שיא עונת התיירות הגיע, ובטח גם אתם מטיילים באיטליה לצידם של המוני תיירים מכל רחבי העולם. ובטח גם אתם הגעתם למסקנה שאיטליה אמנם יפהפייה, אבל גם מבלבלת ומלאה במלכודות תיירים... אז איך נמנעים מטעויות קלאסיות, ואיך אפשר לגלות את איטליה האמיתית? המדריך הקצר של דורון צויבל יסייע לכם ליהנות מטיול מוצלח ארץ היופי "הוֹ, פִּיזָה הַשְּׁפָלָה, חֶרְפָּה אַּתְ לְבָנַיִךּ בָּאָרֶץ הַיָפָה בָּה 'sì 'קוֹלוֹ מַשׁמִיע" דנטה אליגיירי - הקומדיה האלוהית, תופת שיר 33 ש' 80 "איל בל פאזה" – (Il Belpaese) "הארץ היפה" – הביטוי המוכר והפופולרי הזה, שטבעו המשוררים דנטה אליגיירי ופטרארקה בתחילת הרנסנס, נמצא בשימוש גם כיום. הארץ היפה על שום מה? נדמה שאין אפילו צורך לפרט, ובכל זאת: בזכות האקלים, יופיו של הטבע, התרבות העשירה וההיסטוריה המרתקת... נדמה לי שמיליוני התיירים שמגיעים לאיטליה מידי שנה יסכימו עם דנטה. אף אחד לא נשאר אדיש מול יופייה של איטליה, וכל אחד רוצה לקחת עימו הביתה פיסה מהמדינה בין אם זה בצורת מזכרת מיוחדת, תמונה יפה, או אפילו רק זיכרון נעים. התיירות לאיטליה כלכלת איטליה מבוססת בין היתר על ענף התיירות, וזה לא חדש. בשנת 2019 (לפני שזכינו לפגוש את נגיף הקורונה) ביקרו באיטליה כ-65 מיליון תיירים זרים, והתיירות ייצרה כ-13% מהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי). כ-6% מכלל מקומות העבודה באיטליה חייבים את קיומם לתיירים. אפרופו נתונים, כדאי לציין שמדינת ישראל מחזיקה במקום ה-27 ברשימת המדינות הפופולריות בקרב תיירים, ובשנת 2019 ביקרו בה לא פחות מ- 605.415 ישראלים. זה נתון מרשים עבור מדינה בסדר גודל של ישראל. תיירות עונתית רוב רובה של התיירות לאיטליה הוא עונתי. הגל הגדול מתחיל באביב, מגיע לשיאו בקיץ, נרגע עם תחילת הסתיו, ונהנה מקפיצה נוספת סביב חג המולד ותקופת הסילבסטר. נובמבר ופברואר הם החודשים השקטים ביותר (מלבד אתרי הסקי , שם התיירות פורחת בחורף, מן הסתם). ובמילים אחרות: לאורך כל השנה, כמעט, איטליה מְתויירת לעייפה. זה לא מפתיע – איטליה היא באמת "איל בל פאזה", ומציעה המון לתייר. אין זה מפליא שהיא המדינה החמישית המתויירת בעולם, וקשה למצוא אנשים שלא ביקרו באיטליה לפחות פעם בחייהם (או מתכננים לעשות כן). מסלולי התיירים והאטרקציות תהא האטרקציה אשר תהא, בדרך ליעד הנכסף צועדים התיירים במאסות אדירות ובמסלולים כמעט קבועים, שלאורכם ימצאו תמיד רוכלים מכל מיני סוגים, מסעדות "אותנטיות" עם תפריטים שמנסים למכור את אשליית "האוכל האיטלקי האמיתי" (פיצה, פסטה עם הרטבים הידועים ועוד...), חנויות מזכרות המלאות בפריטים תוצרת סין, ורוכלי רחוב לא חוקיים שמנסים למכור תיקים מזויפים של פירמות ידועות (היזהרו מהם – הקנס על רכישת תיק מזויף עלול להגיע לעשרת אלפים יורו). חלק נכבד מהתיירים ישברו בשלב זה או אחר, ויעשו את אחת מהטעויות הקלאסיות: הם יתיישבו מותשים במסעדת תיירים ויאכלו את הדבר הראשון שיראו, או שהם יקנו מזכרת לא איכותית במיוחד באחת מחנויות התיירים. זה קרה לכם? זה קרה לכולנו, וגם אני עשיתי זאת בעברי. כדי שלא תהיו חלק מההמון, כדאי לתכנן מראש. אם אתם יודעים שתטיילו לאורך מסלול תיירותי, ותבקרו באטרקציה מפורסמת, סמנו מבעוד מועד מסעדה מומלצת שממוקמת על המסלול שלכם. אני ממליץ גם להזמין מראש שולחן לצוהריים. כך, לא תצטרכו להחליט איפה לאכול על בטן ריקה כשאתם כבר עייפים ומותשים מחום, ותחסכו מעצמכם ארוחה לא נעימה במקום תיירותי ברמה נמוכה. לא רוצים מסעדה? אין בעיה, קנו סנדוויץ' (פאנינו Panino) בבר (Bar) ושבו לאכול ברוגע. זה הפתרון הכי פשוט, אבל שימו לב – בשנתיים האחרונות פקחים החלו לחלק דו"חות למי שמתיישבים על המדרכה במקומות לא מוסדרים, ולכן עדיף לשבת עם הכריך שלכם על ספסל. ומה לגבי המזכרות? אם אתם ממש מרגישים צורך לקנות משהו, כי זה מדגדג לכם בבטן, קנו מגנט קטן למקרר. תוכלו לבחור מגנט שעליו המונומנט שבו ביקרתם, או משפט באיטלקית, או אולי יצירת אומנות נחמדה. הוא יעלה בין יורו לחמישה יורו, סכום סימלי ממש, ויזכיר לכם את הטיול היפה לאיטליה בכל פעם שתפתחו את המקרר. מסלולי טיול אלטרנטיביים באתר באיטליה תוכלו למצוא מגוון אדיר של מאמרים ומסלולים שונים על כל עיר כמעט בארץ המגף (והרשימה ממשיכה להתעדכן!). ישנם מסלולים ליעדים מפורסמים יותר ומפורסמים פחות, וכמובן שעדיף לא לבקר ביעדים הקלאסים בשיא העונה. העומס, יש להודות, עלול לפגוע בחוויה. זה גם היתרון ביעדים שמתחבאים מתחת לרדאר, מה שמכונה "אוף גריד" (off grid) – במקומות האלה ניתן גם לטייל במהלך תקופת העומס, משום שרוב התיירים לא מכירים אותם ולכן גם לא מגיעים אליהם. כמובן שבערים כמו רומא , ונציה , או פירנצה אין מנוס מלא להיתקל בגדודי התיירים, אך אם תיעזרו במסלולים המופיעים במאמרים שלנו תוכלו לחסוך לעצמכם זמן, כאוס ועוגמת נפש. ברוב המסלולים הוספנו גם טיפים שווים, המלצות למסעדות, מפות, וסיפורים מרתקים על האטרקציות השונות. ובמילים אחרות: היכנסו לעמוד המקומות שלנו , סננו את התוכן לפי האזור שבו אתם מתכננים לטייל, ותוכלו לבנות חופשה מעולה! הכינו את הטיול עוד בארץ, ובנו תוכנית ריאלית קראו קודם על היעדים כדי להחליט מה הכי מעניין אתכם, ועל מה תוכלו לוותר הפעם. אני מאד מבין את הרצון לראות הכל ולהספיק כמה שיותר, אבל אני מרשה לעצמי לתת לכם עצה ידידותית: אל תתפתו לדחוס מספר יעדים לא הגיוני לטיול שלכם... האמת היא שסימון V על יעדים לא יגרום לכם להנאה מרובה יותר מהטיול. בסופו של דבר אתם הרי בחופשה, והדבר האחרון שתרצו הוא "לבלות" את מרבית זמנכם ברכב (איטליה מאוד גדולה), מתרוצצים מיעד ליעד מבלי שתספיקו לחוות שום דבר באמת. לדוגמה : טיול של שבוע יתאים לשתי ערים בינוניות לכל היותר, בשילוב עם כמה כפרים ויעדים יפים מחוץ לעיר. לעיתים קרובות אני נתקל בבקשות של ישראלים שמתכננים לראות בשבוע את רומא פירנצה וונציה, ואני משתדל להסביר להם שזה מקרה קלאסי של "תפסת מרובה לא תפסת". האיטלקי הממוצע, למשל, יקדיש שבוע שלם לרומא בלבד מתוך ידיעה שהוא יאלץ לחזור עוד מספר פעמים כי גם זה לא מספיק. לא חייבים להקדיש שבוע לעיר, אבל כן אפשר ללמוד מהאיטלקים איך להאט את הקצב ולספוג את הדברים לעומק ובכיף אמיתי. הזמינו מקום לינה מראש כדאי לזכור שתעריפי השכירות במקומות המתויירים יקרים עשרת מונים מאלו במקומות הצדדיים. אפשר לחסוך במחיר אם מזמינים מראש ולא מחכים לרגע האחרון. תיירות מקומית ואיטית כפי שציינתי התיירות באיטליה היא עונתית, ובאביב עושים דברים שונים מבקיץ, בסתיו ובחורף. עונות השנה מורגשות מאד באיטליה, והאיטלקים עצמם חיים לפיהן. בשנים האחרונות, כשהמודעות התיירותית עולה, רבים מבינים שכדאי לטייל בסגנון אחר – Slow tourism הפך מרעיון שולי לאחד הטרנדים החמים, ויותר ויותר אנשים רוצים להתרחק מההמון, להאט את הקצב ולהתעמק בפרטים. מה זה אומר? זה אומר לטייל באזורים קטנים פחות מפורסמים, לשהות בהם כמה ימים, לאכול אוכל מקומי עונתי (אפס קילומטר – Farm to table), לגלות תרבות וקצב אחרים. ככה, בסופו של דבר, מגלים את איטליה האמיתית. וזו חוויה מיוחדת. חוו את הזמן כמו איטלקים לא כמו תיירים הכנתם את הטיול שלכם עוד בארץ? לא דחסתם מספר יעדים לא הגיוני? מעולה! עכשיו נותר לכם לאמץ את הגישה האיטלקית לזמן: קחו את קצב החיים המקובל בארץ, חלקו אותו לחצי, ותקבלו את קצב החיים של צפון איטליה. חלקו אותו שוב לחצי, ותקבלו את קצב החיים המקובל בדרום איטליה... איך חיים את הקצב האיטלקי? נסו את הדברים הבאים: תנו לאוכל להכתיב את הקצב – ארוחת הצוהריים וארוחת הערב הן רגעים קדושים, שבהם האיטלקים עוצרים הכל ויושבים לאכול בנחת, נהנים מהאוכל ומשוחחים ביניהם. קחו לכם שעה עד שעה וחצי לצוהריים במסעדה, ובערב לפחות שעתיים. שתו אפריטיבו – כשעה-שעתיים לפני ארוחת הערב האווירה מתחילה להתחמם, ואיטלקים רבים ישבו לכוס יין או קוקטייל שפריץ, למה שמכונה "אפריטיבו". אני ממליץ לבחור בר לא שקט ולא רועש מידי, במקום יפה (ולא תיירותי), בכיכר עם כנסייה יפה או בפינה אחרת שמדברת אליכם . נסו לחוות את האינטראקציה וההמולה המקומית, הקשיבו לשפה, הרי כל המהומה הזו היא על שום דבר בסך הכל, אלו שיחות חולין שמשקפות את קצב החיים. כנסו לעומק התרבות האיטלקית ענפה, מאחורי כל אטרקציה בה תבקרו מסתתר סיפור היסטורי ויש אומנות בכל מקום. נסו לקרוא על המקום, חיזרו בזמן ודמיינו איך היו החיים פעם, נסו לפענח מה האומנות מסמלת. במקרים רבים מדובר על יצירות שהשפיעו (ומשפיעות עד היום) על התרבות המערבית. חובבי אומנות אתם בגן עדן לאיטליה יש את המורשת האמנותית והתרבותית הגדולה ביותר בעולם: יותר מ-3400 מוזיאונים, 2100 פארקים ארכיאולוגיים ועשרות אתרי אונסק"ו. אין מדינה בעולם כולו בה נוצרו כל כך הרבה יצירות אומנות, וזאת למרות שהמון יצירות מופת איטלקיות מפוזרות במוזיאונים בעולם . אם אתם חובבי אומנות, נצלו את זה! כנסו למוזיאונים ולכנסיות, חפשו את האוצרות האלו שרואים רק בטלוויזיה ובתמונות בספרים, משום שדבר אחד בטוח: זה לא אותו דבר לראות אותן במציאות . אתם יכולים להיעזר בשני מדריכי אודיו שיצרנו בעברית למוזיאון גלריה אופיצי בפירנצה , ולמוזיאון גלריה בורגזה ברומא . הימנעו מטעויות בנאליות שהורסות את החוויה הנה כמה מהטעויות המרכזיות שתיירים עושים, ועלולות להרוס לכם את הביקור: עולים לרכבת האזורית מבלי לתקף את הכרטיס ומקבלים קנס. בונציה מתגנבים ללא כרטיס לוופורטו (אוטובוס סירה) ומקבלים קנס. מחפשים בתי קפה - בר באיטליה הוא המקבילה לבית קפה, שותים בו קפה לא רק משקאות אלכוהולים. מזמינים "לאטה" כשרוצים קפוצ'ינו. אם תזמינו לאטה, תקבלו רק חלב. מנסים לאכול לא בשעות הפתיחה של המסעדות. מבלים זמן רב באאוטלטים ובקניונים ולא חווים את איטליה. נוהגים באזור -ZTL ומקבלים קנס, לקריאה בהרחבה כאן . עומדים בתור בחום לכרטיסים. לא חבל? הזמינו מראש באינטרנט. מסתמכים רק על כרטיסי אשראי, נכון יש כמעט בכל מקום, אבל עדיין לא בכל מקום. אורזים מזוודה כבדה – (אם אתם נוסעים למלון 5 כוכבים התעלמו מהנקודה הזו). רוב המדרכות באיטליה מרוצפות בצורה לא אחידה מה שמקשה על גרירת מזוודות, נוסעים לוונציה? היא עמוסה גשרים, נוסעים ברכבת? קחו בחשבון תצטרכו להיסחב עם המזוודה ולהרימה בעצמכם. אולי עדיף טרולי קליל. סומכים על ה-GPS ועל האינטרנט – נכון ברוב איטליה יש אינטרנט אבל עדיין יש מקומות ללא קליטה. אפשר גם להוריד את המפות של גוגל מראש באפליקציה כדי שלא תתקעו גם אם תיגמר לכם חבילת הגלישה. לא מודעים לגניבות - רומא נאפולי ופירנצה הן גן עדן לכייסים, ומקרים של גניבת חפצים כמו תיקים, מצלמות, דרכונים וכסף אינם נדירים בכלל, למרבה הצער. שימו עין על החפצים שלכם, שאו את רוב הכסף על הגוף או בכיס הקידמי, רק מעט בארנק, הימנעו מענידת תכשיטים יקרים וזכרו: אף פעם אל תשימו את הדרכון ביחד עם הארנק. * השימוש בהכללות הוא הכרחי למדריך, וכמובן שבכל מקום שבו יש כלל, ישנם גם יוצאים מהכלל.

