. מכאן, המשיכו לאורך רחוב סאליטה סן ג'אקומו (Salita San Giacomo) עד שתגיעו לאתר הידוע ביותר בעיר – וילה דוראצו (Villa Durazzo) . וילה דוראצו מורכבת משני חללים – מוזיאון וגן בסגנון איטלקי, המשקיף על נוף מקסים. בהמשך המסלול תזכו לראות נופים מרשימים בהרבה, ועדיין, אם יש לכם מעט זמן, מומלץ מאד לעצור לביקור קצר במתחם. במקור נבנתה הווילה (אז עדיין מבצר) על ידי משפחתו של שליט ג'נובה ג'ובאני לוקה קיאווארי (Giovanni Luca Chiavari). כאשר התחתנה בתו מריה עם המרקיז גי'רולאמו דוראצו, בן לאחת ממשפחות האצולה החזקות בג'נובה, כרתו שתי המשפחות ברית פוליטית והווילה החליפה ידיים והוסבה לבית הקיץ של בני דוראצו. אולמות הווילה מקושטים בפרסקאות נהדרים, ובתוך המבנה נמצא גם מוזיאון המוקדש לחייו ויצירתו של הסופר האיטלקי ויטוריו ג'ובאני רוסי (Vittorio Giovanni Rossi) שנולד בעיר. מסביב למבנה מתפרש גן מטופח, ובו צמחים רבים ונדירים, ונקודת תצפית יפה על המפרץ שלמרגלות הווילה. הזמן הטוב ביותר לבקר בווילה הוא בחודשי הקיץ, כאשר נערכים במקום קונצרטים ואירועי תרבות. הגיע הזמן לעזוב את סנטה מרגריטה ליגורה ולצאת למסלול הליכה קצר אבל מהנה מאד, שיוביל אותנו לפורטופינו . אפשר כמובן להגיע לפורטופינו גם ברכב, אבל עדיף להימנע מכך. קשה מאד למצוא חנייה בפורטופינו, והרחובות הצרים עמוסים מאד. אם אתם לא מעוניינים להגיע ברגל (המסלול אורך כשעה ורבע) הדרך המומלצת ביותר היא לקחת סירה (battello). ההגעה לפורטופינו דרך הים היא ללא ספק מרשימה ומיוחדת, והסירות יוצאות בתדירות גבוהה מהנמל של סנטה מרגריטה, שנמצא במרכז הטיילת. אם החלטתם ללכת ברגל, כל מה שעליכם לעשות זה להמשיך ללכת לאורך הים בקו ישר (הים יהיה משמאלכם, עקבו אחרי השילוט לכיוון פורטופינו). לאחר כחצי שעה של הליכה תחלפו על פני ישוב קטן בשם פאראג'י (Paraggi). לא רחוק משם מתחילה גם עלייה המובילה לאטרקציה ידועה באזור – אבציה לה צ'רברה Abbazia la Cervara . המנזר העתיק שהוסב למלון פאר מציע למבקרים נופים אלגנטיים וביקורים מודרכים בגנים המטופחים. מספר הסיורים במקום מוגבל מאד, וחובה להזמין מקומות מראש . במרחק קצרצר מהשביל המוביל לאבציה של צ'רברה, על הים ממש, תראו גם את אחת המסעדות החביבות עליי באזור – קאפו נורד (Capo Nord ), המתמחה בדגים ובפירות ים טריים להפליא. התפריט עונתי, כמובן, ומשתנה בהתאם למה שהדייגים של סנטה מרגריטה ליגורה העלו בחכתם. מומלץ להזמין מקום מראש על המרפסת , כדי ליהנות מהנוף הנהדר של מפרץ טיגוליו. כאן תוכלו להתרווח, להאזין לקול הגלים המתנפצים, ולטעום מנות מעולות כמו ניוקי עם ראגו קלמרי וזיתים, או פסטה ביתית בשם מלטלייאטי (maltagliati) עם לוקוס וצלפים. אם אתם לא חוששים מפירות ים לא מבושלים (raw), נסו את השרימפס הנאים (מנה טיפוסית לסנטה מרגריטה ליגורה). מכיוון שהשף במקום הוא יפני, תוכלו למצוא כאן גם סושי. לאחר ששבעתם מהאוכל ומהנוף, המשיכו ללכת לאורך הטיילת, לכיוון פורטופינו. לאחר כמה דקות תראו מצד ימין של הכביש קשת אדומה המסמנת את נקודת ההתחלה של מסלול הליכה פופולרי במיוחד שנקרא לה פסג'אטה דיי באצ'י (La passeggiata dei baci) , או מסלול הנשיקות. לה פסג'טה דיי באצ'י מובילה היישר לפורטופינו, והסיבה לשם הרומנטי היא שזוגות רבים מגיעים לכאן, ומנציחים את הביקור עם נשיקה מתוקה מול הנופים עוצרי הנשימה. פורטופינו (Potofino) היא אחת מעיירות הנמל היפות והידועות באירופה, ומגרש המשחקים האהוב על העשירים והמפורסמים שמגיעים לליגוריה ביאכטות שלהם. קל מאד להבין מדוע מתאהבים בה כולם – צבע המים במפרץ פורטופינו כל כך כחול עד שקשה להאמין שהוא אמיתי, והבתים הצבעוניים המטפסים במעלה המצוקים ממסגרים אותו בצורה מושלמת. בתקופה הרומית נקראה פורטופינו "פורטוס דולפיני", נמל הדולפינים, בשל הלהקות הגדולות של דולפינים ששחו במקום. היום, למרבה הצער, מספרם נמוך מאד. לאורך המאה ה-19 וה-20 נחשבה פורטופינו ליעד תיירותי מועדף על בני האצולה הבריטית, שנהרו לכאן בחודשי הקיץ. עם השנים, הצטרפו אליהם בני אצולה ממדינות נוספות. לפני שנמשיך בסיור, כדאי לעצור לארוחת צהריים (אם עדיין לא אכלתם ברפאלו או בסנטה מרגריטה ליגורה). ישנן מספר מסעדות בעיר, ורובן יקרות למדיי. אני לרוב מעדיפה לשבת לארוחת צהריים פשוטה ונטולת יומרות במקום קטן בשם פיצריה אל פורטיקו (Pizzeria El Portico ). זוהי טרטוריה המגישה מגוון מנות טיפוסיות לאזור כגון פשטידת ארטישוקים (טורטה די קרצ'ופי – torta di carciofi), לזנייה עם פסטו (לזנייה אל פסטו – lasagna al pesto), ופיצות טעימות. לחילופין, נסו את מסעדת דה אי ג'מלי (Da i Gemelli) שבפיאצה פורטופינו (piazza Portofino), לא רחוק מקו המים. האוכל טעים ועשוי היטב, ונעים לשבת בחוץ וליהנות מהאווירה הקלילה ומהבריזה המלוחה שעולה מהים. כעת הגיע הזמן לבקר באטרקציה המרשימה ביותר בפורטופינו – קסטלו בראון (Castello Brown). הקסטלו (מבצר) ממוקם בחלק הגבוה ביותר של העיר, במעלה ההר. לאורך השנים נבנו בנקודה האסטרטגית הזאת מספר מבצרים, בכל פעם על גבי הריסות הקודם. המבצר הראשון נבנה כנראה כבר בתקופה הרומית, והורחב ושופץ בימי הביניים. מספרים שגם ריצ'רד לב ארי, מלך אנגליה המפורסם, עבר כאן בדרכו למסע הצלב השלישי. בשנת 1867 נרכש המבצר על ידי מונטגיו ייטס בראון (Montague Yeats Brown), ששימש כקונסול הבריטי בג'נובה, והוא זה שהסב את המבנה ממבצר צבאי לווילת מגורים. התצוגה בתוך המבצר (המשמש כיום כמוזיאון) מצומצמת למדיי, אבל הנוף הנשקף מכאן הוא לא פחות ממדהים, ונחשב לאחד היפים ביותר באיטליה. אין ספק שהביקור בקסטלו בראון מצדיק את המאמץ המסוים הכרוך בטיפוס במעלה הגבעה. שימו לב – יש שתי דרכים להגיע לקסטלו בראון: אפשרות אחת היא לפנות מפיאצה פורטופינו ימינה וללכת לאורך סאליטה סן ג'ורג'ו (Salita San Giorgio), והאפשרות השנייה היא לעלות במעלה המדרגות שמחברות את הנמל של פורטופינו לקסטלו. אני תמיד ממליצה למטיילים שלי לבחור בדרך הראשונה. העלייה דרך סאליטה סן ג'ורג'ו מתונה בהרבה, ובדרך תהנו גם מנוף יפה. בדרך חזרה למטה, לעומת זאת, כדאי לרדת במדרגות לעבר הנמל. הסיור בקסטלו בראון כולל גם ביקור בגנים היפהפיים שמקיפים את המבצר. אם אתם מבקרים בזמן עונת התיירות, תוכלו לעצור גם לאפריטיבו (קוקטיילים לפני ארוחת הערב) בבר הקטן שפועל במקום. אם יש לכם מעט זמן פנוי, תוכלו להתעכב עוד מעט, ולאחר שתצאו מקסטלו בראון לפנות שמאלה (שימו לב לשילוט) ולבקר גם בפארו (Farro) – המגדלור של פורטופינו. כיום פועל במקום בר, ונחמד לשבת כאן לכוס יין לבן מול הנוף. הגיע הרגע לעזוב את פורטופינו ולהמשיך לעבר התחנה האחרונה שלנו להיום – מנזר מרהיב ביופיו בשם אבציה די סן פרוטוזו (Abbazia di San Fruttoso) . זוהי פיסה קטנה ונסתרת של קסם אותנטי, ועל מנת להגיע אליה, תצטרכו לקחת סירה מפורטופינו (או מסנטה מרגריטה ליגורה). ניתן כמובן להגיע גם ברגל, אבל בניגוד למסלול ההליכה הפשוט שמחבר את סנטה מרגריטה ליגורה לפורטופינו, מסלול ההליכה שמחבר את פורטופינו לסן פרוטוזו הוא קשה, ומתאים רק למטיילים מנוסים ומיומנים. מנזר סן פרוטוזו יושב בתוך מפרץ קטן במרחק קצר מפורטופינו. הרגע שבו הסירה מתקרבת למנזר, ולפתע נגלה צבעם הכחול הבוהק של המים, יהיה אחד הרגעים היפים בסיור. המנזר נבנה במאה העשירית על ידי נזירים בנדיקטינים, ונקרא על שם פרוקטואוסוס, קדוש נוצרי ספרדי שחי במאה השלישית לספירה (האפר שלו שמור עדיין בקפלה במקום). הסיור במקום כולל ביקור בקפלות, טיפוס במעלה מגדל השמירה שנבנה, כפי שבוודאי ניחשתם, כדי להתריע מפני מתקפות של שודדי ים, וסיור בין החדרים המעוטרים. ישנה אטרקציה נסתרת נוספת במקום – מול המנזר, מתחת לפני הים, ניצב פסל בגובה 17 מטרים שנקרא "ישו של המעמקים" (קריסטו דלי אביסי – Cristo degli Abissi), שנועד להגן על הצוללנים ועל הדייגים הרבים באזור. המסלול שלנו מסתיים כאן, אבל ישנם עוד אתרים רבים ונהדרים לגלות בליגוריה. אני מקווה שתישארו באזור, ותהנו גם אתם מיופיו המיוחד של המחוז הזה.

