מאחורי החזות השלווה של הגבעות הטוסקניות מסתתרות יריבויות עתיקות וחשבונות פתוחים ומדממים. אז למה שונאים תושבי פירנצה את תושבי פיזה? ואיך כל זה קשור לקונטרדות העתיקות של סיינה, ולמרוץ הסוסים המפורסם ביותר באיטליה?
מחוז טוסקנה הוא אחד המחוזות האיטלקיים הידועים ביותר בעולם בזכות המסורות התרבותיות שלו, היינות המשובחים והנופים הרומנטיים. אבל מעטים מחוץ לאיטליה יודעים שבין תושבי הערים היפות במחוז שוררת לעיתים יריבות עזה, ששורשיה טמונים בעבר הרחוק.
היריבות הזאת מתפוצצת בשיא כוחה בעיר סיינה (SIENA), המחולקת לרבעים היסטוריים הנקראים "קונטרדות". מזה מאות שנים שהרבעים הללו מארגנים מידי שנה מרוץ ששורשיו בימי הביניים, ומתחרים ביניהם על פרס שנקרא ה"פאליו" (PALIO).
מאז המאה ה-12, מחולק מחוז טוסקנה לערים, שבמשך תקופות ארוכות תפקדו כערי-מדינה עצמאיות. בעבר פיזה (PISA), לדוגמה, הייתה אחת הרפובליקות הימיות המרכזיות, וגם רפובליקות פירנצה, לוקה וסיינה היו בעלות חשיבות גדולה. עשרות מלחמות וקרבות נערכו בין הערים במטרה לכבוש שטחים זו מזו, וגם כאשר אוחד המחוז כמעט כולו תחת שלטונה של משפחת דה מדיצ'י החשובה, והפך לדוכסות טוסקנה, המשיכו הערים לטפח את היריבויות ביניהן.
מה מקור היריבות ארוכת השנים?
כל תייר שמגיע לטוסקנה עוצר לביקור בעיר פיזה (PISA), ובאחד האתרים האייקוניים ביותר באיטליה כולה – פיאצה דיי מירקולי (כיכר הניסים) המפורסמת בזכות המגדל הנטוי שנבנה בסגנון רומנסקי, ובזכות הדואומו והבפטיסטריום המרהיבים.
אבל מה שתיירים רבים לא יודעים הוא שמאחורי כל היופי הזה, מסתתרים כמה סכסוכים עתיקים.
ההיסטוריה של פיזה רצופה במלחמות נקמניות עם הערים השכנות, ואחד הסכסוכים הדרמטיים ביותר הוא בין פיזה לליוורנו – סכסוך שנמשך מזה כ-800 שנה...
מאז שנוצחה פיזה בקרב מלוריה (MELORIA) בשנת 1284 בידי הרפובליקה הימית של ג'נובה, ממש מול חופי ליוורנו, היא נוטרת טינה עמוקה לעיר. בעקבות הקרב הפכה ליוורנו לנמל העיקרי באזור על חשבון פיזה, שראתה כיצד הולכת ומתאדה כל תהילתה. השנים שחלפו לא שיפרו את המצב בין הערים. קבוצות הכדורגל של פיזה וליוורנו מתעבות זו את זו, ולמעשה, עד היום תמצאו בכל מקום כמעט בפיזה גרפיטי ובו כתוב "ליוורנו מרדה" (ליוורנו חרא), ובכל מקום בליוורנו גרפיטי שמצהיר "פיזה מרדה".
גם בין פיזה ולוקה (LUCCA) יש יריבות היסטורית ששורשיה בימי הביניים, מכיוון שהפיזאנים בזזו באופן קבוע את השטחים שתחת שליטת לוקה. בנוסף, לאורך המאה ה-11, הטילו הפיזאנים מיסים גבוהים ביותר על המלח שהגיע מהנמל, והרגיזו מאד את הפיורנטינים (תושבי פירנצה). כדי לא לשלם את המס, החלו תושבי פירנצה לייצר לחם ללא מלח, וכך נולד הלחם הטיפוסי לטוסקנה, הנקרא פאנה שוקו (PANE SCIOCCO), הנחשב למאכל אהוב וטיפוסי לאזור עד היום.