הרים נישאים, אגמים תכולים, ושמורות טבע הומות בעלי חיים – רשימת אתרי הטבע היפים ביותר באיטליה ארוכה ומגוונת. בסדרת הכתבות שלפניכם יוצאת אלסנדרה לאונרדי למסע בין אוצרות הטבע של ארץ המגף. באילו מהאתרים המרהיבים האלה כבר ביקרתם? המסע שלנו בין הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע היפות באיטליה נמשך, וגם הפעם נגלה אתרים המשלבים נופים מרשימים, היסטוריה, וסיפורים מעניינים. אל תשכחו לנעול נעלי הליכה נוחות ולקחת איתכם כובע ובקבוק מים – אנחנו יוצאים לדרך! אם עדיין לא קראתם את החלק הראשון . הפארק הלאומי אברוצו, לאציו ומוליזה (Parco Nazionale d’Abruzzo, Lazio e Molise) זהו אחד הפארקים הלאומיים העתיקים באיטליה (הוקם כבר בשנת 1922!) ומשתרע על פני שלושה מחוזות. הפארק מיועד להולכי רגל בלבד, והכניסה למכוניות אסורה – את הרכבים תאלצו להשאיר באחד הכפרים הסמוכים לנקודות הכניסה. הולכי הרגל, לעומת זאת, יכולים להיכנס ללא תשלום. רשימת הפעילויות שמהן תוכלו ליהנות פה היא ארוכה: מסלולי הליכה אינסופיים, רכיבה על סוסים, מסלולי אופניים, ובחודשי החורף – סקי וסקי נורדי . לפרטים נוספים בדקו את האתר הרשמי . העיירה המרכזית הסמוכה לפארק נקראית פסקאסרולי (Pescasseroli) שבמחוז אברוצו, וזוהי נקודת התחלה נוחה לסיור באזור. הפארק הלאומי כולל בתוכו בין היתר גם את אגם באראה (Lago di Barrea) ואת שמורת הטבע קאמושרה (Camosciara). סימלו הרשמי של הפארק הוא הדוב החום מרסיקן (תת מין של הדוב החום, טיפוסי לאזור האפנינים, המצוי בסכנת הכחדה חמורה) ובנוסף לו מתגוררים בפארק בעלי חיים רבים נוספים: זאבים, יעלים, צבאים, איילים, נשרים, ועוד. למעלה מ-150 מסלולי טיול ממתינים למבקרים, וניתן לרכוש מפות בכל לשכות התיירות באזור או מפה דיגיטלית דרך אתר האינטרנט של הפארק. מבין שלל האתרים, המקום שאסור לכם לפספס הוא אגם סקאנו (Lago di Scanno), אגם רומנטי בצורת לב הממוקם בגובה 922 מטר ומוקף ביערות ירוקים ושופעים. הכפר מימי הביניים שצמוד אליו, ושעל שמו נקרא האגם, יקסים אתכם בזכות סמטאותיו, הבתים הקטנים והחנויות המוכרות אומנות מקומית, בעיקר תשיכטים בעבודת יד ופריטי תחרה. האגם מתאים גם למי שמעוניין להירגע ולנוח, וגם למי שמחפש חופשה קצת יותר אקטיבית ורוצה לגלוש או לתרגל ענפי ספורט ימיים אחרים. ואם אתם מחפשים מסעדה מומלצת שמתמחה במאכלים מקומיים, נסו את ה- Baita di Scanno – הם מתמחים בנקניקים וגבינות, שיפודי כבש צלויים (בסגנון אברוצו), פסטה תוצרת בית, וקינוחים. הפארק הלאומי גראן סאסו (Parco Nazionale Gran Sasso e monti della Laga) אם נישאר באזור מרכז איטליה, נגלה פארק לאומי חשוב נוסף – הגראן סאסו (או בשמו המלא: Parco Nazionale Gran Sasso e monti della Laga). גם הפארק הזה מתפרש על פני שלושה מחוזות (אברוצו, לאציו, ולה מארקה), ובלבו ניצבים הרי הגראן סאסו (Gran Sasso) והלאגה (Laga). לא פחות מ-44 עיירות וכפרים מנקדים את הפארק, ומביניהם המקומות האהובים עליי הם רוקה קאלאשו (Rocca Calascio), עיירה הידועה בזכות שרידי הטירה מימי הביניים שניצבת במרכזה, והכפר קאמלפי (Campli), גם הוא מימי הביניים, ויעד מושלם לחובבי אומנות ותרבות. אם אתם אוהבים קרמיקה, כדאי לכם לבקר בעיירה קאסטלי (Castelli), בירת הקרמיקה של האזור, המככבת גם ברשימת הכפרים היפים ביותר באיטליה. שני יעדים נוספים שכדאי לשלב במסלול הטיול הם הכפרים פארינדולה (Farindola) ואיזולה דל גראן סאסו (Isola del Gran Sasso), הניצבים למרגלות הגראן סאסו ממש, ומהם אפשר לצאת לטיפוס במעלה ההר (2910 מ'). אם יתמזל מזלכם, תראו לאורך המסלולים כמה מחיות הפארק וביניהן זאבים, צבאים, ואיילים. ואל תשכחו להרים את המבט – אולי יחלוף מעליכם עיט זהוב, או נץ! אפשר לטייל בפארק במגוון דרכים: לצאת למסלולי הליכה, לרכוב על אופניים, או להירשם לאחד הסיורים על גבי סוסים. אם אתם הרפתקנים במיוחד, דעו שבפארק הזה חולף מסלול ההליכה הארוך ביותר בעולם (!) הכולל 14 נקודות עצירה וחולף בין יערות וכפרים עתיקים. נקודת ההתחלה של המסלול היא בכפר טוריטה (Torrita) והוא מסתיים במדונה דלה קוסטה (Madonna delle Coste). לפרטים נוספים בדקו את האתר הרשמי . העיר הקרובה ביותר היא טראמו (Teramo), יעד מתאים במיוחד אם תרצו לשלב במסלול שלכם ביקור באחד מהחופים הרבים של העיר. רוקה קאלאשו, הפארק הלאומי גראן סאסו - צילומים: Depositphotos הפארק הלאומי צ'ירצ'או (Parco Nazionale del Circeo) הפארק הלאומי צ'ירצ'או נמצא כ-100 ק"מ דרומית לרומא, ומשלב בתוכו היסטוריה וארכיאולוגיה, טבע ואמנות, חופים וספורט, אוכל ויין. בסיס מומלץ לטיול באזור הוא העיירה סן פליצ'ה צ'ירצ'ראו (San Felice Circeo), עיירה בעלת שורשים עתיקים להפליא, שנבנתה על רכס המשקיף על הים. לחילופין, תוכלו להזמין מקום לינה בסבאודיה (Sabaudia), היושבת על שפת אגם פאולה. הפארק כולל בשטחו גם את האיים פונצה (Ponza) וזאנונה (Zannone). הראשון הוא יעד נופש אופנתי ומלא במועדונים ואתרי בילויים, והשני מתאים יותר לחובבי טבע – האי טובל בירוק ומתגאה בעשרות מיני ציפורים ואפילו במושבה של כבשי מופלון (כבשי פרא בעלות קרניים עצומות). הפארק נגיש למדיי, ומציע שפע של מסלולי הליכה ברמות קושי שונות: השביל שיוצא לדרך ממרכז המבקרים (הממוקם ב- Via Carlo Alberto 188 בעיירה סבאודיה) הוא שטוח ברובו, ותוך כשעה וחצי תגיעו לאגם פאולה (Lago di Paola). שביל בשם Foresta Demaniale, שמתחיל בכפר צ'ראזלה (Cerasella), נגיש למדיי גם הוא, מתפתל בין עצי אלון ומילה, ויוביל אתכם לעבר "הבריכות" (piscine) – מאגרי מים קטנים לאורך הדרך. סביר להניח שלאורך הדרך תתקלו בכמה בעלי חיים כמו למשל חזירי בר, ארנבות, צפרדעים, ואולי גם בצבים – סמל הפארק. מימין האי זאנונה מתאים לחובבי טבע, משמאל אגם פאולה שנושק לים, במבט מההר אם אתם מטיילים מנוסים ובכושר טוב, נסו את מסלול ההליכה Circeo Promontory. זהו לא מסלול שמתאים לכולם משום שהעליות הן רבות וישנם קטעים מורכבים מבחינה טכנית, אבל המאמץ משתלם – בסופו של המסלול תעפילו לגובה 541 מטרים מעל פני הים ותהנו מנופים מרשימים. לפרטים נוספים, בקרו באתר הרשמי . טיפ : בחודשי הקיץ האזור שמסביב לפארק (לאורך החוף, בעיקר) מתמלא בדיסקוטקים ומקומות בילוי. גם מי שלא בליין גדול יוכל להינות באחד מהחופים הרבים באזור. הפארק הלאומי צ'ילנטו, עמק די דיאנו והרי אלבורני (Parco Nazionale del Ciliento, Vallo di Diano, e Monti Alburni) הפארק העצום בגודלו נפתח לראשונה בשנת 1991, ומאז שנת 1997 הוא מוגדר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. עבור חובבי טבע וארכיאולוגיה, הפארק הלאומי צ'ילנטו שבמחוז קמפניה הוא יעד מושלם. כדי להתחיל לחקור את האזור, כדאי לבחור בעיירה שתשמש כבסיס לטיולי הכוכב שלכם. באופן אישי אני ממליצה על סנטה מריה די קסטלאבאטה (Santa Maria di Castellabate) או על פאלינורו (Palinuro) – ביקרתי בשתיהן במהלך החופשות שלי, ונהניתי מאד. מהם האתרים שאסור לפספס בשום פנים ואופן? בראש ובראשונה – הפארק הארכיאולוגי פאסטום (Paestum), ובו מקדשים יווניים מהמאות השישית והחמישית לפנה"ס, שנשמרו אפילו טוב יותר מהפרתנון באתונה! כדאי מאד לבקר גם במוזיאון הארכיאולוגי שנמצא ממש ליד, ובו תמצאו בין השאר את "קבר הצולל" – קבר יווני מפורסם המעוטר באיורים נפלאים. אם יש לכם זמן, כדאי לשלב במסלול שלכם גם ביקור בפארק הארכיאולוגי וליה (Velia). אתר נוסף בתוך הפארק שהוא תחנת חובה בעיני הוא הצ'רטוזה די פאדולה ( Certosa di Padula ) (פירוש מהילה "צ'רטוזה" הוא מנזר שבו גרו נזירים ממסדר הקרטוזיאנים). מתחם הצ'רטוזה – הראשונה שנבנתה בקמפניה – מתפרש על פני לא פחות מ-51 ק"מ ונחשב לאחד האתרים הבארוקיים היפים באיטליה, ולאחד המנזרים המרשימים באירופה. זהו מקום עצום ויפהפה, שנבנה בדקדקות במשך יותר מ-400 שנה. אם אתם נמנים על חובבי הים (כמוני!), דעו שבאזור זה הים נקי במיוחד, וקל לצאת לסיורים בעזרת סירה לאורך קו החוף. כמעט בכל חוף מוסדר ודרך רוב בתי המלון אפשר לשכור סירה קטנה ולצאת לדרך באופן עצמאי או להצטרף לשיט עם קפטן. המסלול הקלאסי חולף דרך המערה הכחולה (Grotta Azzurra) ו-Capo Palinuro. זה גם אזור מושלם לחובבי טרקינג וגם למי שנהנים משיט בקיאקים – לאורך קו החוף ישנן מערות ומפרצים, בעיקר באזור Felitto. והמים? כחולים וירוקים וצלולים. מי שאוהב לטייל בהרים, או לטפס עליהם, יהנה מהרי אלבורני (Monti Albruni) – רכס קרסטי עשיר במערות (המפורסמות ביותר הן מערות פרטוזה – Grotte di Pertosa). אלה המערות היחידות באיטליה שמציעות למטיילים לבקר לאורך נהר תת קרקעי, ולהתרשם משרידיו של כפר פרהיסטורי מהאלף השני לפנה"ס! וכמובן שאי אפשר לבקר בדרום איטליה מבלי לאכול משהו קטן... ואם הגעתם לאזור, אני מציעה לכם לטעום את המאכלים הטיפוסיים לקמפניה: מוצרלה מחלב בופאלה, פסטת קוואטלי (cavatelli) עם ראגו, תאנים לבנות, גבינה טרייה בשם קאצ'וריקוטה (caccioricotta), ופיצה, כמובן! אם תשנו כפי שהצעתי בעיירה סנטה מריה די קאסטלאבאטה נסו בשעות הערב את הפיצה ב- Pibarò . אם תהיו בעיירה פאלינורו (Palinuro), לכו ל- Il Vicoletto (זו איננה פיצריה אלא מסעדה שמתמחה בדגים ופירות ים). הפארק הלאומי וזוב (Parco Nazionale del Vesuvio) הפארק הלאומי וזוב הוא אתר יוצא דופן, ללא ספק. הדרך הטובה ביותר לבקר באזור זה היא להתמקם בנאפולי , ולצאת ממנה לטיולי יום. בעיני זהו מקום שמציע את השילוב המושלם בין טבע מרהיב להיסטוריה, ארכיאולוגיה, מסורות עתיקות ופולקלור, וגם שלל מאכלים מצויינים. אה כן – וזה בוודאי לא מזיק שבאמצע הפארק הלאומי ניצב הר געש! 13 עיירות מהוות חלק ממתחם הפארק, והידועה שביניהם היא ארקולנו ( Ercolano ) – יעד ארכיאולוגי שלא נופל ברמתו מפומפיי ( אף שפומפיי היא המפורסמת מבין השניים ). ארקולאנו הרומאית נחרבה כאשר הר הגעש וזוב התפרץ בשנת 79 לספירה, ורק במאה ה-18 התגלו בתיה של העיר, שהשתמרו תחת הלבה ומפולות הסלעים. מומלץ לשלב את הביקור בארקולנו עם עצירה בווילה הרומאית אופלונטיס (Oplontis) שנמצאת במרחק קצר משם. אל תחמיצו כמובן את "מייל הזהב" : קטע הנמתח בין נאפולי לטורה דל גרקו (Torre del Greco) ולאורכו 122 וילות שנבנו החל משנת 1738, כאשר המלך פרדיננד מבורבון החליט להקים ארמון חדש בפורטיצ'י (Portici). וכשהמלך עובר לאזור מסוים – כולם עוברים בעקבותיו. כך, הוקמו כאן בזה אחר זה סדרה של מבנים מפוארים בסגנון רוקוקו וניאו-קלאסי שתוכננו על ידי גדולי האדריכלים, ואנוויטלי (Vanvitelli) ופוגה (Fuga). חובה כמובן לבקר גם בהר הגעש המפורסם עצמו. ישנם 11 מסלולי הליכה באזור זה, ושישה מתוכם מעגליים (מסלולים 1 עד 5, ומסלול מספר 8). את המסלולים הקצרים ביותר אפשר להשלים תוך כשעתיים, הארוכים והקשים יותר דורשים כ-8 שעות (קראו את המידע באתר הרשמי כדי לבחור את המסלול המתאים). באופן אישי אני מעדיפה את מסלול מספר חמש, שאפשר להשלים תוך כשעתיים וחצי. כדאי לצאת לדרך עם מדריך, שיסביר לכם את כל מה שצריך לדעת על האזור ועל ההר כולו. התצפית על לוע הר הרעש היא בלתי נשכחת! באזור זה מיוצרים מגוון סוגי יין, וביניהם Vesuvio DOP, Pompeiano IGP, ו-Lacryma Crysti DOC. בזכות האדמה הגעשית הפוריה צומחים כאן גם פירות וירקות באיכות גבוהה – עגבניות, משמשים, דובדבנים, שזיפים ותפוחים... ובחנויות המזכרות באזור אפשר לקנות חפצים העשויים מאבן הלבה, לצד פריטים נוספים בעבודת יד מסורתית לאזור (פריטים מנחושת, תכשיטים מאלמוגים, ועוד). אחד מברי היין הטובים ביותר באזור נקרא La Cantina del Vesuvio , והוא פעיל מאז שנת 1930. שווה לדעתי לקפוץ לביקור בעיירה Trecase, ולשתות כאן כמה כוסות של יין איכותי. כשיגיע הרגע לאכול ארוחת ערב, הזמינו שולחן במסעדת La Locanda Mariacarolì בעיירה S. Anastasia – התפריט מגוון ומבוסס על המנות המסורתיות של האזור, אבל עם טוויסט מקורי. הפארק הלאומי פולינו (Parco Nazionale del Pollino) הפארק הלאומי פולינו ממוקם בין שני מחוזות – בזיליקטה וקלבריה – וכולל בתוכו אזורי טבע רבים ויפהפיים: רכסי הרים (האפנינים חולפים כאן), מערות ונהרות, יערות וחופים. אחד המאפיינים היחודיים ביותר של הפארק הזה הוא שתוכלו למצוא בו מאובנים פרהיסטוריים. בין היערות האינסופיים של עצי אלון (סמלו של הפארק) תוכלו למצוא גם לא מעט צמחי מרפא שמאז ומתמיד שימשו את תושבי האזור. עצי האשור הרבים והיפים זכו למעמד של אתר מורשת אונסק"ו, ובינם משוטטים זאבים, איילים, שועלים, קיפודים, ארנבות, ונמנמנים אירופאים. זהו מקום אידיאלי לחובבי טבע: עשרות מסלולי הליכה חוצים את הפארק ומתאימים לאוהבי טרקינג (מנוסים – זה לא יעד למתחילים!), רוכבי אופניים, וגם למי שמעדיף לצאת לדרך על גבי סוסים. מכיוון שכמה וכמה נהרות מתפתלים בשטח הפארק תוכלו לצאת גם להרפתקאות רפטינג. המסלולים, כאמור, אינם פשוטים ורובם מתאימים למטיילים משופשפים בכושר טוב. לפרטים נוספים בדקו את שני האתרים הרשמיים: האתר הראשון , ו האתר השני . טיפ : כדאי ומומלץ לשלב את הביקור בפארק הלאומי עם העיירות שבאזור – העיר מטרה למשל, היא יעד שאין כמותו באיטליה, וממש לא כדאי לכם להחמיץ. אפשר לבקר גם ב"חוף השחור" המפורסם, שנקרא Cala Jannita, בעיירה מארטאה (Maratea), או לנסוע לכיוון העיירה דיאמנטה (Diamanate), שבקלבריה, ולתפוס קצת קרני שמש על החוף. בביקור האחרון שלי באזור נהננו מצאתי שתי מסעדות טובות: מסעדת La Taverna del Conte , ופיצרייה נעימה עם נוף לים בשם La Guardiola .

