top of page

וספה – מיתוס איטלקי על שני גלגלים

+ באיטליה
Tuesday, April 12, 2022

7 דקות

חיפוש

הווספה היא אחד הסמלים המזוהים ביותר עם איטליה, ובצדק. לרגל יום הולדתו ה-76 של הקטנוע המפורסם ביותר בעולם, יצאנו לגלות: מי היה מהנדס האווירונאוטיקה שאחראי על עיצובה הייחודי של הווספה, ובאיזה סרטי קולנוע היא כיכבה? כמה שיאים עולמיים הצליחה הווספה לשבור? מה הכלי שכל האספנים מחפשים, והאם זה נכון שעל גבי וספה אפשר להגיע לקוטב הצפוני?

וספה – אייקון איטלקי בן 76 שנה. צילום: קרלו דה סנטיס
וספה – אייקון איטלקי בן 76 שנה. צילום: קרלו דה סנטיס

כמה מותגים בעולם מצליחים לשרוד במשך שבעה עשורים, ומוצאים חן בעיני כולם? מעטים מאד... אין ספק שעל הרשימה המצומצמת של מותגים איקוניים שכבשו את העולם נמנית הווספה – מיתוס איטלקי שזכה להצלחה מסחררת בכל רחבי העולם.


השנה (2022) חוגגת הווספה יום הולדת 76, וזוהי הזדמנות פז לצלול לתוך ההיסטוריה של אחד הסמלים הידועים ביותר של ארץ המגף.


כאשר הציגו בעלי חברת פיאג'ו את יצירתם החדשה – הווספה – בפני הציבור ב-23 באפריל 1946 התגובות היו מעורבות. ספקנים למיניהם חזו ש"הכלי המוזר הזה" יזכה לחיים קצרים בלבד ואז יעלם מהשוק. הווספה אמנם נראתה שונה לגמרי מהאופנועים המוכרים לקהל, אך תחזיותיהם של הספקנים התבדו כולם. למעשה, הווספה נותרה נאמנה לקו המנחה של החברה מתחילת הדרך, ופילסה את דרכה לכבישים לא רק באיטליה אלא בכל פינה בעולם, מצרפת ועד הודו, מדרום אמריקה ועד ויאטנם.


שורשיו של המותג נמתחים רחוק, ומגיעים עד ל-1884, השנה בה נוסדה חברת פיאג'ו (Piaggio) בגרסתה המקורית. באותם הימים עסקה פיאג'ו בתחום אחר, ובנתה ריהוט לספינות, כרכרות, וקרונות רכבת. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נכנסה פיאג'ו לעולם האווירונאוטיקה, תחום שבו פעלה במשך מספר עשורים (קודם בעיר פיזה, ובהמשך בעיר פונטדרה – Pontedera, שם ממוקם עד היום מוזיאון פיאג'ו המרשים).

לאחר מלחמת העולם השנייה שינתה החברה כיוון, והחליטה להמיר את עולם התעופה בעולם הרכב. ראשי פיאג'ו חשבו קדימה, וזיהו את הפוטנציאל שבייצור כלי תחבורה אישיים, קלים וזולים במדינה שחלקים שלמים ממנה נחרבו בעקבות המלחמה.


כך, בשנת 1946, אנריקו פיאג'ו (Enrico Piaggio) הצעיר הפקיד בידי אחד ממהנדסי האווירונאוטיקה המנוסים שלו – קורדינו ד'אסקניו (Corradino D’Ascanio) – משימה. היה עליו לייצר כלי רכב דו-גלגלי שיהיה נגיש עבור כולם, פרקטי, ושהתחזוקה שלו תהיה זולה. זה לא יכול היה להיות אופנוע רגיל, הבהיר פיאג'ו, שכן אופנוע רגיל דרש כישורי נהיגה מורכבים יותר וצורתו לא התאימה לנשים שבאותה התקופה לבשו חצאיות ולא מכנסיים ולכן התקשו לעלות עליו.
אחד הדגמים הראשונים של הווספה, משנת 1951. מוכר בקרב האספנים בתור "פארו באסו", כלומר "הפנס הנמוך", בשל המיקום הנמוך של הפנס הקידמי. צילום: קרלו דה סנטיס
אחד הדגמים הראשונים של הווספה, משנת 1951. מוכר בקרב האספנים בתור "פארו באסו", כלומר "הפנס הנמוך", בשל המיקום הנמוך של הפנס הקידמי. צילום: קרלו דה סנטיס

הבחירה בד'אסקניו גרמה לרבים להרים גבה: האיש הצהיר על עצמו שהוא שונא אופנועים, ולא היה לו שום רקע בעיצוב כלי רכב. תחום ההתמחות שלו, למעשה, היה עיצוב הליקופטרים חדשניים.