השף דוד שושן מכין מנת רביולי קלאסית במילוי גבינת ריקוטה ותרד, ברוטב אגוזים וחמאה. הרוטב מתאים לעונת החורף והסתיו אך בעיקרון אפשר לאוכלו כל השנה, כמו כן ניתן להחליף את הרוטב לעגבניות, חמאה ומרווה או כל רוטב אהוב אחר מצרכים ל- 4 סועדים: לבצק: ● 300 סמולה די גראנו דורו (שתי כוסות ושתי כפות) ● 3 ביצים ● רבע כפית מלח למילוי: ● 1 בצל בינוני ● 200 גרם עלי תרד (עדיף רכים ככל הניתן) ● 250 גרם ריקוטה ● פירורי לחם (כחצי כוס) ● אגוז מוסקט ● מלח לרוטב: ● 120 גרם חמאה ● 50 גרם אגוזים ● מלח הכנת הבצק: במעבד מזון לשים את חומרי הבצק עד שמתאחדים לגושי בצק מוצקים. מעבירים למשטח עבודה ולשים ידנית עד שמתקבל בצק אחיד, מכסים בניילון נצמד ומניחים במקרר לכחצי שעה עד שעה. הכנת המילוי: קולפים ופורסים את הבצל לפרוסות. מחממים מחבת רחבה על להבה בינונית ומוסיפים כ-2 כפות שמן זית. צולים את הבצל היטב עד שהופך שקוף (4-5 דקות), מוסיפים לאחר כדקה את עלי התרד ומאדים תוך כדי ערבוב. ממשיכים לאדות עד שהנוזלים מצטמצמים ככל הניתן. אם יש צורך, מעבירים למסננת על מנת שהעלים יגירו את שאר הנוזלים ויצטננו. מסננים מעט את הריקוטה מהנוזלים שבה. קוצצים את התרד והבצל (ניתן לקצוץ גם במעבד מזון). מערבבים פנימה את הריקוטה, מוסיפים חלק מפירורי הלחם, מערבבים וממתינים כדקה על מנת שיספגו היטב. שימו לב: מרקם המילוי צריך להיות יבש למדי על מנת שלא ירטיב את הבצק. אם יש צורך חוזרים על הוספת פירורי הלחם עד שמתקבל מרקם מוצק ויבש יחסית. טועמים את המילוי ומתבלים במלח ומעט אגוז מוסקט. מערבבים היטב ומעבירים לקערה או לשק זילוף. מרדדים את הבצק לעובי מינימלי באמצעות מכונת פסטה וחותכים לריבועים בגודל 4X4 ס"מ בערך. מניחים כפית מהמילוי במרכז ריבוע הפסטה. מניחים ריבוע נוסף מעליו ומהדקים היטב סביב המילוי על מנת שכל האויר יצא. חותכים את השוליים בעזרת גלגלת משוננת. מניחים בצד על מגש מקומח היטב. הכנת הרוטב: בסיר קטן ממיסים את החמאה ומוסיפים את אגוזי המלך. מבשלים על להבה נמוכה עד שהאגוזים משחימים קלות ומוסיפים מעט מלח. מסירים מהאש. מרתיחים מים בסיר גדול. כאשר המים רותחים מוסיפים מלח גס (1 כף על כל ליטר) מבשלים את הרביולי במים עד שהם צפים ועוד כדקה. מוודאים שחלקי הבצק העבים יותר אכן מבושלים. מסננים את הרביולי ומעבירים לצלחות. מחממים מעט את רוטב החמאה והאגוזים. מגררים מעל מעט פרמזן ומעל יוצקים את רוטב החמאה.

יין קיאנטי הוא אחד היינות האיטלקיים הידועים בעולם, ואחד הסמלים המזוהים ביותר עם מחוז טוסקנה. אם אתם חובבי יין, בוודאי יצא לכם כבר לטעום את הקיאנטי קלאסיקו – היין עם סמל התרנגול השחור שכמעט כל המבקרים באיטליה מכירים. אבל האם אי פעם שמעתם על יין קיאנטי רופינה? אם לא, הגיע הזמן לגלות את היין המשובח הזה... קיאנטי הוא שמו של אזור בטוסקנה – אזור יפה ומרשים הממוקם בלב ליבו של המחוז. נפת קיאנטי, כפי שהגדיר אותה בשנת 1716 דוכס טוסקנה קוזימו השלישי לבית מדיצ'י, מתפרשת על פני על שטח נרחב למדיי, ונודעת כיום בעיקר בזכות היין הנהדר שמייצרים בה. למעשה, מבחינה חוקית, יין קיאנטי רשאי להיקרא "יין קיאנטי" אך ורק אם אם הוא מיוצר באחד מהאזורים ה"מורשים", המהווים חלק מגבעות קיאנטי (ואם הוא עשוי מלפחות 70% ענבי סנג'ובזה, Sangiovese, הענב הנפוץ והחשוב ביותר בטוסקנה). מה שמבקרים רבים לא יודעים, הוא שהשם "יין קיאנטי" הוא למעשה מונח כללי מאד, שכולל בתוכו 8 סוגים שונים של יין. שמו של כל אחד משמונת היינות מבוסס על האזור הגאוגרפי שבו הוא מיוצר: קיאנטי דלה קולה סנזי (Chianti delle Colle Senesi) מיוצר בגבעות שמסביב לסיינה, קיאנטי קולי ארנטיני (Chianti delle Colli Arentini) מיוצר בגבעות ארצו (Arezzo), קיאנטי דלה קולינה פיזאנה (Chianti delle colline Pisane) מיוצר באזור שמסביב לפיזה, וכן הלאה. המשותף לכל סוגי הקיאנטי האלה הוא שהם עשויים לפי המתכון הרשמי והחוקי, שהמציא הרוזן בטינו ריסקולי (Bettino Ricasoli) במאה ה-19. ריקסולי (שכיהן לתקופה קצרה גם כראש ממשלת ממלכת איטליה) היה זה שלקח את יין הקיאנטי הפשוט והמחוספס שאיכרים במחוז הכינו במשך מאות שנים, הגדיר מחדש את שיטות הייצור, והפך אותו ליין המייצג של האזור. קיאנטי רופינה – הקיאנטי שמבקרי היין אוהבים לאהוב לא כל האזורים נחשבים לאחידים ברמתם. הקיאנטי הנחשב והמפורסם ביותר באיטליה מגיע משטח קטן שבלב המחוז, המכונה כ"קיאנטי קלאסיקו" (Chianti Classico). זהו אזור הקיאנטי המקורי, וקל מאד לזהות את בקבוקי הקיאנטי קלאסיקו משום שמופיע עליהם סמל רשמי – תרנגול שחור. אבל לצד הקיאנטי הקלאסיקו הידוע, יש כמה סוגים נוספים ומעניינים מאד של יינות קיאנטי מעולים, שחובבי יין ישמחו לגלות. אחד המפתיעים שבהם, הוא קיאנטי רופינה (Chianti Rufina). אזור רופינה (Rufina) ממוקם צפונית לפירנצה, ומבחינה גאולוגית ואקלימית הוא שונה באופן משמעותי מגבעות סיינה או פירנצה, לדוגמה. כתוצאה מכך, גם היין עצמו שונה לחלוטין. רבים מכנים את קיאנטי רופינה "היין שמבקרי היין אוהבים לאהוב", וזה לא מפתיע – השילוב בין אזור ייצור קטן ונסתר שרוב התיירים לא מכירים, ליינות מורכבים ואיכותיים (במחירים שפויים להפליא), הפך את היין הזה להפתעה נעימה. כיום, אין בר יין רציני שלא מחזיק לפחות כמה בקבוקים של קיאנטי רופינה במלאי. ה"מתכון" הרשמי לקיאנטי רופינה דורש שהיקבים ישתמשו בכמות מינמלית של ענבי סנג'ובזה (70% לפחות), ועד 30% זנים מותרים אחרים (כגון צ'יליג'ולו – ciliegiolo), הטיפוסיים לאזור טוסקנה. בנוסף, מותר להשתמש בלא יותר מאשר 10% ענבים לבנים (לדוגמה – מלבזיה malvasia) ועד 15% זנים "זרים" כמו קברנה פרנק וקברנה סוביניון. חוקים מוגדרים קובעים גם את מיקום הגפנים (לדוגמה – אסור לשתול את הגפנים בעמק אלא על רק במעלה הגבעה מטרים), את שיטות ההשקייה והגידול, וכמובן שגם את אופן ייצור היין עצמו (החל מהתסיסה וכלה בביקבוק). התוצאה, בסופו של דבר, מוצלחת מאד. ואם יוצא לכן להגיע לאזור זה, ישנם שני יקבים במיוחד שבהם כדאי (מאד!) לבקר. היקב הראשון הוא יקב סלבפיאנה (Selvapiana) – קטן, משפחתי ומקסים. היקב השני –קסטלו דל טרביו (Castello del Trebbio) – הוא גדול ומרשים בהרבה, ולעיתים יוצא לי לקחת אליו מטיילים שמצטרפים לאחד מסיורי האוכל והיין שאני מדריכה בטוסקנה . יקב סלבפיאנה – היקב שכדאי לגלות פטוריה סלבפיאנה ( Fattoria Selvapiana ) נולדה בימי הביניים כמאחז צבאי שהוקם בקצה הצפון מזרחי של רפובליקת פירנצה. מעט מאד השתנה באזור מאז, ולמעשה מגדל השמירה העתיק עדיין ניצב במקום. בתקופת הרנסנס הפכה האחוזה לבית נופש, וב-1827 היא נרכשה על ידי משפחת ג'ונטיני (giuntini). מאז ועד היום, חמישה דורות מאוחר יותר, מייצרים כאן יינות איכותיים. הביקור בסלבפיאנה (בתיאום מראש בלבד) כולל, לצד הטעימות כמובן, גם סיור במתחם האחוזה ובמרתף העתיק הממוקם מתחת לפני הקרקע. כאן ניתן למצוא בקבוקים שנשמרו עשרות שנים, וחלקים מהאוסף הפרטי של הבעלים. מרתק לבקר גם באזור שבו נחות חביות הווינסטו (vinsanto) – יין קינוח מתוק טיפוסי לטוסקנה. בציר הענבים (מזן טרביאנו טוסקנו) מתבצע ידנית, והם עוברים תהליך יבוש ארוך על מחצלות קש. לאחר מכן מכינים את היין עצמו, והווינסנטו עובר לחביות ומתיישן במשך 6 שנים לפחות. החביות אטומות במלט ובשעווה אדומה, וישארו סגורות במשך שנים, עד שהיין יהיה מוכן. בהשוואה ליינות של קסטלו דל טרביו (המתוארים בהמשך), היינות של סלבפיאנה עדינים יותר, אך מעניינים בהחלט. הקיאנטי רופינה ריזרבה (Chianti Rufina Riserva), לדוגמה, מציף את הפה בניחוחות דובדבנים ועשבים. מומלץ אף יותר הוא הקיאנטי המופק מ-100% ענבי סנג'ובזה, המתאפיין בבוקה מתובל ודומיננטי יותר, הכולל פירות אדומים, עשב, ותבלינים מתוקים. היין הטוב ביותר (והידוע ביותר) של סלבפיאנה הוא הבוקרקיאלה (Bucherchiale). יין זה מיוצר אך ורק מענבים שהגיעו מחלקה ספציפית ביקב, שנשתלה בשנות ה-70 של המאה הקודמת. הבוקרקיאלה הוא יין שיודע לבעוט וללטף – פירותי ובשרני בו זמנית, ומתאפיין בניחוחות מורכבים של יער תבלינים. זוהי גאוותו של היקב, והיננים של סלבפיאנה מקפידים לייצר אותו אך ורק בשנים שבהן הבציר מוצלח במיוחד, ואיכות הענבים מבטיחה הצלחה. קסטלו דל טרביו – מבצר מרשים ואחוזת יין נהדרת קסטלו דל טרביו ( Castello del Trebbio ) הוא מבצר מרשים במיוחד, שהוסב לאחת מאחוזות היין המצליחות בצפון טוסקנה. כאשר רכשו אנה באי-מאקאריו וסטפאנו קסאדיי בשנת 1968 את המבצר המתפורר, ציפתה להם עבודה רבה. המבנה המקורי היה בן למעלה מ-800 שנה, ונזקק לשיפוץ משמעותי. מצד שני, נדיר היה למצוא בטוסקנה מבצרים בעלי היסטוריה כה מפוארת: קסטלו דל טרביו היה שייך בעבר למשפחת פאצי (Pazzi), אויביהם המושבעים של משפחת מדיצ'י המפורסמת מפירנצה. כאן, בין הקירות המסיביים של המבצר העתיק, תכננו בני פאצי (בתמיכתו הנלהבת של האפיפיור סיקסטוס הרביעי) כיצד יהרגו את בני מדיצ'י, וישתלטו על פירנצה (באותם הימים היתה פירנצה אחת מערי המסחר והבנקאות החשובות ביותר בעולם). היינות בקסטלו דל טרביו מיוצרים לפי פילוסופיה ייחודית, הנקראית ביואינטגרליזם (Biointegralism). שיטת עבודה זו משלבת עקרונות ייצור ביודינמיים עם עקרונות ירוקים של פיתוח הסביבה, והגנה על החי והצומח באזור. כל שלב בתהליך הייצור מתייחס ליינות כחלק מהסביבה בהם הם גדלים, ומעניק חשיבות גדולה לשמירה על משאבי הטבע. כיום חלק משמעותי מצרכי האנרגיה של היקב מסופקים בעזרת אנרגיה מתחדשת (פאנלים סולריים הותקנו בכל רחבי המתחם), ועבודה רבה מושקעת בשיקום האדמה והיערות באזור. סיור טעימות היין בקסטלו דל טרביו הוא אחד המעניינים שיצא לי להשתתף בהם. במקום לשבת בנקודה אחת, ולטעום ברצף את כל היינות, מסיירים האורחים לאורך מסלול מרתק בין חדרי המבצר, ובכל חדר טועמים יינות אחרים. זוהי דרך נהדרת ללמוד באופן קרוב ואינטימי על ההיסטוריה של המבנה, ולהתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי. מהנה במיוחד לשבת באחד החללים העתיקים בני מאות השנים, לנשום את ריח העץ, וליהנות מהיינות הטיפוסיים לאזור באחד מהחללים הנסתרים. הסיור מאפשר למבקרים לטעום מגוון יינות, וחלקם, יש לציין, מפתיעים למדיי. ראשית כל, מומלץ לטעום את הקיאנטי של טרביו (Chianti Superiore DOCG Castello del Trebbio), שהרי לשם כך התכנסנו. היין עשוי 85% ענבי סנג'ובזה, בתוספת 15% ענבי קאנאיולו וצ'ילייג'ולו – שני זנים טיפוסיים לטוסקנה. התסיסה מתבצעת בעזרת שמרים טבעיים, והיין מתיישן במשך 6 חודשים בחביות עץ אלון, ושישה חודשים נוספים במיכלי מתכת. זהו יין מוצלח ונעים, העשוי לפי מיטב המסורת הטוסקנית ומתאפיין בטאנינים עגולים, טעמים פירותיים מאוזנים, וגוף בינוני. ובקיצור – בדיוק היין המתאים לליווי אחת המנות הטיפוסיות לאזור הזה, כמו פסטה עם ראגו. היין הידוע ביותר של היקב הוא הלסטריקטו (Lastricato), העשוי מ-100% ענבי סנג'ובזה. הבציר נעשה באופן ידני, ולאחר מעיכה עדינה הענבים עוברים תסיסה במשך 25 יום במיכלי טרקוטה (בחירה מאד לא שגרתית בקרב יצרני היין בטוסקנה). לאחר מכן מתיישן היין במשך 30 חודשים בחביות עץ אלון, ובמשך 12 חודשים נוספים בבקבוק. התוצאה, כדאי מיד לומר, היא נהדרת – הלסטריקטו הוא יין עוצמתי ואלגנטי, המתאפיין בבוקה מורכב של ניחוחות ראשוניים ושלישוניים (בעיקר תבלינים בסלמיים, פירות אדומים ודובדבנים משומרים). אחד היינות המפתיעים ביותר המיוצרים כאן הוא היין המבעבע – וינו ספומנטה ברוט (Vino Spumante Brut). לרוב, יין מבעבע הוא לא משהו שאני ממליצה לאנשים לקנות בטוסקנה. היינות המבעבעים הטובים במדינה מגיעים מאזורים אחרים לגמרי, בצפון איטליה, בעיקר. מה גם שאת היין המבעבע שלהם, מייצרים היננים של קסטלו דל טרביו עם 40% ענבי טרביאנו (Trebbiano - ענב אנמי למדיי, לעיתים קרובות). אבל במקרה הזה, התוצאה מקסימה. היין מיוצר בשיטה הקלאסית (כלומר – באותה השיטה שבה מייצרים שמפניה), ומתאפיין בניחוח עמוק של דברי מאפה (בזכות השמרים), פירות הדר, תפוחי עץ צהובים ואפרסקים. הוא רך ומתגלגל על הלשון, ומתאים במיוחד לליווי ריזוטו אביבי, או מנת דגים על חוף הים. איפה אוכלים? אי אפשר לשתות כל כך הרבה מבלי לאכול, כמובן. במרחק קצר משני היקבים המצויינים האלה מסתתרת מסעדה מצויינת לא פחות: טרטוריה לה גרגוטה ( trattoria La Gargotta ). זהו יעד פופולרי בקרב קרניבורים, ומסעדה משפחתית שהמקומיים אוהבים מאד. מומלץ (ולמעשה חובה...) להזמין מקום מראש, ורצוי בחוץ, קרוב ככל האפשר לנוף, משום שמהמרפסת אפשר לראות במרחק את קו הרקיע של פירנצה (קל לזהות את כיפת הדואומו , ואת המגדל של הפאלאצו וקיו). התפריט כאן מסורתי, ומתאים בעיקר למי שאוהבים אוכל טוסקני בסגנון של פעם – סטייקים (וראש ובראשונה הסטייק הפיורנטיני המפורסם), פסטה ברוטב ראגו עשיר, טלייטלה בעבודת יד עם פטריות פורצ'יני נהדרות, שעועית מבושלת בכלי חרס במשך שעות בתנור, פפוזו (נזיד טוסקני המזכיר בף בורגיניון), נקיניקים טוסקניים בעבודת יד, ועוד. פסטה בעבודת יד – טלייאטלה עם פטריות יער, ופסטה עם ראגו. סטייק עם פטריות פורצ'יני טריות מהיער, במסעדה לה גרגוטה. צילום: אריאלה בנקיר אם אתם מחפשים מקום שמגיש דווקא תפריט המבוסס על דגים ופירות ים, ולא על בשר, הזמינו מקום באחת המסעדות הפופולריות באזור זה – ל'אקווה קטה ( L’Acqua Cheta ). מנות נדיבות, חומרי גלם טובים ושירות מאיר פנים הופכים את המסעדה המשפחתית הזאת לכתובת מוצלחת במיוחד באזור. אל תצפו למנות גורמה; הסגנון כאן הוא איכותי אבל פשוט, וזה בדיוק מה שהופך את ל'אקווה קטה למקום מוצלח כל כך!

עשרות מסעדות מתחרות על תשומת לב המבקרים בחמשת הכפרים המפורסמים ביותר באיטליה. אבל מתוך כל אלה, שתיים במיוחד שוות בדיקה. הראשונה נמצאת במנרולה (Manarola), והשנייה? במיקום קצת יותר נסתר... אתם מוזמנים לקרוא את המאמר, ולגלות את ה צ'ינקווה טרה – חמשת הכפרים הצבעוניים המפורסמים ביותר באיטליה – כולם מכירים. מאות אלפי מבקרים נמשכים ליופי הפוטוגני של הכפרים הזעירים התלויים על המצוקים, ומציפים אותם לאורך השנה. אין ספק שריומאג'ורה (Riomaggiore), קורניליה (Corniglia), מונטרוסו (Monterosso), ורנאצה (Vernazza) ומנרולה (Manarola) שופעי קסם. הבעיה היא, שרוב השנה הם גם שופעי תיירים. לכל אחד מהכפרים יש אופי קצת שונה: קורניליה (Corniglia) הוא כפר זעיר במיוחד, הנמצא במעלה ההר (ולא על קו המים, בניגוד לאחרים), וידוע בין היתר כיעד אהוב על חובבי טרקים: המסלול המחבר בין קורנליה לוורנאצה הוא אחד הפופולריים באזור. גם אם אין לכם שום כוונה לצאת לטרק, עדיין כיף להסתובב בין סמטאות האבן הצרות, לקנות מזכרות קטנות, ולהתיישב לאפריטיבו בפיאצה. מונטרוסו (Monterosso) הוא היחיד מבין החמישה שמציע חוף של ממש, עם שמשיות וכסאות נוח, ואפשרות לטבול במים (אם אתם מגיעים בעונת הרחצה ומתכננים לקפוץ לים, מומלץ מאד להזמין מקום מראש על החוף). ריומאג'ורה (Riomaggiore) הוא הכפר הראשון מבין החמישה (אם אתם מגיעים ברכבת מכיוון לה ספציה), ומתאפיין בבתים צרים וצבעוניים. סיורי סירות רבים יוצאים מכאן, ושטים לאורך קו החוף. ורנאצה (Vernazza) הוא אחד הכפרים היפים ביותר, והמזח הקטן שבקצה הכפר, בו עוגנות הסירות, הוא נקודה פנורמית וקסומה במיוחד. ומנרולה (Manarola)? במנרולה נמצאת אחת המסעדות המוצלחות ביותר, לטעמי, בחמשת הכפרים. מנרולה עצמו הוא כפר ליגורי טיפוסי – בניינים צבעוניים וגבוהים, שפע של חנויות לתיירים, סמטאות צרות, ובתים זעירים. כדי להתחמק מהתיירים, מומלץ להתחיל לטפס לעבר החלק העליון של העיירה. וכשאני אומרת לטפס, אני מתכוונת באמת לטפס... לתושבי ליגוריה יש סיבולת לב-ריאה מפותחת יותר משל עיזי הרים, והמחוז כולו בנוי בשיפועים בלתי אפשריים. חלקו העליון של הכפר מתגאה בסדרה של טרסות המשקפיות על המפרץ, ומי שיתאמץ ויגיע לכאן יהנה מנוף מרשים במיוחד. ארוחה שצריך להרוויח בדיוק כאן, בפסגת הכפר, מתחבאת טרטוריה דה בילי ( Trattoria da Billy ), הכתובת המועדפת על מקומיים ותיירים כאחד. מבקרים רבים מפספסים את המקום לגמרי, מהטעם הפשוט שכדי לאכול פה, קודם צריך להרוויח במאמץ מיוזע את האוכל... אם לא אכפת לכם לטפס קצת, ולעבוד עבור לחמכם (וליתר דיוק – עבור הפסטה שלכם), תזכו לאכול ארוחה מצויינת במיקום בלתי נשכח. ואפרופו מיקום, כדאי לציין מייד: חובה להזמין כאן מקומות מראש (בשיא העונה אני ממליצה להתקשר שבוע מראש), ומומלץ מאד לבקש שולחן הממוקם קרוב ככל האפשר לנוף. מה אוכלים? רמת המנות לא תמיד אחידה, ולכן כדאי להזמין בצורה חכמה: האנטיפסטי של המסעדה (Antipasto misto di Mare) מצויין, וכולל 12 מנות קטנות המבוססות על דגים ופירות ים מהאזור. אנשובי כבושים ומומלחים (מנה טיפוסית לכפר מונטרוסו, המוכרת בכל רחבי איטליה), בצלים מקורמלים, שרימפס עם פולנטה, נתחי דג קטנים, ושאר צלחות קטנות ימלאו את השולחן עד שתתקשו לזוז. בעיני, זו המנה הטובה ביותר פה. מבין המנות הראשונות (כלומר פסטה), כדאי במיוחד לנסות שתיים ספציפיות: פסטה אלה בילי (pasta alla billy), המוגשת עם רוטב עגבניות, מעט פלפל חריף, ופירות ים, ואת הפסטה עם הלובסטר (לא תמיד זמינה – כדאי לשאול). לחילופין – גם הטרופיה (trofie), פסטה טיפוסית לאזור ליגוריה, המוגשת עם פסטו בעבודת יד, טובה מאד. המנות העיקריות טובות למדיי, ומנת הפריטו מיסטו (fritto misto), כלומר מנה מעורבת של דגים ופירות ים מטוגנים בטיגון עמוק, טעימה תמיד. אפשר להזמין כאן קינוח, ואפשר גם לדלג על הקינוח, להמשיך לסייר במנרולה, ולאכול גלידה באחת הגלידריות שבחלקו התחתון של הכפר. נסו למשל את ג'לטריה צ'ינקווה טרה (Gelateria 5 Terre), האהובה