חובבי טבע? גם אם אתם לא מטיילים נלהבים, אנחנו בטוחים שכשתסיימו לקרוא את הכתבה הזאת תרוצו להזמין כרטיס לאיטליה. השמורות והפארקים המתוארים כאן הם כמה מהיפים במדינה, והחופים מרהיבים ממש. אי אפשר לעמוד אדישים מול כל הקסם הזה! הגענו לחלק השלישי והמסכם בסדרת הכתבות שלנו, שעסקה ב-25 הפארקים הלאומיים, שמורות ואתרי הטבע המופלאים והיפים ביותר באיטליה. אם איכשהו פספסתם את הכתבות הקודמות, תוכלו למצוא את החלק הראשון כאן , ואת החלק השני כאן . לאן אקח אתכם הפעם? לשלל מקומות, אבל בעיקר לחופים הפרועים של סרדיניה וקלבריה, סיציליה היפה וגם קמפניה... הכתבה הזאת מתאימה במיוחד לאוהבי הים! הפארק הלאומי סילה (Parco Nazionale della Sila) מחוז קלבריה הוא אחד הנסתרים ביותר באיטליה – תיירים מעטים יחסית מגיעים לכאן, מסיבה פשוטה: למרות יופיו הרב, המחוז הזה כמעט ולא מוכר מחוץ למדינה. הפארק הלאומי סילה מציע שילוב נהדר של נופים מגוונים, חיות בר (זאבים, לוטרות, ארנבות וחתולי בר מתרוצצים כאן בלילות), וצמחייה עשירה (עצי ערמון ואלון, וגם סחלבים יפהפיים). שדה התעופה הקרוב ביותר נמצא בלמציה טרמה (Lamezia Terme), והעיר הקרובה ביותר היא קוזנצה (Cosenza), אבל אם תרצו לסייר בנוחות כדאי לבחור ללון באחת העיירות הסמוכות לפארק כמו למשל קוריליאנו קלברו (Corigliano Calabro), או ספצאנו דלה סילה (Spezzano della Sila). בחודשי החורף אפשר לעשות כאן סקי, ובעיירה לוריקה (Lorica) לדוגמה תוכלו למצוא מתקני סקי לא רעים בכלל. בקיץ, סתיו ואביב האזור מלא במטיילים שמנצלים את מזג האוויר הנעים כדי לצאת למסלולי הליכה, או כדי לרכוב על אופניים או על סוסים. המסלולים השונים חולפים בין יערות לנחלים, טחנות קמח ובתים עתיקים. הפארק כולל בתוכו גם מספר אגמים, שבהם אפשר לטבול וליהנות מספורט ימי. אם מתחשק לכם לנסות חוייה קצת אחרת, תוכלו לשלב גם נסיעה ברכבת קיטור עתיקה מתחילת המאה ה-20, שחוצה את הפארק (Il treno a vapore della Sila). הרכבת יוצאת לדרך מהעיירה קאמילייאטלו סילאנו Camigliatello Silano, מטפסת במעלה ההר ומגיעה עד לעיירה סן ניקולה San Nicola, לאחת התחנות הגבוהות ביותר באירופה – בגובה 1400 מטרים! פרטים נוספים באתר הרשמי . אתר נוסף שאסור להחמיץ הוא ה"ענקים של סילה" (I Giganti della Sila), מעין גן בוטני ובו עצי אורן ושקמה עצומים בני למעלה מ-500 שנה. המתחם נמצא לא רחוק מהעיירה ספצאנו דלה סילה (Spezzano della Sila), מנוהל על ידי ארגון ה-FAI האיטלקי , וכרטיס הכניסה אליו הוא בתשלום נפרד. לא רחוק משם ממוקמת שמורה נוספת, בשם Riserva naturale Golia-Corvo, ובה כ-150 צבאים. טיפ : מקום מומלץ לישון בו הוא ה- Villaggio Palumbo , מתחם שופע פעילויות בתוך הפארק ממש. ואם כבר הגעתם לקלבריה, אתם לא יכולים לעזוב מבלי שתטעמו כמה מהמטעמים הידועים ביותר של המחוז: הפלפל החריף הקלברזי (פפרונצ'ינו קלברזה – peproncino calabrese), גבינות שעדיין מייצרים בשיטות מסורתיות כמו לדוגמה גבינת הקאצ'וקאבאלו (caciocavallo), ומנות על בסיס פטריות (שמגיעות מהפארק עצמו). נסו לדוגמה מסעדונת נחמדה בשם Il Tagliere, בעיירה Spezzano della Sila. הפארק הלאומי גארגאנו (Parco Nazionale del Gargano) הפארק הלאומי גארגאנו ממוקם במחוז פוליה, והדרך היחידה לתאר אותו היא כך: מקום קסום. הפארק משלב בתוכו שמורת טבע נרחבת ויערות אלונים המשקיפים על רצועת חוף נפלאה, המשובצת במפרצונים זעירים. המים, כפי שאתם בוודאי מתארים לעצמכם, תכולים וצלולים להדהים, ואל חלק גדול מהחופים הנסתרים אפשר להגיע בסירה בלבד, או בהליכה מאומצת לאורכם של מסלולים לא פשוטים בכלל. רוב האנשים המגיעים לכאן מבלים את רוב זמן בשיט או על החוף, אבל גם השמורה עצמה מקסימה ומציעה יערות עצי אשור ואורן ועיירות קטנות ובהן בתים זעירים הצבועים בצבע לבן ובוהק, שביניהן מתפתלות סימטאות צרות. העיירות הידועות והאהובות ביותר הן פסקיצ'י Peschici, ויאסטה Vieste, וסן מנאיו San Menaio, ואני ממליצה לכם עליהן כעל נקודות מוצא נוחות שמהן תוכלו לצאת לטיולי כוכב באזור. בשעות הערב, אחרי יום של סיורים, תוכלו לחזור לעיירה וליהנות מהאווירה (הלילות בדרום איטליה מלאי חיים, ואנשים נהנים לבלות בפיאצות עד שעה מאוחרת). כמובן שתוכלו לטעום גם את המטעמים המקומיים: שמן זית איכותי, גבינת קאצ'וקאבאלו, שעועית, צלפים, פיצות מצויינות, פנצרוטי (הגרסה המקומית לסמבוסק, אבל בטיגון עמוק!) ועוד... העיירה ויאסטה Viesete אמנם ידועה במיוחד, אבל כדאי לכם לנסות גם את פסקיצ'י (Peschici). היא מקסימה, ויש בה שפע של מקומות בילוי. אם אתם מחפשים מקום מוצלח לקוקטיילים מול הנוף, נסו את La Rotonda , ואם תרצו לאכול ארוחת ערב טעימה הזמינו שולחI ב- Ristorante Tre Archi . מכאן אפשר גם לצאת לשיט ולהתפעל מהמצוקים המרהיבים שלאורך קו החוף, המפרצים והמערות הנסתרות. אחד המפרצים הידועים ביותר הוא מפרץ זאגארה (baia delle Zagare). אם אתם חובבי ספורט אתגרי, תוכלו לצאת למסלול הליכה לאורך קניון רומונדאטו (Romondato). חלק בלתי נפרד מהביקור במקום כולל עצירה באחת מהאחוזות החקלאיות העתיקות (שהוסבו ברובן ליקבים או לבתי מלון). הן נקראות מאסריה (masserie) ואני ממליצה מאד לאכול בהן ארוחה, או לקנות מוצרים מקומיים, או להזמין מקום ללילה. האטרקציות כאן מסתתרות גם מול החוף... השקיפו על הים – האם אתם רואים את האיים שבמרחק? אלה הם איי טרמיטי (Isole Tremiti), גן עדן קטן המורכב מחמישה איים זעירים. תוכלו לבקר כאן אם תצאו לשיט מודרך בשמורה הימית. היפה ביותר לדעתי מבין החמישה הוא סן דומינו (San Domino): הטבע כאן מרשים במיוחד, והחופים מלאים בנקיקים ומערות (אחת הידועות ביותר היא Grotta del Bue Marino). האי העשיר ביותר באתרים היסטוריים הוא San Nicola, ותוכלו למצוא בן מגדלים מימי הביניים, ביצורים, וכנסיות. שלושת האיים האחרים אינם מיושבים (אלא אם כן אתם סופרים את השחפים!). האיים האגאדיים (Area marina protetta delle Isole Egadi) וכעת נעבור לאזור קסום לא פחות – סיציליה – וליתר דיוק לקבוצת איים הסמוכה לחופה הצפון-מערבי של סיציליה: האיים האגאדיים. הארכיפלג הנהדר הזה שוכן מול חופי טראפני, ולעיר עצמה יש שדה התעופה, או השדה השני הקרוב ביותר נמצא בפלרמו . אפשר לנוע באזור בעזרת תחבורה ציבורית, אבל זה לא מומלץ. הרבה יותר נוח לשכור רכב. מטראפאני, תוכלו לקחת את המעבורת לאי הגדול שבקבוצה – פאביניאנה (Favignana). תוך 30 דקות תשאירו מאחוריכם את ההמולה והרעש, ותמצאו את עצמכם בגן עדן קטן. החוף היפה ביותר בפביניאנה נקרא קאלה רוסה (Cala Rossa) – המים צלולים להדהים והחול דק ולבן כמו בקריביים, קאלה אזורה (Cala Azzurra) מיוחד במינו והחול הוא מחימר בו הרוחצים מורחים את גופם. כמה מהחופים האחרים, כמו למשל , Cala Rotonda, נגישים באמצעות סירה בלבד. כל היופי הזה, והשעות שתבלו בשחייה, יעוררו את התאבון ללא ספק. הפיתרון הוא פיצה כמובן! נסו את הפיצה הטעימה והמסורתית, והמוצלחת מאד לטעמי, במקום קטן שנקרא Pizzeria Vecchio Stile, בכיכר Piazza Amatrice 9, בלב פאביניאנה. וכמובן שאי אפשר שלא לסיים עם מגוון קינוחים סיציליאנים ב- La Pasticceria FC ב-via Garibaldi 28. האי פביניאנה מכונה "הפרפר הגדול" בשל צורתו, ונחשב ליעד הפופולרי ביותר. כדאי לבקר גם באיים השכנים אם יש לכם זמן: מארטימו (Marettimo) ולבאנצו (Levanzo). לבאנצו הוא האי הקטן ביותר ומקום רומנטי להפליא: אפשר לצאת לסיור רגלי לאורך הנמל הקטן והציורי, ואפשר לשוט בסירה בים הצלול כבדולח ולהשקיף על הבתים לבנים. אם תרצו לשחות, נסו את החוף היפה Cala Tramontana. המסעדה האהובה עליי היא Arcobaleno . מארטימו הוא האי הפראי וההררי ביותר, ומלא כולו במערות (הידועה מביניהן היא Grotta del Cammello). הדרך הטובה ביותר לבקר במקום היא ברגל, ולכן זהו יעד שמתאים במיוחד לחובבי ספורט והליכות. לאורך הטרק תזכו לראות טבע פראי ושרידי מבצרים ערביים ונורמניים. אם תרגישו שאתם זקוקים להפסקה, נסו את בית הקפה Caffè Tramontana, הממוקם ב-Via Campi. לה סקאלה דיי טורקי (La Scala dei Turchi) המקום המופלא הזה אמנם לא מוגדר כפארק לאומי, אבל הוא ייחודי מסוגו ואם אתם בסיציליה זהו יעד שאני ממליצה לכם להכניס לרשימה. הסקאלה דיי טורקי הוא צוק חוואר לבן במרחק קצר מאג'ריג'נטו , שהמים והרוח עיצבו בצורת גרם מדרגות. האבן הלבנה זוהרת ממש תחת קרני השמש, ושמו של המקום מבוסס על העובדה שבמאה ה-15 שודדי ים טורקים נהגו להשתמש בו כנקודת פלישה לסיציליה, עגנו כאן ויצאו לפשיטות על הערים שלאורך החוף. אי אפשר יותר לטפס על המצוק, אבל אפשר בהחלט לבלות על החוף היפה שמתחתיו. איך מגיעים? באמצעות סירה (האפשרות הקלה והנוחה ביותר) או ברגל, לאורך מסלול הליכה לא פשוט... שביל היציאה ממוקם ליד ראש הצוק (יש במקום גם חניון). אם תרצו לעצור למשקה מרענן או כוס גדולה של גרניטה טובה, נסו את ה- Lounge Beach Scala dei Turchi הפארק הלאומי אזינארה (Parco Nazionale dell’Asinara) ומסיציליה לאי השני בגודלו באיטליה – סרדיניה , כמובן. זהו גן עדן לחובבי ים, והחופים של סרדיניה נחשבים בין היפים באירופה. אחד היעדים הידועים במיוחד הוא האי אזינארה, שהפך לפארק לאומי בשנת 1997. המפרצונים הקטנים, ההיסטוריה המרתקת והעצובה של האי (אסירים הוחזקו כאן במשך למעלה מ-100 שנה) והנופים הבתוליים הופכים את האזור הזה ליעד פופולרי. שדה התעופה הקרוב ביותר נמצא באלגרו (Alghero), וכדי להגיע לאזינארה יש לנסוע לכיוון פורטו טורס ומשם לקחת מעבורת. באי עצמו לא ניתן לנהוג במכוניות פרטיות, ותוכלו לנוע ממקום למקום ברגל, באופניים, או בסיורים מודרכים בלבד. תשעה מסלולי הליכה מסומנים ממתינים לכם, וכדאי לבדוק אותם מראש באתר הרשמי . אין המון אופציות למסעדות באי – כדאי להביא צידה מראש, או לחילופין להסתפק במשהו קליל באחד משני הבארים שבאי – האחד נמצא במפרץ Cala Reale, והשני ב-Cala d’Oliva. השיט בסירה מומלץ מאד, ויאפשר לכם לראות מפרצונים וחופים שאינם נגישים דרך היבשה. תוכלו לבקר בנוסף גם במרכז להצלת צבי ים, בכלא העתיק, ובחווה בשם farmasinara ובה מגדלים חמורים מקסימים (ניתן לרכוש מוצרי קוסמטיקה המיוצרים על בסיס חלב אתון). החופים היפים ביותר הם Cala dei Detenuti, Sa Murighessa, Cala Giordano ו-Punta Sabina. מסעדה מומלצת באזור היא La locanda dell’Asinara הפארק הלאומי איי המדלנה (Parco Nazionale della Maddalena) הארכיפלג הזעיר הזה מציע כמה מהחופים היפים ביותר לא רק באיטליה אלא בעולם – סלעי גרניט ורודים וחול לבן בוהק, מים בכל גווני הכחול האפשריים ואווירה קסומה במיוחד. האזור הוגדר כפארק לאומי בשנת 1994, וכולל בתוכו שבעה איים. הארבעה הידועים והמתויירים ביותר הם לה מדלנה, קפררה, סנטו סטפנו, ובודלי. לא קל להתנייד באזור עם תחבורה ציבורית או מוניות, ולכן אני ממליצה לכם לשכור רכב בשדה התעופה (העיר הקרובה ביותר היא Olbia) ולהיעזר בו לאורך החופשה (תוכלו לעלות עם הרכב למעבורת שמובילה לאיים). הנסיעה לאורך החוף הפנורמי של איי המדלנה היא מרהיבה, ואתם לא תעמדו בפיתוח לעצור את הרכב ולזנק למים באחד החופים. לאיזה חוף כדאי ללכת? הבחירה אינסופית! כמה מהחופים ביפים ביותר הם: Cala Francese, Cala Spalmatore, Cala Gavetta. אם אתם מחפשים עיירה קטנה ונעימה שבה תוכלו לקנות כמה מזכרות ולאכול ארוחת צהריים, נסו את פורטו מאסימו (Porto Massimo) – בחודשי הקיץ פועלים כאן גם מקומות בילוי ומועדונים. אם תרצו לטעום את היינות המקומיים והייחודיים , עצרו ב- Vineria Ninì , במרכז העיר. אני ממליצה לכם לבקר גם באי קאפררה (Caprera), המחובר לאיי המדלנה בכביש צר שחוצה את המים ומכונה "Il passo della Moneta". תוכלו לשחות בחוף Cala Relitto, ב-Cala Brigantina וב-Cala Coticcio, לבקר בביתו של גריבלדי , הגיבור האיטלקי הלאומי שהוביל את המאבק לשחרור איטליה מהכובשים הזרים ואיחודה של המדינה, ו לצאת לשיט פנורמי בסירה – זו הדרך היחידה להגיע לפינות נסתרות ובלתי נגישות באמצעות הרכב כמו למשל האי הנטוש Spargi, או החוף הוורוד המפוסם (שתוכלו לראות ממרחק בלבד, הכניסה לחוף אסורה).