גם תושבי פירנצה לא טמנו ידם בצלחת - פיזה סבלה מהמצאותיו של דנטה אליגיירי, המשורר האיטלקי החשוב ביותר במאה ה-13, כפי שתועדו בקומדיה האלוהית, יצירה קנונית בספרות האיטלקית. המשורר הדגול תקף ביצירה זו גם את תושבי העיר ארצו (AREZZO), ואפילו את בני עירו שלו, פירנצה, מסיבות פוליטיות.
הפירונטינים והסנזים (תושבי סיינה), מצידם, החלו להילחם זה בזה החל מהמאה ה- 13. עשרות קרבות התנהלו בין שתי הערים היריבות, ובסופו של דבר הייתה זו פירנצה שיצאה כשידה על העליונה. במתקפה האחרונה נמלטו תושבים רבים מסיינה ומצאו מחסה בעיר מונטלצ'ינו (MONTALCINO) השכנה. מצד שני, מונטלצ'ינו הפכה בהמשך לעיר הולדתו של יין הברונלו המפורסם, אחד היינות הנחשבים והיוקרתיים בעולם, אז כנראה שמדברים רעים יוצאים לפעמים גם דברים טובים!
היריבויות בין הערים נמשכות גם היום, וכוללות סיסמאות חריפות, עלבונות פיקנטיים, והתנגשויות בין אוהדי קבוצות הכדורגל של הערים השונות (משחקי הליגה האיטלקית זוכים לתשומת לב גבוהה מאד במדינה, וגם משחקי הליגות הנמוכות). אי אפשר לספור אפילו את שלטי הענק עם עלבונות בחרוזים שנתלו לאורך השנים באיצטדיונים בכל רחבי המחוז! חלקם בלתי נשכחים, אין ספק, אבל מלאים ב"תובנות" שאולי עדיף היה לצנזר...
למרות היריבויות בין הערים, ברגעים של קושי ואסון, כל תושב טוסקנה ידע לעמוד לצד תושבי עירו.
היריבות ההיסטורית בסיינה מגיעה לשיאים חדשים
מבין כל הערים בטוסקנה, סיינה ידועה בכך שמתקיים בה סוג מיוחד של יריבות בין התושבים, הנמשך מזה מאות שנים. היריבות הזאת מגיעה לשיאה בזמן אירוע בעל משמעות אדירה עבור כל תושבי העיר – הפאליו של סיינה.
הפאליו של סיינה הוא מירוץ סוסים מסוג מיוחד, המתקיים בכיכר הראשית של סיינה – פיאצה דל קמפו – בשני מועדים בשנה: ה-2 ביולי וה-16 באוגוסט (לעיתים מתקיימים מרוצים מיוחדים בתאריכים נוספים). זוהי אחת המסורות המפורסמות והאהובות ביותר באיטליה, והאירוע משודר בשידור חי בטלוויזיה הציבורית מידי שנה וזוכה לאחוזי רייטינג גבוהים בכל רחבי המדינה.
כפי שעולה ממסמכים היסטוריים, מרוץ סוסים עירוני התקיים בסיינה החל מהמאה ה-12, בהשתתפות רוכבים בני אצולה מכל רובע בעיר. בהמשך הפכה התחרות לאירוע שבו השתתפה האוכלוסייה כולה, ולא רק בני האצולה. בשנת 1633 עברה התחרות, שנקראה בפי תושבי סיינה "הקריירה", למשכנה החדש בפיאצה דל קמפו היפה.