אבל מוחו המבריק של ד'אסקניו נזקק לימים ספורים בלבד לפני שהגה רעיון מהפכני: קטנוע בעיצוב שונה לחלוטין מהמקובל בשוק, שאפשר לשבת עליו (במקום לרכוב), ומתאים לכל סוג של כביש, החל מדרכי העפר הלא סלולות באזורים הכפריים, וכלה בכבישים ההרוסים והפגומים שאפיינו את רוב הערים באיטליה לאחר מלחמת העולם השנייה.

לאחר שהוצג בפניו האבטיפוס לקטנוע החדש, התלהב אנריקו פיאג'ו וזעק "זה נראה כמו צרעה!" (באיטלקית, פירוש המילה "וספה" – VESPA הוא צרעה). פיאג'ו לא תיאר לעצמו שההערה האגבית שפלט תהפוך לשמו הרשמי של הקטנוע, ולמותג המזוהה ביותר, מאז ולתמיד, עם החברה.
מגוון דגמים של וספות משנות החמישים ואילך, במוזיאון פיאג'ו. צילום: אריאלה בנקיר
מגוון דגמים של וספות משנות החמישים ואילך, במוזיאון פיאג'ו. צילום: אריאלה בנקיר

העיצוב, מהרגע הראשון, היה מבריק ואיקוני, והפך את הקטנוע לאחד הסמלים הידועים בעולם. גם היום מוצגים דגמים של הווספה במוזיאוני עיצוב ברחבי העולם, כולל בטריאנלה במילאנו, ובמוזיאון המומה בניו יורק.


בשנה הראשונה נמכרו רק כ-2500 קטנועי וספה, אבל ההצלחה הגיעה במהרה והמספרים החלו לטפס: בתחילת שנות החמישים נמכרו כ-131,000 קטנועים, ובשנת 1956 חגגה החברה את מכירתם של לא פחות ממילון קטנועי וספה, שיוצרו בפונטדרה ונמכרו בכל פינה במדינה. כיום, במלאות 76 שנים לחברה, חוגגים בפיאג'ו את מכירתן של לא פחות מ-19 מיליון וספות ברחבי העולם.

חגיגה במפעל שח מכירתם של מילון קטנועי וספה‏
חגיגה במפעל שח מכירתם של מילון קטנועי וספה‏

בשנות החמישים והשישים של המאה ה-20 זכה המותג לפיתוח משמעותי, ומהנדסי החברה פיתחו דגמים שמתאימים לכל צורך ולכל קהל אפשרי. הגרסה הראשונה של הקטנוע, משנת 1946, נבנתה עם מנוע 98 סמ"ק, אבל לאחר מכן התווספו דגמים עם מנוע 125 סמ"ק ובהמשך 150 סמ"ק, ופותח גם קו האופנועים GS שהצליח להגיע למהירויות גבוהות יותר. בשנת 1962 פותח קטנוע קטן, הידוע בשם וספינו (Vespino), עם מנוע בנפח 49 סמ"ק – מודל חדשני שפנה במיוחד לקהל הצעיר, מכיוון שבאיטליה, חוקי התעבורה מתירים לצעירים מעל גיל 14 לנהוג בקטנועים בנפח מנוע זה. כך הפך הווספינו, או ה"צ'ינקוונטינו" (Cinquantino) כפי שהוא כונה בפי כולם, לכלי הפופולרי ביותר.


חברת פיאג'ו השכילה לנצל כל הזדמנות כדי להלהיב את המעריצים – בשנת 1951 ניצלה החברה את הידע המקצועי שצברה בזמן מלחמת העולם השנייה בתחום האווירודינמיקה כדי לעצב מחדש את הקטנועים. בתחרות הרכיבה שנערכה באותה השנה במונטלרי (Monthlèry) היא שלחה לתחרות קטנוע שהצליח להגיע למהירות מדהימה (יחסית לאותם הימים) של 171 קמ"ש, וקבעה לא פחות מ-17 שיאי עולם בפחות מ-10 שעות.

בשנת 1977 הוציאה פיאג'ו לשוק סדרות חדשות ובראשן את סדרת PX הידועה, של קטנועים בעלי נפח מנוע גדול יותר (125, 150 ו-200 סמ"ק). סדרה זו זכתה להצלחה גדולה, והיא עדיין נחשבת לפריט מבוקש בקרב אספנים.