מיהם בעצם האיטלקים? וממה מורכב פסיפס הזהות האיטלקית? איטליה איננה רק רומא העתיקה, וההיסטוריה של ארץ המגף דומה לפסיפס בן אלפי חתיכות, המורכב לא רק מרומאים ואטרוסקים אלא גם מעמים עתיקים אחרים ומוכרים הרבה פחות. השבטים הקלטים מילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה של צפון איטליה, אבל מה ידוע לנו עליהם? ומי היו אותם לוחמים אמיצים (או ברברים אכזריים, תלוי את מי אתם שואלים...) שאף כבשו ובזזו את רומא? כאשר מדברים על שורשי התרבות באיטליה, המחשבה נודדת מיד אל רומא העתיקה. העיר הנצחית אכן עיצבה את הזהות האיטלקית, בעבר וגם היום, אבל האמת היא שהזהות האיטלקית איננה ומעולם לא היתה רומאית בלבד. בימים שבהם רומא היתה לא יותר מאשר ישוב קטן של רועי צאן שגרו בבקתות צנועות ליד נהר הטיבר, איטליה כבר היתה מיושבת על ידי עמים עתיקים. התנועה המתמדת אליה ודרכה מעולם לא פסקה, ומיקומה האסטרטגי (בדומה לישראל) הפך אותה לנקודת מעבר חשובה. כך, ספגה איטליה לתוכה השפעות שונות מעמים קרובים ורחוקים. באזור המוגדר כיום כ"איטליה" חיו בעבר מגוון כמעט מפתיע של שבטים עתיקים שהשפיעו, כל אחד בדרכו, על הזהות המקומית – היוונים העתיקים, הפיניקים, בני התרבות הנוראגית , האטרוסקים , האומברים, הליגורים, ואפילו הקלטים שגשגו בשטח. גם לאחר שהאזורים שבשליטתם נכבשו בידי רומא, תרבותם לא נמחקה אלא נספגה לרוב לתוך התרבות הרומאית. מי היו הקלטים? לרוב הקלטים מזוהים עם אזורים אחרים לגמרי בעולם, כמו אירלנד, לדוגמה – מקום בו התרבות הקלטית מהווה חלק בלתי נפרד מהזהות והמיתולוגיה של האי. עד היום מדברים אירים רבים גאלית (Gaeilge), שפה קלטית ששורשיה עתיקים ביותר. אבל האמת היא שגם לאיטליה יש שורשים קלטיים (גאליים) שמעניין להכיר. הקלטים היו קבוצה של שבטים שהתיישבה לאורך חלקים נרחבים במערב אירופה החל מתקופת הברזל (ואולי אף קודם לכן). הם חצו את הדנובה והתפשטו בכל רחבי אירופה, ובשיא כוחם הגיעו אפילו לטורקיה וספרד. באיטליה התיישבו הקלטים על פני שטחים נרחבים בצפון. הקלטים התפתחו מתרבות ההאלשטאט העתיקה (שהתפתחה מתרבות "שדות כדי הקבורה" הנפוצה בעידן הברונזה במרכז אירופה – התרבות כונתה כך בשל מנהגם של בני המקום לשרוף את מתיהם ולטמון את האפר בכדי קבורה). השבטים הפרוטו-קלטים שחיו באזור האלשטאט (היום עיירה ידועה באוסטריה) נודעו ככורי מלח מצויינים ועשו שימוש נרחב בברזל. הם הקימו מצודות מבוצרות ובנו מרכזי התיישבות שוקקי חיים ומורכבים מבחינה חברתית. תרבות ההאלשטאט התפשטה דרומה ומערבה, ואנשיה הגיעו גם לחלקים מצפון איטליה. מתוך אותה תרבות התפתחה בהמשך התרבות הקלטית. לא רק ברברים צמאי דם... מכיוון שהקלטים עצמם לא השאירו עדויות כתובות, הרבה ממה שידוע לנו עליהם מתבסס על מקורות חיצוניים לתרבותם, וליתר דיוק: מה שכתבו עליהם היוונים והרומאים. אך כפי שאתם בוודאי מתארים לעצמכם, כאשר אויביך מתארים אותך, התמונה איננה מחמיאה במיוחד... למרבה המזל את העדויות הכתובות של היוונים והרומאים מלווים גם ממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו בעבר וממשיכים להיחשף גם היום. דבר אחד בטוח – כאשר אנחנו בוחנים את חפצי היום יום שהתגלו, ובעיקר את התכשיטים המרהיבים שעיצבו, קל לראות שהאופן שבו הציגו אותם הרומאים (כברברים אכזריים צמאי דם שנהנו בעיקר לכרות את ראשי האוייבים שלהם ולהציג אותם לראווה) אולי היה מדויק אבל לא ייצג את מלוא התמונה. לפי המקורות הרומיים, שבטים קלטים החלו לנדוד לתוך איטליה כבר במאה השביעית והשישית לפנה"ס, ומספרם היה במגמת עלייה: במאה החמישית ההגירה כבר היתה המונית, ועוד ועוד קלטים חצו את האלפים וחדרו לאיטליה. אחד המקומות שדרכם חלפו הקלטים הוא הוואל קאמוניקה (Val Camonica) שבלומברדיה – עמק באורך 90 קילומטרים שחוצה מצפון לדרום את האלפים. העמק ידוע במיוחד בזכות הפטרוגליפים (ציורי סלע שנחרטו באבן בתקופה הפרהיסטורית) הנפלאים שהתגלו בו, וכאן גם חלפה דרך מסחר עתיקה וחשובה. באזור זה, למשל, התגלה אחד התגליפים המוקדמים ביותר של קרנונוס (Cernunnos), אל הפיריון בעל הקרניים ואחד האלים המרכזיים במיתולוגיה הקלטית. חפצים מתרבות הקלטים - משמאל לימין: הצד האחורי המעוטר של מראת ברונזה קלטית מאנגליה, ראש אבן מצ'כיה, צווארון זהב ארד מאוסטריה נדידת השבטים והעמים היתה חלק בלתי נפרד מסממני התקופה, ולפחות חלק מהשבטים נדדו לאיטליה בלית ברירה, בחיפוש אחר אדמה ומזון. לעיתים המפגש בין הקלטים לשבטים שקדמו להם הוביל לעימותים אלימים (כפי שקרה כאשר הקלטים פגשו לראשונה את השבטים הליגוריים הקשוחים), ולעיתים נוצרו דווקא שיתופי פעולה (כפי שקרה לרוב עם האטרוסקים). אנחנו לא איטלקים, אנחנו קלטים! המפגש בין הקלטים לשבט הוונטי (veneti), שגר במחוז המוכר כיום בשם ונטו , היה משמעותי במיוחד, ולדברי ההיסטוריון היווני פוליביוס הוונטים נטמעו בתרבות הקלטית והפכו לקלטים בעצמם. זו נקודה חשובה, שמשפיעה עד היום על האופן שבו אחדים מתושבי איטליה מגדירים את זהותם. כפי שקורה לעיתים קרובות, גם במקרה הזה לא תמיד ברורים הגבולות בין אמת היסטורית למיתולוגיה, והיה מי שהעדיף לעשות שימוש פוליטי בשורשים הקלטיים של צפון איטליה. בשנות ה-90, לדוגמה, חלקים מהימין הבדלני שאפו להתנתק מאיטליה ולהקים מדינה עצמאית נטולת "דרומיים". כחלק מהמהלך מיתגו אותם אנשים את עצמם כ"בניהם של הקלטים והלונגוברדים" (עם גרמני שפלש לאיטליה והתיישב בחלקים גדולים ממנה), והתנערו מהשורשים הים תיכוניים והרומאיים. הקלטים הגיעו גם לנקודות נוספות – היישוב הראשוני שממנו התפתחה בהמשך העיר מילאנו נוסד על ידי הקלטים משבט האינסוברי (Insubri. הישוב נקרא Medhelan), והנוכחות הקלטית הייתה חשובה ומשמעותית מאד באזורים שהתפתחו בהמשך לערים ברשה , טורינו , ורונה , ובולוניה . במה האמינו הקלטים? התשובה לשאלה הזאת מורכבת, משום שהקלטים לא היו קבוצה אחידה אלא מגוונת מאד, ואמונותיהם של בני השבטים השתנו לפי המקום והתקופה. פנתיאון האלים הקלטיים כלל למעלה מ-300 אלים (לפי שהשבטים התנצרו, כמובן), אך רוב המידע עליהם ועל מערכת האמונה הקלטית אבד עם השנים. כך, המסורות הקלטיות המזוהות עם אזור אירלנד, לדוגמה, לאו דווקא משקפות את תרבותם של השבטים הקלטים שחיו באיטליה. כאמור, רוב מה שידוע לנו היום על הקלטים הפוליתאיסטים הוא מה שמופיע בכתביהם של היוונים והרומאים שתיעדו את מנהגי השבטים (למעשה אפילו המילה "קלטים" היא יוונית, ונקבעה כנראה ככינוי לשבטים שבהם נתקלו היוונים כשהגיעו לאזור שהיום מוכר כמרסיי). הבעיה היא שהבנתם של היוונים והרומאים את התרבות הזרה להם היתה מוגבלת, והמידע כולו לוקה בחסר. בעיה נוספת שהמפגש בין התרבויות התנהל לעיתים קרובות רק בזמן מלחמה בין הצדדים. אחד ממקורות המידע, לדוגמה, הוא ספרו של יוליוס קיסר, "מלחמות גאליה", שנכתב על מסע המלחמה לכיבוש השטחים הגאליים (קלטים) בין השנים 49-58 לפנה"ס וכולל בתוכו גם סקירה אתנוגרפית של השבטים. מן הסתם, עמדתו של קיסר היתה משוחדת קלות... אבל כמה דברים ידועים לנו בעל זאת: ידוע למשל שלכל שבט היו האלים משלו, אבל היו כמה אלים קדומים שנכללו בפנתיאון הכללי: לוגוס (Lugus), טאראניס (Tarannis, אל השמיים והרעם, שסומל בידי צורת גלגל ושוורים), טוטאטיס (Toutatis, האל האב, אל המלחמה והעושר), סוקלוס (אל החקלאות), קרנונוס (Cernunnos), אל הטבע, דאנה (Dana), אלת הפוריות והחוכמה, ואחרים. לדברי היסטוריונים יווניים (כמו פלוטרכוס) הקלטים היו לוחמים, וגם הנשים הקלטיות השתתפו בקרבות ומילאו תפקידים פוליטיים. היסטוריונים רומאיים נטו להזדעזע קלות מהאופן החופשי יחסית שבו התייחסו הקלטים ליחסי מין (החברה הרומית, בדומה לחברה היוונית, הייתה סגורה ושמרנית בהרבה, ומעמדן של הנשים היה נחות בהשוואה לתרבויות עתיקות אחרות, כמו למשל התרבות האטרוסקית). דיווחים רבים הוקדשו ללוחמים הקלטים, ולדברי ההיסטוריון הרומאי טיטוס ליוויוס הקלטים נהגו לכרות את ראשיהם של האוייבים שהכריעו בקרב, ובמקרה אחד ערפו את ראשו של גנרל רומי, ציפו את הגולגולת בזהב והשתמשו בה כגביע ליין. לא היגייני במיוחד, אבל האפקט הוויזואלי ברור. את טקסי הדת ניהלו כוהני הדת, הדרואידים, שתוארו גם על ידי יוליוס קיסר בסיפרו. מידע רב עדיין חסר על מנהגי הדת הקלטיים, אך ידוע שהדרואידים ערכו טקסים באתרי טבע מקודשים והעלו קורבנות – לרוב חיות אבל לעיתים גם קורבנות אדם – באתרים מקודשים המכונים נמטון (nemeton). האתרים לא היו מקדשים בנויים (כמו המקדשים הרומיים) אלא אתרי טבע שזכו למעמד מקודש. הנמטה (צורת הרבים של המילה נמטון) תועדו בכל המקומות שבהם התגוררה אוכלוסייה קלטית. בכתביו של פליניוס הצעיר, המשפטן והפילוסוף הרומאי, מתוארת אמונתם של הקלטים באלוהיותם של הטבע והעצים, וכיצד חתכו הכהנים הדרואידים ענף עץ בעזרת לב מוזהב ביום השישי של מולד הירח כחלק מהטקסים שערכו. גם יוליוס קיסר תיאר את מנהגי הדת של הקלטים, אבל השתמש במונחים רומאיים כדי לתאר את שמות האלים שלהם, והשמיט את השמות המקוריים. את המעט שידוע לנו על מנהגי הקבורה אפשר ללמוד מערי המתים (נקרופוליס): אחד מהשבטים הקלטים הידועים באיטליה היה הסנונים (Senoni), ואלה נהגו לקבור את מתיהם עם חפצים שישמשו אותם בעולם הבא (קערות, כלי אוכל, כסף, זהב...). את הגופה הניחו הסנונים בתוך תיבות עץ, כאשר פני המנוח מופנות כלפי מערב. רוב הקברים הסנונים שהתגלו הם קבריהם של לוחמים. השבטים הקלטיים באיטליה – כל אזור והשבט שלו השבטים הקלטיים באיטליה אמנם חלקו שפה ותרבות, במידת מה, אך כל שבט היה נפרד במהותו. בין השבטים נפוצים היו ה-Lepontii, שהשתלטו על העיר הידועה כיום בשם דומודוסולה (Domodossola), ה-Insubri, ששלטו באזור לומברדיה, ה-Cenomani, שגרו מצפון לנהר הפו (Po) ובניגוד לשבטים קלטיים אחרים סירבו להילחם נגד רומא ואף סייעו לרומא במלחמתה נגד חניבעל, וה-Senoni, שגרו באזור רומניה ו מחוז לה מארקה והתנגשו לעיתים קרובות עם רומא. הם אף ניצחו אותה במספר קרבות, אך ככל שרומא התחזקה מאזן הכוחות השתנה. בשנת 225 לפנה"ס, בעקבות קרב תלמון (Thelamon), הצליחו הרומאים להביס קואליציה של שבטים קלטים ובני בריתם ולהשתלט על חלקים מצפון איטליה. האזור שבו חיו השבטים הקלטים נודע בשם הקולקטיבי גאליה קיסאלפינה Gallia Cisalpina, שהפכה בהמשך לפרובינקיית גאליה קיסאלפינה (לאחר שסופחה על ידי רומא). השטחים הקלטיים (גאליים) שמעבר להרי האלפים, לעומת זאת, כונו פרובינקיה טרנסאלפינה. גאליה (כלומר האזור שבו גרו השבטים הקלטים הידועים בשם "גאלים") היתה שטח הרבה יותר גדול ממה שרבים מתארים לעצמם, והתפרשה על פני חלק נכבד מצפון איטליה (ונטו, לומברדיה ועוד). גם לאחר שהקלטים נוצחו במלחמה, והרומאים סיפחו את האזור, הפרובינקיה נותרה בניהול עצמאי עד שנת 42 לפנה"ס. השבטים הקלטיים הגיעו לאיטליה ממקומות שונים: הסנוני (Senoni) הגיעו מאזור שהיום מהווה חלק מצרפת, ונקראו על שם העיר העתיקה סנס (Sens), ששימשה כבירתם. הם חצו את האלפים, נדדו דרומה, והתיישבו לאורך החוף המזרחי בנקודה אסטרטגית מבחינה מסחרית. הם אלה שייסדו את העיירה שנודעה בהמשך כ-Sena Gallica, והפכה לסניגליה (Senigallia) המודרנית – עיר נופש פופולרית לא רחוק מאנקונה (Ancona), בירת המחוז (את אנקונה, אגב, דווקא לא ייסדו הקלטים אלא היוונים שהגיעו מסירקוזה שבסיציליה). מעניין אם התיירים שמגיעים להשתזף על החופים של סניגליה מודעים לעברה הקלטי והסוער של העיר... היום שבו שהקלטים כבשו ובזזו את רומא כאמור, מערכת היחסים בין רומא לשבטים הקלטים לא היתה חיובית במיוחד, ואחד מרגעי המפתח התחולל כאשר הקלטים הסנונים תקפו את קיוזי (Chiusi, כיום עיר בטוסקנה ), ותושביה החליטו להזעיק את רומא שתבוא לעזרתם. באותם הימים רומא עדיין לא היתה מעצמה אבל מנהיגיה כבר כיוונו רחוק וגבוה, ונעתרו לבקשה. המפגש הראשון בין הקלטים לרומאים הסתיים בהשפלה רומאית – הרומאים הופתעו מתחכומם של כלי המלחמה הקלטים, ומהחרבות הקצרות בעלות להב כפול, שהכינו חרשי ברזל מנוסים. הקלטים גם הסתערו בקרב עם קרניקס (Carnyx), חצוצרת מלחמה עשויה ברונזה שעוצבה כמו ראש של חיית פרא, ונועדה להפחיד את הצד השני. כך, בקרב על הנהר אליה (Allia), שנערך בשנת 387 לפנה"ס, טבחו הקלטים ברומאים, וזו היתה רק ההקדמה. ההפסד המר איפשר לכוחות הקלטים להתקדם דרומה ולפלוש לרומא – קואליציית השבטים הסנונים (Senoni) בהנהגתו של המלך ברנו (Brenno) הצליח לחדור לעיר ולבזוז אותה באחד האירועים המשפילים בתולדות רומא (The sack of Rome). בסופו של דבר נאלצו הרומאים לשלם 329 ק"ג זהב כפידיון, ורק אז עזבו הכוחות קלטים-גאליים את העיר. לקח לרומאים למעלה ממאה שנה עד שהצליחו להביס את השבטים הגאליים באזור – רק בשנת 284 לפנה"ס הפכה סניגליה (שממנה הגיעו השבטים הסנונים) למושבה רומאית. איפה אפשר לראות ממצאים קלטיים? למרבה הצער, ממצאים רבים לא שרדו – מבצרים ושרידי התיישבות הוחרבו על ידי הרומאים או שנהרסו עם הזמן, ורובם של הפסלים לא שרדו, משום שהקלטים היו אנשי היער, ונהגו לפסל בעץ ולא באבן. מה שכן שרד היה עשוי ממתכת – תכשיטים, בעיקר. ועדיין, ישנם כמה מקומות שבהם אפשר לראות פריטים מהתקופה הקלטית. רוב הממצאים מרוכזים במוזיאונים הארכיאולוגיים בצפון איטליה, במקומות שהיו בעבר קלטים בעצמם. המוזיאון הארכיאולוגי בבולוניה , לדוגמה, כולל כמה וכמה ממצאים מעניינים במיוחד. במוזיאון הארכיאולוגי בפארמה אפשר לראות ממצאים קלטיים מהאזור שנשלט על ידי שבט הבוי (Boi). ממצאים נוספים אפשר לראות במוזיאונים הארכיאולוגיים בברגמו ובברשיה.