הפיאצה, שנבנתה בימי הביניים, ממוקמת בלב העיר ממש. צורתה דומה לקונכייה, והיא נוטה קלות לכיוון דרום. רצפת הפיאצה מרוצפת בלבנים אדומות מטרקוטה, ומחולקת לתשעה מקטעים המופרדים זה מזה באמצעות פסי אבן לבנים. מכל עבר מוקפת הכיכר בבניינים, וניתן להיכנס אליה רק דרך אחד עשר מעברים צרים ומקורים הממוקמים בין הבניינים. בזמן הפאליו, רצפת הפיאצה מכוסה באבקת טוף, על מנת לאפשר לסוסים לרוץ במתחם.
בזמן הביקור בפיאצה נוכל להתפעל מבניינים מרשימים כמו הפאלאצו פובליקו (PALAZZO PUBBLICO), מהמאה ה-13, מגדל טורה דל מנג'ה (TORRE DEL MANGIA) המפורסם, שנבנה במאה ה-14 ונחשב לאחד המגדלים העתיקים באיטליה, פאלאצו סנסדוני (PALAZZO SANSEDONI) שנבנה במאה ה-14 וחזיתו קעורה כדי להתאים לצורת הכיכר, ומזרקת גאיה (FONTE GAIA), בעיצובו של הפסל הידוע יאקופו דלה קוורצ'ה (JACOPO DELLA QUERCIA). אם תשוטטו מעט באזור, תמצאו מספר בניינים יפהפיים גם ברחובות הצמודים לכיכר, וביניהם אכסדרת הסוחרים (LOGGIA DELLA MERCANZIA) המפוארת מהמאה ה-17, ופאלאצו סאלימבני (PALAZZO SALIMBENI), מקום משכנו של הבנק הראשון בעולם.
המראה הנשקף הוא מרהיב, וכאשר אתם מוקפים בבניינים האלה, הספוגים בהיסטוריה, עולה במתבונן התחושה שהוא נסחף לתקופה אחרת.
מספרם של הרבעים ההיסטוריים של סיינה, המכונים "קונטרדות", היה בעבר גדול בהרבה ועמד על כ- 40. מאז שנת 1729 ירד מספרם ל-17. גבולותיו של כל רובע נקבעו על ידי נסיכת טוסקנה ומושלת העיר סיינה, ויולנטה מבוואריה, ונותרו תקפים עד היום.
היום כל רובע הוא כמו עיר בתוך העיר, עם כנסייה וכומר וקפטן שמטפל בכל הנושאים הקשורים לפאליו, בעזרתם של כמה נציגים מקומיים. בתוך כנסיית הרובע שמורים חפצים עתיקים ובעלי ערך רב, כמו דגל הקונטרדה, פרסים שבהם זכה הרובע, ופריטים חשובים אחרים.
הג'וקי (הרוכבים על הסוסים) רוכבים גם היום ללא אוכף, והם מוגדרים כשכירי חרב – הם לאו דווקא חייבים להיות בני הרובע עצמו. השכר הנאה שמשולם להם מותאם ליכולות ולמידת הערמומיות שלהם. בעבר היה מותר להם גם "לקבץ נדבות" ברחובות הקונטרדה, אבל מאז 1960 המנהג נאסר.
הפאליו מנוהל לפי חוקים נוקשים ומדויקים מאד, שנקבעו כבר בשנת 1721 (מספר שינויים ושיפורים הוכנסו לאורך השנים). עשר קונטרדות יכולות להשתתף במרוץ – שבע הקונטרדות שלא השתתפו במירוץ הקודם, ושלוש קונטרדות שנבחרו בהגרלה. השופט במרוץ מכונה מוסיירה (MOSSIERE), והוא זה שקובע את מיקומם של תשעה מתוך עשרת הסוסים המתחרים. הסוס העשירי, המכונה DI RINCORSA, מועמד בצד, והוא יהיה זה שיזניק את המרוץ מתי שמתחשק לו, ללא מגבלות של זמן. אם הסוס לא יתחיל לרוץ ובינתיים ירד הלילה, המרוץ ידחה ליום שלמחרת!