עליי. הם מצטיינים בהכנת הטעמים הקלאסיים (גלידת שוקולד, גלידת פיסטוק וכו') אבל גם הסורבטים הטריים והחמצמצים שלהם משמחים במיוחד. פורטוונרה (Portovenere) – בואו לכאן לפני שהתיירים יכבשו כל פינה המסעדה המומלצת השנייה נמצאת בעיירה הזעירה פורטוונרה (Portovenere). פורטוונרה לא נמנית על חמשת הכפרים, אבל היא נמצאת במרחק קצרצר מהם, ובדומה להם גם היא מוגדרת כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו. מדובר על עיירה מתוקה להפליא, וכיף גדול לסייר כאן: רחובותיה הצרים של פורטוונרה מלאים בחנויות, בתים צבעוניים ומסעדות, והכנסייה המרכזית (כנסיית סן פייטרו – San Pietro) יפה במיוחד ופוטוגנית מאד. הכנסייה נחנכה בשנת 1198, ואילו חלקה ה"חדש" יותר, מהמאה ה-13, מעוטר בפסי שיש שחורים ולבנים שהפכו לסמל של העיר. בקצה פורטוונרה ניצב מבצר דוריה (Doria) המרשים – זהו מבנה צבאי מהמאה ה-15 שבנתה רפובליקת ג'נובה בתקופה שבה שלטה על האזור. בחלקה התחתון של העיירה נמצאת "מערת ביירון", הנקראית על שם המשורר הבריטי הידוע לורד ביירון שביקר באזור. בשנים האחרונות הפכה פורטוונרה ליעד מבוקש, הרבה יותר מבעבר, כך שכדאי להקדים ולהגיע לכאן, לפני שגדודי התיירים יכבשו אותה סופית (כפי שקרה בצ'ינקווה טרה). מבין המסעדות הרבות במקום, המסעדה האהובה עליי, ללא כל ספק, היא ריסטורנטה פורטיוונה ( Ristorante Portivene ). מה מוצלח כאן? הכל. השירות הקשוב והמקצועי, העיצוב המזמין (המסעדה פועלת בשני חללים נפרדים – האחד על קו המים ממש, מול המזח, והשני בסמטה שמעל), והאוכל, כמובן! מה כדאי להזמין? התפריט עונתי, כך שכדאי להתייעץ עם המלצר שלכם ולגלות מה המנה המומלצת לאותו השבוע. אנחנו התחלנו עם הקוקטיילים המיוחדים שלהם (מומלץ!), פוקצ'ה טרייה שהוגשה עם פסטו מעולה שהם מכינים בעצמם, וכמה מנות אנטיפסטי. נסו לדוגמה את טרטר השרימפס האדומים עם מיונז צנוברים ושמן בזיליקום (המושפע כמובן מהמתכון הקלאסי לפסטו), ואת הקלמרי המוגש על מצע קרם שעועית עם קראמבל מלוח. למנה הראשונה (כלומר פסטה) אנחנו בחרנו להזמין פסטה טרייה עם טרטר לנגוסטין, לימון וקוויאר, ספגטי עם צדפות ואנשובי, וניוקי בסגנון סרדיניה, עם קלמרי. למנה העיקרית הזמנו את דג היום בליווי ירקות, טונה צלוייה עם שקדים ועגבניות, חזה אווז מקורמל, ופילה מרשים של רנה פסקטריצ'ה (rana pescatrice, הנקרא בעברית חכאי גמלוני) – דג מלחיץ למראה אבל טעים ובשרני במיוחד. מכיוון שאכלנו ואכלנו ואכלנו, ושבענו, אחדים מאיתנו העלו מחשבות כפירה והציעו שנוותר על הקינוח. למרבה המזל המלצר התערב, ומנע מאיתנו לבצע מעשה כה שטותי. הקינוחים פה הם לא פחות ממעולים, ובמיוחד גלידת הפסטו (כן, אני יודעת, זה נשמע נורא. אבל זה נהדר) וגלידת הפרמיג'אנו רג'אנו שהם מכינים בעצמם. באופן לא מפתיע במיוחד, המסעדה הזאת תמיד מלאה, וחובה להזמין מקום מראש. לאחר האוכל, ולאחר שתסיימו לסייר ברחובותיה הצבעוניים ומלאי החיים של פורטוונרה, מומלץ לצאת לאחד מהסיורים על גבי הסירות המקיפות את האזור – התצפית על פורטוונרה מכיוון הים מרשימה אף יותר, והסיור הנינוח מספק שפע של הזדמנויות לתמונות. אם יש לכם זמן, תוכלו גם לתפוס את המעבורת שחוצה את הנציב הצר המפריד בין פרוטוונרה לאי הזעיר והסמוך – פלמריה (Palmaria). האי הוא יעד פופולרי בקרב מטיילים, ומציע מספר חופים (סלעיים) ומסלולי הליכה החוצים את האי כולו. אם תחליטו להישאר פה ולטייל, כדאי להצטייד מראש במים ואוכל, ולבדוק מתי יוצאת המעבורת האחרונה מפלמריה בחזרה לפורטוונרה (על מנת שלא תתקעו על האי).

מאמר זה בא להציג אבני דרך בעבודתו של אחד האמנים החשובים באמנות האיטלקית של סוף המאה ה־19 – ג'ובאני סגנטיני. סגנטיני, החל את דרכו כילד יתום וחסר זהות ושייכות לאומית ונעשה לאחד הציירים הבולטים והחשובים של הסימבוליזם האיטלקי. סגנטיני החל את דרכו האמנותית בציור נופים, כשהוא מתמקד בציורי ההרים האלפים והאוכלוסייה הכפרית האופיינית להם. כרבים מבני תקופותו הוא התוודע לסימבוליזם האירופי, אשר התאפיין בהעברת תכנים סימבוליים של רגשות באמצעות תיאור המציאות האובייקטיבית ועיסוק נרחב בדמות האישה הפטאלית. סגנטיני הטמיע את הסימבוליזם בתוך הנופים שכה אהב לצייר. הסימבוליזם של סגנטיני משלב ביצירותיו את הנוצרי, את הסימבוליסטי ואת האישי, כאשר הטבע נותר שחקן מרכזי ביצירותיו, הן כתומך ומחזק את יצירותיו העוסקות בדמות האישה, והן כטבע המציג את מחזור החיים. כך הפכה יצירתו ליצירה מורכבת ואישית שיש ללמוד לקרוא אותה ברבדים שונים – דתיים, ספרותיים, תרבותיים ואישיים. הביוגרפיה האישית והאמנותית של סגנטיני משחקת תפקיד חשוב בהבנת יצירותיו. סגנטיני, שנולד תחת השם ג'ובאני בטיסטה עמנואל מריה סגטיני (מאוחר יותר שינה את שמו לסגנטיני) היה יליד ארקו שבחבל טרנטינו (Arco in Trentino), אזור שהיה חלק מהאימפריה האוסטרו־הונגרית. הוא היה בנם השני של אגוסטינו סגטיני, סוכן מכירות שכמעט ולא נכח בחיי המשפחה, ומרגריטה דה ג'ירדי. אחיו הבכור לודוביקו מת בשריפה כאשר ג'ובאני היה בן שנה. אימו של סגנטיני מעולם לא התאוששה מהטרגדיה שפקדה אותה ושקעה בדיכאון עמוק, וזה הוביל אותה לחוסר יכולת לכלכל את עצמה ואת בנה הצעיר. כך העביר סגנטיני את שנות חייו הראשונות בעוני וללא השכלה. כאשר מלאו לסגנטיני שבע שנים נפטרה אימו, ואביו, שלא ידע להתמודד עם גידול הילד, הפקיד אותו בידיה של אירנה, בתו מנישואיו הראשונים. שנה לאחר מכן נפטר גם האב. ללא מקורות פרנסה וללא הכסף של האב גם אירנה וג'ובאני נידונו לחיי עוני. כדי לשפר את תנאי חייהם החליטה אירנה לעבור למילאנו, ולשם כך הגישה בקשה לוויתור על האזרחות האוסטרית שלה ושל אחיה הצעיר. אומנם אזרחותם האוסטרית בוטלה, אך אירנה איחרה את המועד להגשת בקשה לאזרחות איטלקית, וכך נותרו, היא וג'ובאני, נטולי אזרחות. עובדה זו תגרור ויכוח בין האיטלקים והאוסטרים בשלב מאוחר יותר בנוגע לשאלה אם סגנטיני היה "צייר אוסטרי" או "צייר איטלקי", ויכוח שניטש עד לימינו. לאחר מותו העניקה לו הממשלה האוסטרית אזרחות.