במאמר זה נמשיך לעשות שופינג ברומא, ונטייל לאורך שני רחובות מעניינים במיוחד: ויה אפיה נואובה (Via Appia Nuova) וויה טוסקולנה (Via Tuscolana). כאן נוכל למצוא כמה מהחנויות המוצלחות ביותר בעיר המסלול הזה משלב שופינג והיסטוריה, ובמהלכו תוכלו לבקר באתרים החשובים של רומא, וגם בכמה חנויות ובוטיקים מוצלחים... ויה אפיה נואובה וויה טוסקולנה הם שני רחובות ארוכים במיוחד , המציעים מגוון חנויות בכל הסגנונות. בשני הרחובות האלה יש חנויות מיוחדות ושונות מהרגיל. חלקן זולות יותר, וחלקן איכותיות ויקרות יותר. ניקח את קו A של המטרו ונרד בתחנת סן ג'ובאני (S.Giovanni). לפני שתתחילו את מסע השופינג, מומלץ להסתכל קצת מסביב, משום שהאזור שאתם נמצאים בו הוא עתיק ומיוחד, ובוודאי ייתן לכם קצת השראה אומנותית. ליד פיאצה סן ג'ובאני (piazza San Giovanni), נמצאת אחת הבזיליקות החשובות ביותר ברומא, והעתיקה ביותר במערב – בזיליקת סן ג'ובאני אין לאטרנו (Basilica di San Giovanni in Laterano), שנוסדה בשנת 324 לספירה. בהמשך שופצה הכנסייה ועוצבה מחדש על ידי אומנים חשובים כמו לדוגמה פרנצ'סקו בורומיני ( Francesco Borromini) וג'אקומו דלה פורטה (Giacomo Della Porta). לצד הכנסייה ניצב אחד האובליסקים הגבוהים ביותר בעולם, והעתיק ביותר ברומא (מהמאה החמש עשרה לפני הספירה), ובמרחק קצר ממנו ניצב בניין מתומן מתקופת רומא העתיקה (כיום הוא משמש כבפטיסטריום, כלומר בית טבילה נוצרי). בסמוך אליו ניצב מבנה חשוב נוסף – הטריקליניו לאונינו (Triclinio Leonino), שנבנה לפי הוראותיו של האפיפיור לאון השלישי, במאה התשיעית לספירה. שימו לב שהפיאצה עצמה מוקפת בקטע מתוך החומות העתיקות שבנו הקיסר אורליוס, וניתן גם לראות מכאן גם את שער אזינריה (Porta Asinaria), המתוארך למאה הרביעית לפנה"ס. בזיליקת סן ג'ובאני אין לאטרנו, מבט מלמעלה - גוגל מפות לאחר שהתרשמתם מהמונומנטים שמסביב, אפשר להתחיל לעשות קצת שופינג! התחנה הראשונה במסע שלנו היא קוין ( Coin ), בפיאצה אפיו (Piazza Appio) 71. הבניין המרשים מתנשא מעל הפיאצה, ובניגוד לחנויות רשת אחרות, כאן תוכלו למצוא מותגים יוקרתיים ואיכותיים, ובנוסף גם מחלקת בשמים ופריטים לבית. לאחרונה נפתחו כאן גם סלון יופי, בר, ומסעדות. ליד פיאצה אפיו (Piazza Appio) מתחיל רחוב בשם ויה סאניו (Via Sanio), וכאן מתקיים אחד השווקים הגדולים והידועים ביותר ברומא. אולי גם אתם, כמו תיירים רבים, מעדיפים לבקר בדרך כלל בחנויות. גם אם כן, כדאי שתדעו שבשווקים ברומא אפשר למצוא פריטים מפתיעים במחירים מעולים, וכולם מגיעים לכאן: עקרות בית וסטודנטים, עובדים מהמשרדים ופנסיונרים... ובמילים אחרות – כל מי שמחפש מציאות. טיפ : אם אתם מחפשים מידע על שווקים נוספים, כדאי לכם לקרוא גם את המאמר הבא בסדרה . ויה אפיה נואובה (Via Appia Nuova) הוא רחוב ארוך מאד, המציע חנויות מכל סוג אפשרי. בשנים האחרונות הפך הרחוב הזה בעיני רבים לרחוב הקניות הראשי של רומא, אפילו יותר מוויה דל קורסו. ההיצע הוא מסחרר, אבל כדאי להתמקד בחנויות המוצלחות ביותר. 10 החנויות המומלצות ביותר, בעיני, הן: זארה ( Zara ) – אין צורך להציג את הרשת הידועה והאהובה הזאת, ובחנות הגדולה והפופולרית שברחוב אפיה נואובה (מספר 54-56) תמצאו בגדים ואביזרים לנשים, גברים, ילדים. בראצ'אליני ( Braccialini ): מותג תיקים איטלקי ידוע, במספר 60. בראצ'ליני ידועים בסגנון הצבעוני וההומוריסטי שלהם, שאין לו מתחרים. אלברטו דלה רוקה ( Alberto Della Rocca ): בוטיק המתמחה במותגי הנעליים המובילים במדינה. נמצא במספר 155. בוג'י ( Boggi ), במספר 168, הוא בוטיק המתמחה בבגדי גברים קלאסיים (ז'קטים מחויטים, חולצות, חליפות, ומכנסיים אלגנטיים. אם אתם מחפשים סגנון דומה עבור נשים, נסו את בוטיק מארלה ( Marella ), במספר 7. קאזה מיה ( Casa Mia ), במספר 146, היא חנות צעצועים פופולרית, ותחנת חובה להורים שמחפשים מתנות. שימו לב שהרחוב נקטע באמצע על ידי פיאצה רה די רומא (Piazza Re di Roma), וממשיך לאחריה. אם אתם רוצים לנצל את ההפסקה כדי לאכול משהו מתוק ונפלא, אני ממליצה לכם לסטות לרגע אחד מהמסלול, ולפנות לוויה אלבלונגה (Via Albalonga). במספר 7 תמצאו בית קפה בשם פומפי ( Pompi ) שמוכר מעדן בשם סמיפרדו טירמיסו (semifreddo tiramisu) בניחוח קפה מפתה. אסור לכם לפספס אותו! ונמשיך עם הקניות – נחזור לרחוב אפיה נואובה (Via Appia Nuova) ונתקדם לעבר מספר 169, שם מחכה לכם סניף של רשת מוצרי הקוסמטיקה טיגוטה ( Tigotà ). קל למצוא כאן תכשירים ומוצרי איפור במחירים טובים. חובבות איפור לא ירצו לפספס את הסניף של רשת קיקו ( Kiko ) הפופולרית, במספר 190. ההיצע הוא רחב, והמחירים מעולים! צ'יניוס ( Cinius ), במספר 215, הוא בוטיק המתמחה בריהוט ובחפצים יפניים. מאדה ( Madè ), במספר 306, היא חנות המתמחה בבגדים וחפצים בסגנון אתני. הגענו עכשיו לפיאצה נוספת ש"חותכת" את רחוב אפיה נואובה (אמרתי לכם שהרחוב הזה ארוך מאד...). זוהי פיאצה פונטהלונגו (Piazza Ponte Lungo), ולאחר שתחצו אותה, ותמשיכו לאורך הרחוב, תגיעו לפיצריה מעולה בשם מנייה פיצה ( Magna Pizza ), במספר 396. הפיצה כאן נמכרת בחתיכות לפי משקל, וכל הטעמים פשוט נפלאים. כדאי לכם לקחת את הפיצה שלכם ולשבת לאכול בנחת על ספסל מתחת לעץ הגדול המכונה "אלברונה" (Alberone), בפיאצה הסמוכה. לאחר שאכלתם תוכלו לחזור לוויה אפיה נואובה ולהגיע למספר 400. שם תמצאו את חנות הנעליים איואויוי&סקרפונצ'ינו ( Aio Oio&Scarponcino ), המציעה נעליים ותיקים טרנדיים של שלל מותגים ובמגוון מחירים. ובמספר 441 תמצאו את החנות גריף (Griff), המתמחה בבגדים ונעליים לנשים. חנות נוספת שאני ממליצה עליה אם אתם מבקרים באזור היא אופים ( Upim ). רשת חנויות אופים מתמחה בבגדים אופנתיים במחירים נמוכים, ואפשר למצוא כאן לא מעט מציאות. כדאי לעבור גם במרכז המסחרי האפיו ( Happio ), במספר 448. בתוך המרכז תמצאו סניפים של H&M, של הרשת הזולה פיאצה איטליה (Piazza Italia), וגם סניפים של דקתלון (Decathlon) וקאזה נובה (Kasanova) – רשת המתמחה בכלי בית במחירים נמוכים. אם אתם מחפשים מוצרי חשמל, נסו את הסניף המקומי של רשת אאורוניקס (Euronics). ואם כל השופינג הזה עשה אתם רעבים, דעו שבמרכז המסחרי יש גם אזור מזון מהיר ובו מסעדות סושי, דוכני פיאדינה (Piadine – מעין פיתה שטוחה ממולאת בכל מיני גבינות ונקניקים), מתוקים מסיציליה, ואפילו פיצה מעולה בפיצריית אליצ'ה (Pizzeria Alice). שופינג ברומא – המלצות לצעירים כעת הגיע הזמן לקחת את המטרו (קו A) מתחנת פוריוקאמילו (Furio Camillo), ולרדת בתחנת לוצ'וססטיו (Lucio Sestio). אתם נמצאים כרגע בקצה רחוב טוסקולנה (Via Tuscolana), וכאן מתחילה שורה ארוכה של חנויות, שמתאימות בעיקר לקהל הצעיר והאופנתי. אם תהיתם איפה הצעירים עושים שופינג ברומא, ואיפה למצוא בגדים לטינאייג'רים ברומא – הגעתם למקום הנכון. 5 חנויות שאסור לפספס בוויה טוסקולנה: קמומילה ( Camomilla ), במספר 801, היא חנות שמציעה בגדים ואביזרים בסגנון צעיר אבל אלגנטי שימצא חן בעיני סטודנטיות, חובבות אופנה וסטייליסטיות, אבל גם בעיני נשים שמחפשות בגדים מעניינים למשרד. סטרדיווריוס ( Stradivarius ), במספר 863, מציעה בגדים קלילים לצעירות, במחירים נמוכים מאד. נונה לי ( NunaLie ), במספר 739, מציעה בגדים קלילים ומודרניים שכל חובבת אופנה וסטייל תאהב. מיניזו ( Miniso ), במספר 865, הוא סניף של רשת יפנית שנפתחה לאחרונה ברומא, ומוכרת חפצים לילדים ולבני נוער. הסגנון והמחיר דומים לרשת טייגר (Tiger), אבל בנוסף הם מוכרים גם אביזרים של מותגים מוכרים לילדים, כמו לדוגמה רחוב סומסום, מארוול, ודיסני. קררה ג'ינס ( Carrera Jeans ), במספר 1344, מתמחים בג'ינסים ובגדים אופנתיים לצעירים. בקצה הרחוב תוכלו למצוא מסעדת-גריל בסגנון אמריקאי בשם מאו פינלי ( Meo Pinelli ), מוסד של ממש בשכונה – זהו המקום המושלם ליהנות בו מאפריטיבו או מארוחת ערב טעימה. במרחק קצר משם נמצאים האולפנים של צ'ינצ'יטה ( Cinecittà ) – כאן צולמו כמה מהסרטים החשובים בתולדות הקולנוע האיטלקי ב-80 השנים האחרונות. כיום אפשר לבקר בחלק מהמתחם (במסגרת סיורים מודרכים בלבד. הסיורים המודרכים באנגלית מתקיימים מידי יום שבת וראשון בשעה 11:30. מחיר כרטיס הכניסה עומד על 15 יורו).