במהלך ההמתנה, שיכולה להיות מורטת עצבים עבור הסוסים, הרוכבים מדברים ביניהם וסוגרים עיסקאות עם חבריהם מקונטרדות ידידות, כדי לפעול נגד הקונטרדות היריבות. לעיתים קרובות רואים במהלך המרוץ מהלכים לא הוגנים בעליל, שעליהם מוטל עונש לפי חוקי המרוץ. הסנקציות יכולות להגיע אפילו עד כדי פסילה, הן של הרוכב, והן של הקונטרדה.
במהלך המרוץ יש להשלים שלושה סיבובים מסביב לפיאצה דל קמפו, ומנצח הסוס שהגיע ראשון, גם אם הוא הגיע ללא הרוכב. נפילות הן נפוצות – הן של הרוכבים והן של הסוסים. מצב שבו רק הסוס מגיע לקו הסיום, נקרא סקוסו (SCOSSO).
תושבי הקונטרדה המנצחת חוגגים את הניצחון מוטרפים מרוב אושר, ומתאספים סביב בימת הקפטן (PALCO DEL CAPITANO) כדי לקחת את דגל המשי (שנקרא PALIO). הסוס והרוכב המנצחים נכנסים ברוב כבוד לכנסיית האסונטה (CHIESA DELL ASSUNTA), ושם מוענק להם דגל המנצחים שמידי שנה מאויר על ידי אמן אחר.
היחסים בין הקונטרדות הם מורכבים מאד – בין חלק מהקונטרדות מתקיימים יחסים של ידידות או יריבות מרה, ואילו בין קונטרדות אחרות יש יחסים אדישים או נייטרליים.
לכל קונטרדה יש שם ספציפי, סמל, וצבעים רשמיים שמבדילים אותה מהאחרות: נשר (AQUILA), זחל (BRUCO), שבלול (CHIOCCIOLA), ינשוף (CIVETTA), דרקון (DRAGO), דורבן (ISTRICE), חד-קרן (LEOCORNO), זאבה (LUPA), אווז (OCA), קונכייה (NICCHIO), גל (ONDA), פנתרה (PANTERA), חורש (SELVA), צב (TARTUCA), מגדל (TORRE), אייל (VALDIMONTE), וג'ירפה (GIRAFFA).
לכל קונטרדה יש גם כינוי, שניתן לה לאורך השנים על ידי דמויות היסטוריות ידועות. הכינוי של קונטרדת הנשר, לדוגמה, הוא "האצילית", והוא ניתן לה בשנת 1536 על ידי קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בכבודו ובעצמו. מאז, בכל פעם שמדברים על הקונטרדה בהקשר רשמי, מקפידים לכנות אותה – "קונטרדת הנשר האצילית". קונטרדות אחרות זכו לכינויים כמו "הקיסרית", "השולטת", "העילית", ו"הקפיטנית".
הג'וקי רוכבים כשהם לבושים במדים פשוטים – חולצה ומכנסיים בצבע הקונטרדה שעבורה הם מתחרים, ותושבי הקונטרדה עצמה עוטים לעיתים קרובות צעיפים יפהפיים, רקומים בעבודת יד, בצבעי הרובע שלהם.
מאז מלחמת העולם השנייה, כל תושב סיינה "מוטבל" בקונטרדה שלו, כדי להדגיש את הקשר הנצחי בינו לבין הקונטרדה שאליה הוא שייך. טקס ההטבלה החילוני הזה מתקיים במזרקה העירונית, והפך עם השנים למסורת של ממש.
היחסים החיוביים או השליליים בין הקונטרדות אינם נצחיים. הבריתות שנכרתות בין הקונטרדות הן אמנם חוזים של ממש, אבל עם השנים, הן עשויות להשתנות. מרגע שנחתם חוזה ברית מאמצות הקונטרדות התנהגויות מסוימות, כמו למשל חילופי דברי נימוסין בחיי היומיום, אבל המשמעות העיקרית של הברית מתגלה בזמן המרוץ עצמו. המטרה הסופית של כולם היא לנצח, כמובן, ולהביא את הפאליו לקונטרדה שלהם, אבל אם שתי קונטרדות כרתו ברית, הן לא תחבלנה באופן אקטיבי זו בזו במהלך המרוץ.