על פי הביוגרפיה – הוא נמסר לאחותו כשהיה בן 7 וברח מהבית בגיל זה. אביו נעלם מחייו לאחר שמסר אותו לאחותו, כשהיה בן 8. למרות שברח מהבית, הילד היה תחת חסותה (משמורת) של האחות, והיא זו שגידלה אותו עד לכניסתו לבית יתומים במילאנו. ולאחר מותו של האב, כשהכספים ששלח הפסיקו להגיע, היא עברה יחד עם סגנטיני למילאנו . ​ בגיל שבע ברח סגנטיני מביתו וחי ברחובות. המשטרה מצאה אותו והכניסה אותו לבית יתומים בחסות הכנסייה. החיים בבית היתומים הביאו את סגנטיני לתיעוב כלפי הממסד הקתולי, תיעוב שבוטא באורח החיים שבחר לעצמו בשלב מאוחר יותר – הקמת משפחה ללא נישואין – ובנושאי הציורים שעסקו בחלקם באמונה המתגלה דרך הטבע. אחד הכמרים בבית היתומים הבחין בכישרון הציור של סגנטיני ועודד אותו להתמיד בכך. ​ את דרכו האמנותית החל סגנטיני בקבוצת "סקאלפיאטורה" (Scapigliatura), שהייתה בסיס לתנועה הסימבוליסטית. חברי הקבוצה – אמנים, משוררים וסופרים – שאפו לבטל את ההפרדה בין תחומי האמנות השונים. בין אנשי הסקאפיליאטורה התיידד סגנטיני עם המעצב קרלו בוגטי. ביאטריצ'ה, בתו של בוגטי, נעשתה לבת זוגו ולאם ילדיו של סגנטיני. ​ בשנות ה־80 המוקדמות של המאה ה־19 (סביבות 1880) גילה את סגנטיני סוחר סוחר האומנות ויטורה גרוביסי דה דרגון (Vittore Grubicy de Dragon), והוא מימן את השתתפותו בתערוכות מקומיות ובין־לאומיות. עבודתו המוקדמת של סגנטיני כללה סצנות כפריות אידיאליות אשר צוירו בחוץ. מאוחר יותר, בעידודו של גרוביסי, החל סגנטיני לצייר בטכניקה הדיביזיוניסטית. המטרה הראשונית של טכניקה זו הייתה לבחון את אופן ראיית האור על ידי העין. ההפרדה של הצבעים, העמדתם זה לצד זה והנחתם על הבד – כל אלו נעשו מתוך מחשבה ליצור תנודות מוארות של קרניים היוצרות אור. כאמנים אחרים, כמו פרביאטי ופליצה דה־וולפדו, השתמש סגנטיני בדיביזיוניזם, הן כדי לרמוז על איכויות מיסטיות, והן כדי להעצים את התגובה הרגשית של הצופה על ידי הגדלת איכות התאורה של הציור. ליציאה לטבע, לחיים ולתיאור האלפים, הייתה חשיבות זהה עבור סגנטיני לחשיבותה של פרובנס עבור ואן גוך וטהיטי עבור גוגן. דהיינו, בריחה מהתרבות המתפתחת והולכת של העירוניות וחיפוש אחר תמימות אבודה. בין יצירותיו הנטורליסטית המפורסמות של סגנטיני אפשר למצוא את: "אווה מריה במעבר", 1882, גרסה ראשונה (ציריך, אוסף פרטי). בצידו הימיני של הבסיס כתוב: "בנו גוטארדו, עשה מים ושמיים שוב ב־ 1903". רפליקה זו, שעליה עבד גם גוטארדו, בנו של סגנטיני (מלבד הסירה), נעשתה בטכניקה דיביזיוניסטית על פי תצלום של המקור. במכתב לחברו דומניקו טומיאטי כתב סגנטיני כי תיאור אור הדמדומים נעשה "במיוחד בשעות הערב, לאחר שקיעת החמה, כאשר הנשמה [שלו] עוברת תהליך של מלנכוליות רכה" (מכתב לדומניקו טומיאטי, מאלוג'ה, 29.05.1898). למידת האפקטים של האור על השמיים ועל המים הביאה להפקת אווירה מוארת, למתינות ולתמציתיות מבנית נדירה ברגע זה, כפי שהצהיר ויטורה גרוביסי: "… האווה מריה, ברגע עזיבתה, השמיים ניתנים להבחנה, ואותו אור המציף את כל התמונה, מפיק אורות וצללים מוצקים. הקומפוזיציה איננה נכונה עוד, אך אם מתייחסים אליה באופן כללי, היא הייתה יכולה להיות בהירה יותר, כמו שהוצאה לפועל תהיה מושלמת" (מכתב לג'ובאני סגנטיני, ל'אג'ה, 1883). ב־1886 צייר סגנטיני גרסה נוספת ל"אווה מריה במעבר" (אוסף פרטי, סן גאלו). הגרסה השנייה של היצירה צוירה בסאבונינו (Savognino) בזמן שהותו של ויטורה גרוביסי. על פי רשימותיו של גרוביסי, אשר התמיד לתעד ולהדגיש את התפתחות הדיביזיוניזם האיטלקי, נחשבה היצירה לציור הדיביזיוניסטי ה"ראשון" של סגנטיני: "וכאן החלו הלימוד והאימון הארוכים כדי להשתלט ולהשתמש בכלי חדש [הדיביזיוניזם], כפי שעשה סגנטיני ב־1886 בסאבונינו, כאשר החל לעשות מחדש את הציור של אווה מריה הנרדפת." במציאות, בגרסה שנייה זו של "אווה מריה במעבר" היישום של עיקרון הצבעים המשלימים היה חלקי ומוגבל לכמה נגיעות של לבן וצהוב על השמיים, על הכחול ועל המים. השינויים המעטים שנעשו בהתייחס לגרסה הראשונה היו היעדר המפרש, קירוב ראשי האם והתינוק זה לזה ואיחוד קווי האדמה והאופק. ​ שנות ה־80 המאוחרות של המאה ה‏־19 מציינות את המעבר של סגנטיני מהציור הנטורליסטי להציור הסימבוליסטי. הזרם הסימבוליסטי, שרווח באירופה באותן שנים, ראה באובייקטים החיצוניים כלים לתיאור תחושות סובייקטיביות. סגנטיני פיתח סימבוליזם ייחודי אשר שילב את תיאורי הטבע שכה אהב עם נושאים הקשורים לאימהות, לנשיות ולחיים עצמם. אחד הציורים הראשונים שציין את המעבר מהציור הנטורליסטי לציור הסימבוליסטי היה "שתי האימהות" ("Le due madri") מ־1889. ביצירה זו, המציגה את האימהות האוניברסלית – האנושית והחייתית – תיאר סגנטיני את ביאטריצ'ה זוגתו עם בנם התינוק גוטארדו כפרייה שנרדמה ברפת ולצידה עומדת פרה עם העגל שלה. בעזרת אור הפנס והשקט השורר ביצירה איחד סגנטיני את שתי האימהות ויצר סובלימציה של האימהות האוניברסלית. היצירה הוצגה בתערוכה של בררה לצד יצירתו של פרביאטי "המדונה של החבצלות". בעוד יצירתו של פרביאטי זכתה לתשבוחות רבות, קיבלה עבודתו של סגנטיני ביקורות קשות מצד המבקרים בשל ההשוואה בין דמות האישה, המתוארת כמדונה, לחיה שלידה. המבקרים ראו בתיאור זה הפחתה בדמותה של האם האנושית, המדונה, עד לכדי חילול הקודש. ​ גם יצירותיו הבאות של סגנטיני עסקו בסוגיות של אימהות בהיבטים שונים. ב־1891 החל סגנטיני לעבוד על הסדרה המפורסמת שלו "האימהות הרעות". סדרה זו שילבה שלוש תפיסות שונות לכדי סימבוליזם ייחודי: את מסורת ציור המדונה והילד על עץ החיים, את הדימוי הנשי של ה"פאם פאטאל" שרווח בספרות ובאמנות של סוף המאה ה־19 ואת תפיסתו השמרנית של