פרחי קישוא ממולאים בגבינת ריקוטה ואנשובי, למנה זו שורשים בדרום איטליה, הטיגון והקריספיות של הפרחים בניגוד למילוי הרך של הגבינה עם מליחות האנשובי יוצרים ביס מושלם. פשוט וקל להכנה מתכון ל-8 יחידות 8 פרחי קישוא 250 גר' ריקוטה 4-5 פילה אנשובי מומלח חצי צרור פטרוזיליה קמח (ניתן להמיר בקמח חומוס לבעלי רגישות לגלוטן) שמן לטיגון אופן ההכנה: מפרידים את עלי הפטרוזיליה, שוטפים היטב ומייבשים. קוצצים את עלי הפטרוזיליה דק. קוצצים את פילה האנשובי דק. בקערה- מערבבים את גבינת הריקוטה עם האנשובי והפטרוזיליה. מניחים ל-5 דקות, טועמים ומוסיפים מעט מלח אם יש צורך. פותחים בעדינות את פרחי הקישוא ומסירים את עמוד העלי שבמרכזו. בעזרת כפית (אפשרי גם עם שק זילוף) ממלאים את הפרחים עד לקו הצהוב של העלים וסוגרים בעדינות. הכנת הבלילה : בקערה מערבבים קמח ומים ביחד של 2:1 עד לקבלת מרקם קרמי אך לא סמיך מדי. מחממים שמן בסיר לטמפ' של 160 מעלות לערך. בעזרת מלקחיים טובלים את פרחי הקישואים בבלילה ומעבירים אל השמן. טובלים רק מחצית מפרח הקישוא בשמן תוך כדי שאוחזים בו בעזרת המלקחיים לכ-10 שניות (על מנת שלא ידבק לתחתית הסיר). משחררים את הפרח ומטגנים עד שהציפוי מזהיב. חוזרים על הפעולה עם שאר הפרחים. מסירים מהשמן ומניחים על נייר סופג. ממתינים מספר שניות על מנת שיצטנן מעט ואוכלים.