אבל מה מקור יחסי היריבות? בשביל לגלות את הסיבות, עלינו לחזור אחורה בזמן.
הקונטרדות, כפי שהסברתי קודם, היו בעבר רבות מאד, ועם השנים מספרן הצטמצם. חלקן התאחדו, והגבולות שלהן השתנו שוב ושוב לאורך השנים עד שנקבעו סופית. וזהו בדיוק שורש הבעיה. הגבולות המשתנים יצרו סכסוכים בין קונטרדה אחת לשכנתה, וגם היום, יחסי היריבות הם בעיקר בין קונטרדות שכנות. סיבות נוספות ליריבות הן עלבונות והתנהגויות פסולות שקרו לאורך השנים בזמן המרוצים עצמם, או מקרים שבהם בני קונטרדה מסוימת לא הוזמנו לחגיגות, וכן הלאה.
מרוץ הפאליו מתקיים פעמיים בשנה, אבל לעיתים נקבעים מרוצים שלא מן המניין בתאריכים אחרים. בזמן שתי מלחמות העולם הפאליו לא התקיים, לדוגמה. אבל בסוף מלחמת העולם השנייה נקבע מרוץ מיוחד, שנקרא פאליו השלום (PALIO DELLA PACE). הפאליו לא התקיים גם בשנתיים האחרונות, בשל מגפת הקורונה.
הפאליו, אם כן, הוא אירוע בעל חשיבות מהותית עבור תושבי סיינה, שחיים את המרוץ ואת המסורות הקשורות אליו לאורך כל השנה, ולא רק בסמוך לאירוע עצמו. עבורם, לא מדובר על אירוע תרבותי ופולקלוריסטי פשוט, שנועד רק למשוך תיירים. להיפך, הם לא אוהבים במיוחד את נוכחותם של הזרים.
אפשר בהחלט לבקר בסיינה בזמן ימי הפאליו, כל עוד שתקפידו על כמה חוקים שנקבעו על ידי תושבי העיר: יש להתנהג בכבוד, אסור לעודד אף קונטרדה, אסור ללבוש את הצבעים של אף קונטרדה, יש לעמוד בצד ולא לתפוס את המקומות בשורות הראשונות (דבר בלתי אפשרי ממילא, למען האמת, מכיוון שכבר ביום שלפני המרוץ תושבים רבים תופסים את המקומות בשורות הראשונות, ונשארים לישון שם במהלך הלילה), ואסור להתלונן על האופן שבו מתייחסים לסוסים (הזוכים, לטענת הרוכבים ומארגני המירוץ, ליחס אוהב, וגם במקרה של תאונה לא מורדמים).
לפני הפאליו, כל קונטרדה מארגנת ארוחת ערב מיוחדת תחת כיפת השמיים, לאורך רחובות הרובע והכיכרות, וגם תיירים יכולים להשתתף בה. ארוחת הערב שנועדה לחגוג את ניצחון הקונטרדה במרוץ, לעומת זאת, פתוחה לתושבי הקונטרדה בלבד.
לא רק מירוצי סוסים
סיינה וסביבותיה אינן רק יעד חובה לאוהבי היסטוריה, אלא גם לחובבי אוכל טוב ויין. באזור הזה ממש תמצאו יינות נהדרים, כמו יין הברונלו (BRUNELLO DI MONTALCINO) המפורסם. בנוסף, תוכלו לטעום מרקים, בשרים ומעדנים מתוקים מסורתיים ידועים כמו הפנפורטה (PANFORTE) – עוגה מתוקה המתובלת בדבש, קינמון ופירות יבשים, וריצ'ארלי (RICCIARELLI) – עוגיות רכות ומתוקות, בעלות צורה אליפטית, העשויות מבצק שקדים נימוח ומצופות בסוכר ווניל.