סגנטיני, שראתה את ייעודה של האישה בהגשמת האימהות, תפיסה שעימתה אותו עם המציאות הקשה של אותה תקופה – נטישת ילדים לא רצויים והפלות. בסדרה זו ערך סגנטיני הקבלה בין התפקוד או אי התפקוד האימהי לבין תיאורי הטבע, ששימשו תפאורה ליצירה. הראשונה בסדרה זו הייתה היצירה "העונש של אחוזות התאווה", (גם "הנירוונה של אחוזות התאווה"; "האימהות הלא טבעית"), המוצגת כיום בגלריית וולקר לאמנות שבליברפול. נושא "האימהות הרעות" (Cattive madri) הושפע מקטע של פואמה של המשורר ההודי Pangiavahli - פאנג'יאבילי, אשר תרגם לואיג'י איליקה (Luigi Illica). הקטע רומז על העונש והגאולה של נשים אשר דחו את האימהות, אם בהפלות ואם בסירוב למלא את ייעודן – האימהות: ״שם מעל, בחלל האינסופי התכלכל / נירוונה זוהרת! / שם, מאחורי ההרים המחוספסים וסלעים אפורים, / נירוונה נפלאה! / […] כך האם הרעה בעמק כחלחל־אפרפר / בגלל קרחונים נצחיים / היכן שאף ענף לא מלבלב או פרח מנץ / מעגליות נדחפת / אינה מעניקה חיוך, חיבוק יחיד לבנה, / או אם חסרת תועלת? / לא נובט בנשיקות נשמתך, / או אם חסרת תועלת? / כך הייסורים של השתיקה / נגררת ונדחפת, / התפתחות קפואה עם עיניים דומעות / צורות קרחוניות / ראו אותה! חסרת מנוחה מאומצת / כמו טירוף!… / ומסביב לכאבה הכול שקט; / את הדברים / או הנה מחוץ לעמק הכחלחל־אפרפר /צמד עצים! שם מכל ענף קוראת חזק הנשמה / הסובלת ואוהבת; / והשקט מנצח ועושה אותה אנושית / קול שאומר: / 'בואי! בואי אליי, או אם! בואי והגישי לי! את השד, החיים! / בואי אם!…סלחתי!…' / למתיקות הצעקה / תעופה, ונמסרת לענף הרוטט/ השד, הנשמה / הו, פלא! ראו! הענף פועם / לענף יש חיים / הנה! אלו הם פני תינוק, ואת השד יונק / תאב ומנשק!" בגרסה זו שמר סגנטיני על נאמנות לטקסט תוך מודעות לחשיבות של הבחירה ושל התיאור המלא: 'אחוזות התאווה' שהענשתי בנירוונה של שלג וקרחונים. אלו הן הדמויות המרחפות בחלל ללא כנפיים, נכנעות לכאב". השלג והקרחונים המקיפים את ה"אימהות הרעות" מסמלים את ליבן הקר והעקר, הדוחה את ייעודן האימהי. ​ ב־1894 הציג סגנטיני עיבוד נוסף ל"אימהות הרעות" (כיום בווינה, מוזיאון קונסטהיסטורישה, הגלריה החדשה בסטאלבורג). הציור נראה כעיבוד נוסף, הן בנושא והן באופן התיאור, ליצירה "עונש אחוזות התאווה". ביצירה שבליברפול נראה כי סגנטיני המחיש את החלק הראשון של הפואמה, אך ביצירה זו מודגשת המסקנה הקתרזיסטית, שעל פיה, למרות התנגדותה של אותה אם לאימהות, הטבע כופה את עצמו עליה ומאלץ אותה להיות אם, כאשר מענף העץ שהיא קשורה אליו מניצים "פנים של ילד, ואת השד יונק / תאב ומנשק". גם אם במבט ראשון ניכר הדמיון ליצירה "אחוזות התאווה", הן בדימוי של הנשים הקשורות לעצים, והן בטבע הדומם והקפוא, מבט נוסף חושף את כניעתה של אותה אם לייעודה הטבעי, האימהות, בתיאור לבלוב פני התינוק מתוך ענפי העץ ובכמה עלים המניצים מתוך ענפי העץ העירומים. ההדגשה הסימבוליסטית, שהעניקה היגיון פנימי, לא הייתה מובנת באווירה המילנזית של אותה תקופה, והצגתה ב־1894 ב"תערוכות המאוחדות בקסטלו ספורצו" לוותה בביקורות, כדוגמת "קשה להבנה אלגורית וסימבולית". הסצסיון הווינאי רכש את היצירה, וב־1901 –1902 רכש אותה שר החינוך האוסטרי. באותה שנה צייר סגנטיני את היצירה החותמת את הסדרה "מלאך החיים". יצירה זו, הנראית כהמשך טבעי של סדרת "האימהות הרעות" ובה מוצגת האם שעברה את הגאולה וקיבלה עליה את האימהות, היא למעשה תוספת אישית של האומן לסדרה שהתבססה כולה על הפואמה "האימהות הרעות". תיאור בת זוגו לחיים ובנם המשותף כמדונה וכאם, סמל האימהות, החובקת את בנה כשהטבע הפורח ומלבלב סביבה מסמל את הגשמת ייעודה כאם. ​ ב־1897 עבר סגנטיני עם משפחתו לאנגאנדינה שבאלפים, ושם הוא תכנן לצייר את "הטריפטיך של החיים", שקיבל את השם "טריפטיך אנגנידנה", סדרת ציורים נטורליסטית למראה וסימבוליסטית בתוכנה, המסמלת את האיחוד בין הטבע לאדם באמצעות מחזור חיים משותף של לידה, חיים ומוות. כל יצירה בסדרה מחולקת לשני חלקים – התחתון, בעל פורמט מרובע, מתאפיין בתיאור נטורליסטי; ועליון, בפורמט של לונטה (חצי עיגול) בעל תוכן סימבוליסטי. סגנטיני חלה במהלך העבודה ולכן הספיק לסיים רק שני פאנלים של ציורי הטבע, של "החיים" ושל "המוות", פאנל "הטבע" והלונטות נותרו כרישומי הכנה בלבד. הפאנל הראשון, "הטבע", שבוצע רק כרישום ולא הגיע לשלב ציור השמן הסופי, מתאר גבר ואישה צועדים בשביל בסביבה כפרית. הגבר רועה פרות, והאישה צועדת אחריו. ברישום הלונטה צייר סגנטיני אגם באור דמדומים, ומשני צידי הלונטה עומדות נשים עירומות המסמלות את פרחי האלפים. הפאנל השני, "החיים", מתאר בצבעים מונוכרומטיים אם החובקת את בנה התינוק מתחת לעץ בתנוחה המזכירה את מריה והתינוק כפי שתוארו ב"אווה מריה במעבר". במרכז היצירה ניצב גבר הרועה פרות, וברקע – גבר ואישה צועדים לכיוון ההרים המושלגים המרוחקים. כך, כמו ביצירה "שתי האימהות", יצר סגנטיני הקבלה בין האימהות האנושית לטבע כסמל החיים. רישום ההכנה של הלונטה מתאר שתי נשים מרחפות באוויר ומעליהן מרחפת דמות האוחזת לפיד. במדליון משמאל ללונטה מתוארת דמות נשית האוחזת צלב, ובמדליון הימני דמות היושבת על סלע. במכתב לציריך ביאר סגנטיני דמויות אלה: "שני האלמנטים של חיים ומוות, מים ואש, אשר הוטחו על האדמה על ידי הרוח. המדליונים מתאפיינים בדמויות סימבוליות". הפאנל השלישי, "מוות", מעביר תיאור של סוף החיים, של המוות, באמצעות הנוף השומם והמושלג: הדמויות הלבושות שחור לצד הבקתה בצד ימין והסוס הרתום לעגלה שעליה יועמס ארון המתים. הלונטה [21] , שאמורה להתנשא מעל לפאנל, מתארת שני מלאכים הנושאים לשמיים דמות נשית, נשמתה של האישה שאת לווייתה תיאר סגנטיני בפאנל התחתון. במהלך העבודה על היצירה חלה סגנטיני בדלקת ריאות קשה ומת. כך נותרה סדרה זו, שנועדה להיות סיכום של תפיסתו האמנותית, בלתי גמורה.