מנת קציצות בקר עם ארטישוק, מנה עיקרית עונתית הופכת כל ארוחה לפחות שיגרתית השף דוד שושן מכין קציצות בקר עם ארטישוק, מנה פחות מוכרת שאוכלים בעונה הארטישוקים. מצרכים ל-4 סועדים: 300 גר' בשר בקר טחון 2 שאלוט (או בצל זהוב) 4 ארטישוקים חצי כוס עלי פטרוזיליה שמן זית פלפל לבן אגוז מוסקט מלח אופן ההכנה: קולפים את בצלי השאלוט וקוצצים דק 1 מהם. (את השני משאירים בצד להמשך) שוטפים היטב את עלי הפטרוזיליה וקוצצים דק. מניחים את הבשר הטחון בקערה, מוסיפים את השאלוט הקצוץ ואת הפטרוזיליה. מתבלים עם מעט מלח, פלפל לבן ואגוז מוסקט. מתבלים עם 2 כפות שמן זית. מערבבים היטב ולשים את תערובת הבשר כ-2 דק'. מכסים ומניחים את התערובת המקרר. הכנת הרוטב: פורסים דק את השאלוט השני. מכינים קערה עם מים ולימון (או חומץ). מנקים את פרחי הארטישוק: מסירים את החלק התחתון של הגבעול. מסירים את העלים עד שמגיעים לעלים הפנימיים הרכים. מסירים את החלק החיצוני והסיבי של הגבעול ומסירים בעדינות את בסיס העלים שנותר סביב הבסיס. חותכים את הארטישוק לרבעים ומרוקנים את החלק הסיבי של בסיס תחתית הפרח. מניחים במים והלימון על מנת שלא ישחירו. לא זורקים את הנוזל. מחממים סיר נמוך עם מעט שמן זית על אש בינונית. צולים את השאלוט הפרוס עד שמזהיב קלות (להיזהר שלא לשרוף אותו). מוסיפים פנימה את הארטישוק החתוך ומבשלים כ-10 דק'. במקביל מכינים את הקציצות מתערובת הבשר. מוסיפים את מי הארטישוק לתבשיל ומביאים לרתיחה. מוסיפים פנימה את הקציצות ומבשלים עד שהנוזל מצטמצם בחצי. הופכים את הקציצות בנוזל מדי פעם. טועמים את הנוזל ומתבלים במלח. ממשיכים את הבישול עד שהרוטב הופך מצומצם ופחות "מרקי". מוזגים את הקציצות עם הרוטב ומסיימים עם זילוף שמן זית.

מנת בשר עיקרית מהטעימות ביותר והפשוטות ביותר להכנה שיש למטבח האיטלקי להציע. מדובר בקלאסיקה. נתחי עגל חלב מרודדים דק דק מקומחים ברוטב לימון, מה שהופך את המנה לרעננה וקייצית השף דוד שושן מכין את אחת מהמנות הבשריות המזוהות עם המטבח האיטלקי הקלאסי, "סקאלופינה" אלו נתחי בשר עגל רך מבושלות במחבת, מנה קלה להכנה בבית. מצרכים ל-2 סועדים: 300 גרם סינטה עגל פרוסה דק 1 לימון 50 גר' חמאה 50 גר' קמח מלח אופן ההכנה: מסירים את על החלקים השומניים מפרוסות הסינטה (כולל גידים) שוטפים היטב את הלימון (מומלץ להשתמש בלימון אורגני ללא כל ציפוי סינטטי) ומגרדים מעד מהקליפה ומעבירים לכוס. סוחטים את הלימון ואת המיץ מעבירים אל גרידת הלימון. מחממים מחבת על להבה בינונית. מקמחים היטב את פרוסות הסינטה ומנערים על מנת שלא תצטבר שכבת קמח עבה. ממיסים חמאה במחבת. מטגנים את פרוסות הסינטה קלות מכל צד. מוסיפים את מיץ הלימון והגרידה ומתבלים במעט מלח. ממתינים מעט עד שהנוזלים יסמיכו מהקמח. מעבירים לצלחת ואוכלים מיד.

הכי פשוט קייצי ובריא, משביע ועשיר בויטמינים מינרלים וסיבים, סלט חיטת כוסמין קר לימים חמים, כמו סלט אורז גם סלט חיטה מאוד נפוץ בחודשי הקיץ באיטליה. האפשרויות לשילובי טעמים הן רבות. האיטלקים נוהגים לקחת מנה זו לבילוי בחוף הים או לאכול זאת כמנה ראשונה קייצית השף דוד שושן מכין את סלט הכוסמין עם קיטניות, מנה אחת שהיא ארוחה שלמה, הסלט מתאים לפיקניק בטבע בים במיוחד בימים החמים של הקיץ. מצרכים ל-2 סועדים: 100 גר' זרעי כוסמין 1 תפוח אדמה 150 גר' שעועית אדומה מבושלת 100 גר' אפונה עדינה 4-5 עגבניות מיובשות רבע כוס עלי פטרוזיליה שטופים שמן זית מלח לימון אופן ההכנה: משרים את זרעי הכוסמין במים (לדאוג שיהיו מים כ1 ס"מ מעל לגובה הכוסמין) ללילה (אם חם, מומלץ להניח להשריה במקרר). לאחר שזרעי הכוסמין מוכנים: קולפים את תפוח האדמה וחותכים לקוביות של 2X2 ס"מ. מבשלים את קוביות תפוח האדמה בסיר מלא מים. תפוחי האדמה צריכים להיות רכים אך לא מדי על מנת שישמרו על צורתם בסלט. מסננים את תפוחי האדמה מהמים ומניחים להצטנן. מסננים את זרעי הכוסמין ממי ההשריה. בקערה: מערבבים את זרעי הכוסמין עם תפוחי האדמה, השעועית והאפונה. קוצצים את העגבניות המיובשות ומוסיפים פנימה. מוסיפים את עלי הפטרוזיליה ומתבלים במעט מלח, לימון ושמן זית. מערבבים היטב ומעבירים לצלחות הגשה.

אשת הקולינריה צאלה רובינשטיין יצאה לבקר את חברה פרנקו בזמן המסיק בלוקה שבטוסקנה, היא חזרה עם תובנות וגילתה כמה לא פשוט להפיק שמן זית איכותי, בסך הכל היה שווה כי היה ממש טעים שמן הזית מטוסקנה ידוע בכל העולם, אבל האם יצא לכם לבקר בבית בד בטוסקנה? הצטרפו לצאלה רובינשטיין ולפרנקו וגלו את סודות שמן הזית המיוצר בטוסקנה.

סתיו, וצאלה יצאה לבקר אצל סנדרה קונדיטורית בעיר לוקה שבטוסקנה, סנדרה הופכת את המסורות העתיקות לכאלו עכשויות, קינוחים מיוחדים לאזור ולעונה, בוידאו שני מתכונים מלוח ומתוק, ללא גלוטן ולקטוז. צפייה מהנה המתכונים: מתכון לקסטנייצ'ו משודרג של סנדרה 2 כוסות קמח ערמונים 3 ביצים 1/2 כוס מים 1 כוס סוכר 1 כוס שמן זית כתית חופן צימוקים חופן צנוברים עלי רוזמרין טריים גרידת תפוז לערבב בקערה את הקמח, ביצים, סוכר, מים ושמן זית למרקם חלק. להוסיף צימוקים, צנוברים וגרידת תפוז. לסיום לקרוע פנימה מעט עלי רוזמרין. לצקת לתבנית ולעטר מלמעלה בצימוקים, צנוברים, רוזמרין וגרידת לימון. ולאפות בחום של 180 מעלות כ - 50 דקות. מתכון לקרפ מקמח ערמונים 1 כוס קמח ערמונים 1 ביצה 1/2 כוס מים 1/4 כוס שמן זית עלי רוזמרין טריים לערבב את כל החומרים לתמיסה נוזלית. לטגן בשמן זית במחבת חמה, עשר דקות מכל צד. להגשה : קוביות דלעת מבושלות גבינת פקורינו מיושנת על חצי מהקרפ להניח את הדלעת, מעליה פרוסות דקיקות של פקורינו. לסגור, לזלף מעל מעט שמן זית ולפזר מעל עלי רוזמרין. וכמו שצאלה אומרת, פשוט לצלול פנימה.

חג המולד 2020 בפתח וצאלה מתארחת הפעם בביתה עצמה, יחד עם בן זוגה מאורו הם מבשלים את המנה שמאורו אוכל כבר 54 שנה, ציר בשר עשיר עם טורטליני והרבה בשר כמנה עיקרית. מנה מסורתית המוגשת לרוב באיטליה בחג המולד המתכון: ציר נתחי הבקר של מאורו חצי תרנגולת בוגרת לשון בקר עצם (נתח רגל) נתח כתף (מספר 4, 5 או 6) נתח שריר חזה (מספר 3) 1 בצל גדול 1 גבעול סלרי 2 גזרים 1 ענף פטרוזיליה מסמרי ציפורן מלח פלפל שחור גרוס נעצו את מסמרי הציפורן בבצל. הניחו בסיר גדול את נתחי הבשר והירקות והתבלינים וכסו בשלושה ליטרים של מי ברז. הביאו לרתיחה, כסו את הסיר ובשלו על להבה נמוכה כארבע שעות. בסיום הבישול צננו את הציר. בחלק העליון של הציר יצטבר שומן שאותו נסנן בעזרת מסננת דקה, או שנעביר את הציר דרך בד סינון. במידה ולאחר שמירה בקרור מצטברת שכבת שומן נוספת על הציר, להסיר אותה באמצעות כף. לבישול הטורטליני : להעביר לסיר אחר את ציר הבשר. להביא לרתיחה ולבשל את הטורטליני. בצלחת עמוקה לשים ראשית את הטורטליני, ובעזרת מצקת לשפוך מעל את הציר. להגיש מייד, עם פרמז'ן מגורר מעל. להגשת הבשר : להוציא את נתחי הבשר ולפרוס אותם. לתבל לפי הצורך במלח ופלפל. לזלף שמן זית כתית ולהגיש עם ה סלסה ורדה. סלסה ורדה שני חופנים גדולים של פטרוזיליה 1 ביצה קשה 4 פילטים של אנשובי 2 שיני שום 10 צלפים שטופים שמן זית כתית 2 כפות חומץ בן יין אדום מלח פלפל שחור גרוס לטחון את על המרכיבים, לתקן טעמים אם נדרש לפני.