הקו הקאלסי המזוהה עם פיאג'ו מצא חן בעיני הצרכנים. כאשר ניסתה החברה לסטות ממנו, היא זכתה לתגובה קרירה מצד הקהל. כך קרה לדוגמה עם סדרת RX המודרנית, שיצאה לשוק בשנות ה-80 ונועדה להחליף את סדרת ה-PX. העיצוב המודרני יותר, וההילוכים האוטומטיים לא הצליחו לשכנע את הלקוחות הוותיקים.


בשנות ה-90 יצאה סדרת ET, שייצגה קפיצת מדרגה מבחינה טכנולוגית, עם מנועים חדשניים במיקום חדש (במקום המיקום המסורתי שלהם, בצד) ועם הילוכים אוטומטיים. במקביל, נאלצה פיאג'ו להתמודד עם תחרות הולכת וגוברת מצד יצרנים מחו"ל, שהציפו את השוק האיטלקי עם אופנועים חזקים בעלי נפח מנוע גדול. כך, התווספו לקולקצייה אופנועים גדולים כמו הווספונה (Vespone) והווספה גרנטוריזמו (Vespa Granturismo), עם מנוע בנפח 200 סמ"ק, גלגלים בקוטר 12 אינץ' (בניגוד לגלגלים המסורתיים של הווספה, בקוטר 10 אינץ'), ומנוע ארבע פעימות.

וספה 150GL. צילום: קרלו דה סנטיס
וספה 150GL. צילום: קרלו דה סנטיס

לאורך שנות ה-2000 המשיכה החברה לחדש ולעדכן את היצע הדגמים שלה, ולשלב לתוכם טכנולוגיות חדשות ומערכות בלמים חדשניות. טרנד המכוניות החשמליות לא פסח גם על חברת פיאג'ו, ובשנת 2017 החלה החברה לייצר את הווספה החשמלית (Vespa elettrica), שבהמשך עודכנה ויצאה בגרסת "פאואר" (Power) – שקטה וחזקה אף יותר.

גם היום, אחרי 76 שנה, הווספה ממשיכה להיות אחד מכוכבי העולם הדו גלגלי, ונמכרת בכל רחבי העולם.



אקרובטיקה, ווספות מעופפות, ומסעות מסביב לעולם

מרגע לידתה בהאנגרים הגדולים של פיאג'ו, כיכבה הווספה באירועים ספורטיביים, תחרויות, ותצוגות אקרובטיות. לעיתים קרובות, היו אלה עובדי החברה או אנשים הקרובים לתחום שהפכו לנציגים הכי מפורסמים של הווספה. שם מוכר במיוחד בקרב קהל המעריצים הוותיקים של המותג הוא ג'וזפה קאו (Giuseppe Cau) – אחד מרוכבי הווספה המיתולוגיים.


קאו היה בוחן רכב מרומא שהוזמן בשנת 1948 לעבוד בחברת פיאג'ו משום שהוא נחשב למומחה בהפיכת אופנועי הנורטון והטריומף הצבאיים הבריטיים לאופנועים אזרחיים. קאו הצטרף לנבחרת האקרובטית של וספה, וכבש במהרה את הקהל בכל רחבי אירופה בזכות יכולותיו יוצאות הדופן. בין השאר הוא הצליח לרכוב בשיווי משקל מושלם בעודו עומד על הכידון, או כפוף על המנשא האחורי.

רוכבים מבצעים תרגילים על וספה, במהלך כינוס אספנים בשנת 2001. צילום: קרלו דה סנטיס
רוכבים מבצעים תרגילים על וספה, במהלך כינוס אספנים בשנת 2001. צילום: קרלו דה סנטיס

גם היום ישנם רוכבים מפורסמים היודעים לבצע טריק או שניים עם הווספות שלהם... הרוכב והפעלולן האוסטרי גונתר שכרמאייר (Gunter Schachermayr) ידוע בתרגילים שהוא מבצע עם הווספה שלו באוויר, בגובה 7000 מטר מעל פני הקרקע:



וכמובן שפיאג'ו לא יכלה שלא לשלוח את הווספה המיתולוגית שלה למירוץ פריז-דקאר. מפורסם במיוחד הוא המירוץ בנערך בשנת 1980, שבמהלכו שני נהגים צרפתים יצאו לדרך על גבי וספה PX 200 (שעברה כמה התאמות בחלקה האחורי) והצליחו להגיע איתה לסוף המירוץ, על אף שלא מדובר ברכב שטח. תמונות של השניים מופיעות גם היום במוזיאון פיאג'ו.