מאמר זה דן בביזת נפוליאון, יצירות אמנות שערכן לא יסולא בפז שנפוליאון בונפרטה גנב בתקופת הכיבושים שלו, במשך כמעט עשרים שנה, מ-1797 עד 1815. ביזה זו נחשבת להעברת יצירות האמנות הגדולה בהיסטוריה, וקשה לדעת במדויק כמה יצירות נהרסו או אבדו בדרך. מבחינת נפוליאון, התרחבות האימפריה שלו הייתה מילה נרדפת לניכוס. כך הוא הפשיט את אירופה מפסלים וציורים, כתבי יד מאוירים, חפצי זהב וכסף. למען תפארת צרפת הוא בחר רק את המובחר שבמובחר, יתכן שהייתה זו דרך נבזית במיוחד להשפיל את המדינות המנוצחות אל לו למי שמעלה על נס את נפוליאון המנהיג הדגול לשכוח את ההיבטים הבלתי זניחים של מסעותיו הצבאיים. ובראש ובראשונה, הביזה שנערכה בכל השטחים שנכבשו. אלו יצירות נגנבו מאיטליה? ואלו חזרו למולדתן? ההיסטוריה בשנת 1804 אישר הסנאט הצרפתי החלטה שהעניקה לנפוליאון את התואר מלך הצרפתים. במועד זה נולדה האימפריה הראשונה של נפוליאון, שב-1812 הגיעה לגודלה המרבי, והכילה את רוב מדינות אירופה. האימפריה הגיע לקיצה ב-1814 עם הדחתו והגלייתו של בונפרטה. בשנת 1805 הוכתר נפוליאון למלך איטליה בקתדרלת מילאנו, זאת הייתה רק תחילת נסיקתו. בהמשך הגיעו הניצחונות בקרבות כמו קרב אוסטרליץ, שם ניצח נפוליאון את צבאות אוסטריה, פרוסיה ורוסיה, והפך למעשה לשליט אירופה היבשתית. ההתרחבות והניצחונות לא העניקו לנפוליאון את הזכות לנכס לעצמו את הטובין ואת יצירות האמנות שהין בשטחים אליהם פלש. אך זאת עובדה שנעלמו מאיטליה אינספור יצירות ובין היקרות ביותר, בתירוץ שהן "שלל מלחמה". הוא היה מודע לכך שאיטליה היא מולדת התרבות, אחת המדינות העשירות ביותר באמנות, ושמח לנשל אותה לטובת צרפת, למען הקמת מוזיאון נפוליאון (שהפך מאוחר יותר ללובר), ארון המתים של כל גזלותיו. היה לו מוזיאון, והוא היה צריך למלא אותו ולהפוך אותו למוזיאון עולמי חשוב. רק לאחר קונגרס וינה בשנת 1815 (ועידה שהתקיימה בטירת שנברון, והשתתפו בה המעצמות האירופיות הראשיות, במטרה לעצב מחדש את מפת אירופה ולהחזיר על כנם את המשטרים שהתערערו לאחר המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליאון) הורו לצרפתים להחזיר את היצירות למדינות שהיו בעליהם החוקיים, באיום שמנהל המוזיאון, ויוואן דנון, ישלח לכלא אם לא יאפשר לנציגי המדינות שנשדדו לפעול להחזרתן למולדתן. איטליה, שהרי האלפים הגבוהים חוצצים בינה לבין צרפת, התקשתה מאוד לעמוד בעלויות התעבורה הגבוהות ולהתגבר על ההתנגדות העיקשת של הצרפתים . קאנובה למען איטליה היה זה אנטוניו קנובה הדגול, פסל, דיפלומט ומנכבדי בית המשפט האפיפיורי שהרים קול צעקה לנוכח היצירות שנגנבו מאיטליה. הוא מונה על ידי האפיפיור פיוס השביעי בתור נציב מיוחד. בהגיעו לפריז ב-28 באוגוסט 1815, ניהל משא ומתן והשיג את השבת נכסי האפיפיור. לאחר עבודת איסוף ארוכה, מצויד רק בתיעוד ארכיוני מוגבל שאילץ אותו להסתמך על פקידי הצבא האוסטרי, הוא החזיר הביתה חלק מיצירות המופת. מתוך 506 ציורים רק 249 חזרו לאיטליה, חלקם אבדו, יתכן שהסיבה נעוצה בכך שהן נתלו כבר בארמון המלוכה או בכנסיות בצרפת, והיה עדיף לא לסכן את היחסים בין הכס הקדוש ללואי ה-18. השיירה עם היצירות וחפצי הערך עצרה בבולוניה בדצמבר של אותה שנה, ולאחר מכן המשיכה לרומא ב-4 בינואר 1816, בהמשך הוחזרו יצירות גם למחוזות ונטו, טוסקנה, פיימונטה ולומברדיה. זאת הייתה דרך להגדיל את מודעות האזרחים למורשת האמנותית של איטליה ולשורשיה. קנובה פיסל יצירה זו כמחאה על הביזה: " פסל­־ראש של שלום ". היצירה נתרמה על ידי האמן לחברו ולפטרונו ג'ון קמפבל חודשים ספורים לאחר נפילת נפוליאון, כדי להודות לו על סיועו בהשבת היצירות. הפסל מייצג את השלום שחזר לשכון בין המעצמות הגדולות. הפסל עצמו ראה אור שוב בשנת 2018 לאחר 200 שנה שלא נחשף לציבור, הוא נמכר במכירה פומבית במחיר של 5.3 מיליון ליש"ט. לא רק ציורים ופסלים אמנם אמת היא שכל מלחמה מובילה בהכרח לאובדן גדול, אבל האמת היא שלפי מספר היצירות שגנב, נפוליאון חָמַס יותר מכולם. מבחינה זו הוא הותיר מאחוריו נזקים עצומים. הוא לא רק גנב יצירות אמנות של רפאל , טיציאן , קורג'ו, ובדרך אגב גם של ורונזה ומנטנייה (שציוריהם אפילו נגזרו כדי להקל על ההעברה), אלא כל מה שהיה מזהב או מכסף, בין אם היה קל להובלה או לא, נגנב. הרהיטים, העיטורים ותשמישי הקדושה הותכו כדי לשלם לחיילים, כולל האוצר של כנסיית סן מרקו ב ונציה (אוסף חפצים יקרים השייך לבזיליקה והמכיל כיום 283 פריטים בלבד ששמורים בכנסייה ובארמון הדוג'ה). הכנסיות והמנזרים שימשו כקסרקטינים, מחסנים ואורוות. כולם הוחרמו או נהרסו. מהקתדרלה של מונזה התיכו חפצים במשקל כולל של 11 ק"ג זהב ו-184 ק"ג כסף. כדי להקל על הביזה הוצאו צווים שהורו על הדחה של חלק מהבישופים, תוך פיזור הנזירים שהובטחו להם קצבאות קיום, ששולמו מהכספים שהתקבלו ממכירת אותם מנזרים. מיטב היצירות נשלחו לפריז, עבור היצירות שנותרו הוחלט להקים גלריות בערים המרכזיות של הממלכה. מוזיאון האמנות של מילנו, הפינקוטקה, נאלץ לקבל על עצמו את משימת קטלוג את יצור האמנות איטלקי, והפך ללובר של איטליה. ביד אחת הוא יצר וביד האחרת נפוליאון לקח. היצירות הגנובות מילאנו נבזזה ראשונה, ואחריה אוסף גונזגה ב מנטובה . רישום ההכנה של רפאל ל"אסכולת אתונה" נגנב מהספרייה האמברוזיאנית. הוא הוחרם ב-1796 ועבר שיקום ראשון בצרפת. הוא חזר לזהור לאחר 1815, כאשר נמסר לוועדה האחראית להשבת הביזה. הדוכסים של מודנה ושל פארמה נדרשו למסור 20 ציורים מהאוספים הפרטיים שלהם, שהתווספו אליהם עוד ועוד ציורים עד שאיבדו את הספירה. 1300 רישומים מאוסף אֶסטֶנסֶה נמצאים עדיין בפריז. "טבח התמימים" של גווידו רני, לעומת זאת, שנלקח מבולוניה, חזר לעיר במחוז אמיליה ב-1817. מלך נאפולי והאפיפיור חתמו על שביתת נשק שהיו מעורבים בה 500 כתבי יד עתיקים מהוותיקן, וכן פסלים, ובראשם הפסל ברוטוס קפיטולינה. הם אפילו תכננו להעביר את עמוד טראיאנוס, פרויקט שנעצר רק בגלל עלויות הפירוק הגבוהות ומכשולים שהניח האפיפיור שהאטו את התהליך. כתבי היד נבחרו על ידי מלומד צרפתי שהכיר היטב את ספריות הוותיקן. האפיפיור חויב לשלם את עלויות ההובלה לפריז. גם הספרייה של מודנה, והספריות הכנסייתיות של מונזה, ורונה, בולוניה, פאביה ובררה נשדדו. נפוליאון הטיל מיסים על משפחות האצולה ברומא, בורגזה, קולונה, ברבריני וקיג'י, בהתאם לערך יצירות האמנות שהיו ברשותן, עד שנאלצו למכור אותן כדי להתמודד עם עול המיסים הגדל. קמילו בורגזה, גיסו של נפוליאון (בעלה השני של אחותו, פאולינה), נאלץ למכור 344 פריטים מהאוסף שלו, תמורת רכוש בפיימונטה. פסל הברונזה "סוסי מרקוס הקדוש", המיוחס לליסיפוס, נשלח לפריז. ה סוסים הללו נלקחו עוד קודם לכן מבעליהם החוקיים: הוונציאנים לקחו אותם מההיפודרום של קונסטנטינופול במהלך מסע הצלב הרביעי לארץ הקודש. " החתונה בקנה " של ורונזה, שהייתה במקור בבזיליקה של סן ג'ורג'ו מג'ורה בונציה פרוייקט של האדריכל אנדראה פאלאדיו, נחצתה לארבע חלקים בגלל גודלה ונשלחה למוזיאון נפוליאון. כיום הוחלף הציור בעותק בגודל זהה, המקור נמצא בלובר. בשנת 2010 נעשה נסיון נוסף לקבל את הציור המפורסם בחזרה, במכתב שנשלח לאשת נשיא צרפת דאז קרלה ברוני האיטלקיה אך ללא הועיל. מחסן הנשק של ונציה פורק והכלי נשק והשריונים היקרים ביותר נשדדו. "התפילה בגן" של מנטנייה, שהייתה במקור בסן זנו די ורונה, התגלגלה נמצאת עד היום במוזיאון לאומנות בעיר טור בצרפת, זו עוד אחת מהיצירות שלא שבו למולדתן. בוורונה התקוממה האוכלוסייה בשבוע של מהומות שכונו "הפסחא של ורונה". הייתה זאת ההתקוממות המשמעותית ביותר מבין ההתקוממויות שפרצו באיטליה עם הגעתו של הצבא הצרפתי. ביום הראשון למרד, שהיה יום שני של חג הפסחא, הצליחו בני ורונה להבריח את לצרפתים. אך עד מהרה, הודות למספרם והכשרתם הצבאית, הייתה ידם של הצרפתים על העליונה. נפוליאון לקח כל מה שרק הצליח, הוא השאיר רק כמה יצירות שבשל הבנתם הדלה של הנציבים הצרפתים נחשבו לחסרות חשיבות, אחת מהן היא "השיחה הקדושה" של פיירו דלה פרנצ'סקה. עד היום טוענת צרפת לבעלות על יצירות רבות. האיטלקים מקווים שבעתיד הלא רחוק הן יחזרו הביתה.