פיקניק באיטליה לא מה שחשבתם ! לא קונים מוצרים בסופר מכניסים לציידנית וזהו... תרבות הפיקניק האיטלקית היא הרבה יותר מזה, בואו ללמוד מצאלה רובינשטיין איך מכינים פיקניק איטלקי אמיתי, לא תרצו לחזור הביתה המתכונים: סלט פסטה 400 גרם פסטה מסוג פנה ריגאטה (פסטה קצרה מחורצת) 1 חציל, חתוך לקוביות של 2X2 ס"מ 200 גרם זיתים שחורים מגולענים 200 גרם גבינת פטה חתוכה לריבועים 250 גרם עגבניות שרי עלי בזיליקום טריים 100 גרם צנוברים שמן לטיגון שמן זית כתית חומץ בן יין אדום מלח פלפל שחור טחון עלי אורגנו טריים מבשלים את הפסטה במי מלח רותחים לפי הוראות היצרן. מסננים ושוטפים מיד עם מים קרים. מסננים היטב, מניחים בקערת גדולה. בוזקים שמן זית כתית מעולה, מערבבים היטב ומניחים בצד. מחממים שמן צמחי במחבת. מטגנים את החציל עד להשחמה מכל הצדדים. מניחים בצד להתקררות על מגבת נייר, לספיגת שמן. לצלות את הצנוברים במחבת טפלון חמה מאוד ללא שמן כלל עד שהם קלויים מעט. מניחים בצד להתקרר. מוסיפים את החצילים, הזיתים ועגבניות השרי לפסטה. מערבבים היטב. מוסיפים את גבינת הפטה לתערובת ומערבבים היטב. מתבלים במלח, פלפל ו -2 כפות חומץ יין אדום. מערבבים היטב. לסיום מוסיפים את עלי הבזיליקום והצנוברים - מערבבים היטב וסלט הפסטה מוכן. מאפה גבינות שישה ריבועי בצק עלים בגודל 8X8 ס"מ 100 גרם גבינת אסיאגו או צ'דאר חתוכה לריבועים 100 גרם מוצרלה טרייה חתוכה לריבועים 1 ביצה 1 כוס שמנת מלח גס אגוז מוסקט פלפל שחור טחון נייר אפייה חתוך ל 6 ריבועים בגודל 15X15 ס"מ חוט קצבים 6 תבניות אישיות לתנור חממו את התנור ל -180 צלזיוס. בכוס, רצוי בכוס מדידה, הניחו את הביצה ואת אותה כמות שמנת טרייה. גררו מעל אגוז מוסקט ופלפל שחור גרוס וערבבו היטב. מניחים את בצק העלים על ריבוע נייר אפייה ומכניסים לתבנית, מהדקים היטב לתחתית. מניחים כמה קוביות של גבינת צ'דר בתוך בצק העלים, ומעליה כמה קוביות של מוצרלה. מפזרים מעל מלח גס . מזלפים את תערובת השמנת מעל הגבינה, עד לגובה שני שליש. אופים 20 דקות. פול ירוק עם פקורינו 250 גרם פול ירוק טרי קלוף מהתרמיל. 50 גרם גבינת פקורינו חומץ בלסמי שמן זית כתית חולצים את הפול מהתרמיל ומכניסים לקערה. מוסיפים את המלח, הפלפל, החומץ הבלסמי ושמן הזית. מניחים בצד לכ- 15 דקות. בעזרת קולפן תפוחי אדמה חותכים את הפקורינו לרצועות דקיקות. מוסיפים בעדינות לפול הירוק ומערבבים. ג'בטה טוסקנית 1 כיכר לחם ג'בטה 1 מוצרלה טרייה חתוכה לפרוסות של חצי ס"מ, מנוקזת מנוזלים חופן עלי בזיליקום טריים 150 גרם פסטו 1 עגבנייה פרוסה מלח פלפל שחור טחון נייר אלומיניום במחבת מחממים 2 כפות שמן זית כתית מעולה. מוסיפים את עלי הבזיליקום וקורט מלח ומטגנים תוך ערבוב למשך 2 דקות. מניחים בצד להתקרר. חותכים את הצ'בטה לאורך. מורחים את הפסטו בצד התחתון של הג'בטה. מניחים מעל את פרוסות המוצרלה, מפזרים מעט מלח. מניחים את פרוסות העגבניות על המוצרלה, מפזרים מעט פלפל שחור ושמן זית. מורחים את החלק העליון של הכיכר עם עלי הבזיליקום ועם שמן הזית מהמחבת. מהדקים היטב את הג'בטה, סוגרים היטב את הכיכר ועוטפים אותה בנייר אלומיניום. מניחים בצד לשעה אחת. להגשה: פתחו את נייר הכסף, הניחו את הכיכר על קרש חיתוך וחתכו לפרוסות עבות בעזרת סכין לחם. סלט רדיקיו בגבינת עיזים 1 רדיקיו או כרוב אדום 250 גרם גבינת עזים חופן אגוזי מלך חופן גרעיני חמניות שמן זית כתית מלח פלפל שחור טחון מחממים את המחבת וצולים מעט את גרעיני החמניות. חותכים גס את הרדיקיצ'ו ומניחים בקערה. מפזרים שמן זית כתית, מלח ופלפל. מוסיפים בעזרת כפית חתיכות מגבינת העיזים ומערבבים בזהירות. הוסיפו את זרעי החמניות ואת האגוזים, ערבבו בעדינות והסלט מוכן. להגשה ניתן להוסיף מעל כמה כפיות מגבינת העיזים.

אשת הקולינריה צאלה רובינשטיין הלכה לבקר את חברתה ויקטוריה וגילתה כמה טריקים שימושיים לירקות מאתגרים (פלפלים אדומים ומלפפונים)

האם באיטליה קיימות עדיין מכשפות? כנראה שכן! אבל לא בדיוק מה שחשבתם אשת הקולינריה צאלה רובינשטיין המתגוררת בטוסקנה מראיינת את אילרייה דה מרקי, מורה לפילוסופיה אבל בשעות הפנאי היא מלקטת פרחים, שורפת אותם וכל זה לפי מסורת עתיקה בטוסקנה, גלו מדוע... וגם מלמדת אותנו מתכון מקורי להכנת פרחים.

אשת הקולינריה מטוסקנה צאלה רובינשטיין, מתארחת אצל קארין בפירנצה למטרה אחת בלבד והיא אוכל רחוב. האם יש בכלל דבר כזה אוכל רחוב באיטליה? הצטרפו לצאלה וגלו על אוכל הרחוב הפיורנטיני מהו אוכל רחוב עבור הפלורנטיני? האם אוכל רחוב היא תופעה של תקופתנו? ומה גורם לאיטלקים לוותר על שולחן ערוך? כל זה ועוד בסרטון שצולם ברחובות פירנצה.

אשת הקולינריה צאלה רובינשטיין יצאה לבציר השנתי בחווה חקלאית בטוסקנה, היא חזרה עם ענבי קברנה סוביניון ומתכון לעוגה טוסקנית עם ענבים כמובן המתכון: עוגת קברנה סוביניון/בציר 400 גרם לחם לבן יבש, בן יומיים 400 מ"ל חלב 150 גרם סוכר 1 ביצה 100 גרם חמאה רכה מאוד 350 גרם ענבים 50 גרם צנוברים 100 גרם קמח 2 כפות גראפה תבנית עגולה 28", משומנת בחמאה ומפודרת בפרורי לחם לבצוע את הלחם לחתיכות ולהשרות כעשר דקות בחלב. לפורר ולסחוט את הלחם, אם נשאר חלב בקערה לשפוך אותו. להוסיף ללחם: חמאה, סוכר וביצה. לערבב היטב. להוסיף את הענבים ולערבב. להוסיף את הגראפה והצנוברים ולערבב. בסיום להוסיף את הקמח. להעביר לתבנית ולאפות בחום של 180 מעלות 60 דקות.

מתכון מקורי של אשת הקולינריה צאלה רובינשטיין היישר מטוסקנה, צאלה עושה שימוש במצרכים חורפיים אופיינים לטוסקנה. ניתן להגיש כאנטיפסטי או כמנה ראשונה המתכון: ארטישוק ירושלמי וקייל 1 כרישה, החלק הלבן בלבד, פרוסה דק 300 גרם ארטישוק ירושלמי חתוך גס 2 ביצים גביע שמנת חמוצה חופן גבינת פקורינו מיושנת שמן זית כתית מלח פלפל שחור גרוס טימין טרי פרורי לחם עלי קייל 50 גרם זרעי פשתן 50 גרם שומשום 100 גרם פרורי לחם 6 תבניות אישיות לתנור הכנת הקייל : להסיר את השידרה המרכזית של העלים. להניח בתבנית מעל נייר אפייה. לערבב שמן זית, פשתן , שומשום וקמצוץ מלח ולמרוח על העלים. לאפות כעשר דקות בחום של 180 מעלות. במידה ורוצים לטחון יש לצנן היטב לפני. הכנת הספורמטינו : לבשל את הארטישוק הירושלמי עד לריכוך. לסנן ולצנן. לאדות בשמן זית את הכרישה עד לריכוך. לערבב את הארטישוק עם הכרישה. להוסיף שמנת חמוצה וביצים ולערבב היטב. לתבל במלח, פלפל ופקורינו מגורדת. להוסיף עלי טימין טריים ולטחון במעבד מוט. לשמן תבניות אישיות ולאחר מכן לרפד בפרורי לחם. לצקת את התערובת לתבניות, עד גובה שני שליש. להניח בתבנית אפייה עם מים (Bagna Maria) ולאפות בחום של 180 מעלות כעשרים וחמש דקות, או עד שהספורמטינו מקבל צבע זהוב יפה. להעביר סכין על דפנותיה הפנימיות של התבנית, לשחרר את הספורמטינו ולהניח בצלחת. לסיים עם הנחה דקורטיבית של עליי הקייל, או לחילופין לפזר אבקת קייל מעל.

השף ג'אנלוקה פרדיני מהעיר לוקה בטוסקנה, מארח את צאלה רובינשטיין במטבחו. פרדיני הוא שף ומורה לבישול שבחייו עבר במקומות שונים בעולם, הוא מביא עמו טעמים וניחוחות חדשים למטבח באיטלקי הטוסקני המתכונים חזה אווז ברוטב תפוז על מצע ירקות 3 חזה ברווז עם עור ועצמות 1 בצל לבן גדול 1 גזר גבעול סלרי עלה דפנה כף גרגירי פלפל 4 תפוזים משובחים חצי כוס ברנדי יבש שן שום 100 גרם ג'ינג'ר טרי מגורד 2 כפות דבש 1 כף עמילן תירס לירקות המטוגנים : 1 כרישה 2 גזר קליפות תפוז קמח לבן 00 שמן זית כתית וחמאה לבישול אופן ההכנה : הכניסו את עצמות הברווז לסיר גדול עם מעט שמן זית, הוסיפו את כל הירקות חתוכים: הבצל, הגזר, הסלרי, עלה הדפנה והשום. משחימים היטב עד שהעצמות צבעוניות היטב והירקות נימוחים. בשלב זה מוסיפים את הברנדי, המלח וכוס אחת של מיץ התפוזים. הוסיפו גם כוס מים או שתיים ובשלו לאט את הרוטב כשעה. חיתכו דק את קליפות התפוזים. בנפרד, קחו את נתחי חזה האווז ובעזרת סכין בצעו בהם חיתוך רישתי בצד העור. טגנו במחבת עם שמן זית מספר דקות בכל צד. העבירו לתבנית אפייה והברישו בדבש. כשהרוטב העצמות מוכן סננו אותו ואת הנוזלים ערבבו בתמיסה של מים וכף של עמילן תירס(קורנפלור), ניתן לסיים את הרוטב עם בישום של גינגר טרי! בשלב זה מכניסים את חזה אווז לתנור שחומם מראש ל 200 מעלות למשך כ -5 דקות (הבשר חייב להישאר ורוד כהה , במידת הצורך, לקבלת השחמה יפה של העור). מברישים שוב בדבש. הכנת הירקות : חותכים לרצועות דקיקות את הגזר, הכרישה וקליפות התפוז. מערבבים היטב עם קמח, ומנפים מייד. מטגנים בשמן רותח מספר דקות, עד להזהבה. הגשה : חתכו את החזה לפרוסות אלכסוניות ברוחב אצבע. בעזרת מצקת קשטו את תחתית הצלחת ברוטב. הניחו חופן של הירקות המוזהבים ומעליהם שלוש פרוסות חזה אווז. כבדו גם את האווז במעט רוטב, ומעליו הניחו עוד חופן של ירקות מוזהבים. לינגוויני ברוטב לימון מרכיבים ל -4 אנשים 280 גרם של פסטה יבשה מסוג לינגוויני 2 לימונים אורגניים שן שום 50 גרם חמאה 125 גרם שמנת טרייה אופן ההכנה : בעזרת פומפיה מגרדים את החלק הצהוב של הלימונים, סוחטים גם מיץ מלימון אחד. מרתיחים את מי הפסטה עם מעט מלח ומבשלים אותם לדרגת אל דנטה. במחבת ממיסים את החמאה, מוסיפים את השמנת ואת שן השום. מצמצמים את רוטב השמנת באמצעות בישול מהיר על אש גבוהה. כעת יש להוסיף את גרידת הלימון. מכניסים את הפסטה לרוטב, מוסיפים את מיץ הלימון ומערבבים היטב את הפסטה. מוסיפים גבינת פרמזן מגוררת ומגישים מייד.

אשת הקולינריה צאלה רובינשטיין, מבקרת בחבל אברוצו שבדרום מרכז המגף האיטלקי, היא מגלה את פרחי השום האדום, וגם מתכון מסורתי המתכון פרחי שום משומרים מרכיבים: עלי שום טריים, שטופים היטב וקטומים בקצוותיהם חומץ יין לבן - כוס אחת 2 כפות סוכר גרגירי פלפל שחור פטרוזיליה קצוצה מסמרי ציפורן שלמים זיתים ירוקים מגולענים מלח אופן ההכנה: בסיר גדול להרתיח מים, חומץ לבן ושתי כפות סוכר. בעת הרתיחה להכניס את עלי השום ולבשל בין שמונה לעשר דקות. לסנן ולייבש היטב על מגבת יבשה. להעביר את עלי השום לצנצנת שימור, לכסות בשמן זית משובח ובתבלינים: פטרוזיליה קצוצה, מסמרי ציפורן, כף סוכר, גרגרי פלפל שחור וזיתים ירוקים מגולענים. לאחסן במקום יבש וחשוך. החשיפה של שמן הזית לאור גורעת מאיכותו.