עבור צעירים רבים הווספה היא סמל למסעות משוחררים, קיץ וחופש. רבים יצאו לדרך עם הווספה שלהם, לבד או בקבוצה, כדי לטייל בעולם. כמה מהמסעות האלה זכו לפרסום, כמו לדוגמה מסעו של הסופר והזמר האיטלקי ג'ורג'ו בטינלי שרכב לאורך 254,000 קילומטר על גבי הווספה שלו (מודל PX) וחצה בין השנים 1994 עד 2001 לא פחות מ-141 מדינות, החל מוויאטנם ואלסקה וכלה בארץ האש וטזמניה. והיו גם רבים אחרים, וביניהם רוכב אוסטרלי שהקיף את העולם על גבי הווספה שלו, סטודנט איטלקי שרכב על גבי הווספה שלו עד לקוטב הצפוני, ובחור צרפתי שהפך את הווספה שלו לרכב אמפיבי, וחצה על גביה בשנת 1952 את תעלת למנש בין צרפת לאנגליה.

הווספה כסמל תרבותי

הווספה היא ללא ספק אחד מהסמלים הידועים בעולם למותג "מייד אין איטלי" (Made in Italy). מכלי תחבורה פשוט ונגיש כלכלית, שנועד לשמש את ההמונים, הפך הקטנוע לאייקון של סטייל. ועדיין, ולמרות כל התהפוכות, נותרה הווספה נאמנה לקונספט המנחה שהגו אנריקו פיאג'ו וקורדינו ד'אסקניו.


לאורך השנים כיכבה הווספה באינספור סרטים, איטלקים וזרים: "חופשה רומאית" (1953) בכיכובם של גרגורי פק ואודרי הפבורן ו"לה דולצ'ה ויטה" (1960) בכיכובם של מרצ'לו מסטרויאני ואניטה אקברג הם השניים הידועים ביותר, והווספה בסרטים האלה היא הרבה יותר מאמצעי תחבורה – היא סמל לתקופה, לחופש, לרומנטיקה ולשחרור. אך הווספה הפכה לאייקון גם עבור גברים מחוספסים. הקטנוע הידוע מופיע גם בסרט "פני צלקת" (1983) בכיכובו של אל פא'צינו, ובשנות החמישים צולם שחקן הקולנוע ג'ון וויין (John Wayne), כוכב סרטי המערבונים של הוליווד, על גבי הווספה שלו.


מועדוני אספנים ומעריצים

באיטליה (ובשאר העולם) פועלים מועדוני מעריצים רבים המוקדשים לווספה. המועדון הראשון – וספה קלאב ד'איטליה (Vespa Club d’Italia) – נוסד בשנת 1949, ותוך זמן קצר הגיע ל-50,000 נרשמים. היום אפשר למצוא ברחבי המדינה 564 מועדוני וספה שונים, המונים אלפי חברים. לרבים מהחברים יש וספות עתיקות, פרטי אספנות שהם מטפחים בקנאות. חובבי הווספה נפגשים באופן קבוע, ויוצאים בימי ראשון למסעות רכיבה, כל אחד על גבי וספת הווינטג' שלו. אלה אירועים שמחים וצבעוניים, שבהם קבוצות של מעריצי האופנוע ששינה את פני איטליה "כובשים" את הכבישים, כל אחד על גבי וספה בצבע אחר. בכל אירוע כזה, קשה שלא לשים לב למבטים הנלהבים שנועץ הקהל שמסביב. בשנים האחרונות, יותר ויותר צעירים מצטרפים למועדונים האלה - "וספיסטים" צעירים שהתאהבו גם הם בקטנוע המיוחד והמקורי הזה.

חובבי הווספה יוצאים לסיור ביום ראשון על גבי וספות האספנות שלהם. צילום: קרלו דה סנטיס
חובבי הווספה יוצאים לסיור ביום ראשון על גבי וספות האספנות שלהם. צילום: קרלו דה סנטיס

מוזיאון פיאג'ו בפונטדרה

בשנת 2000 נחנך מוזיאון פיאג'ו בפונטדרה, במתחם שבעבר שימש כמפעל הייצור של החברה. המוזיאון נולד במטרה לשמר את המורשת ההיסטורית העשירה של הווספה ושל אחת מחברות הרכב הוותיקות באיטליה. הסיורים המודרכים במוזיאון (באיטלקית ובאנגלית) מאפשרים לצלול לעומק ההיסטוריה של המותג ולראות כיצד השתנו הקטנועים לאורך עשרות שנות הייצור, הן מבחינה עיצובית והן מבחינה מכנית.


המוזיאון מתפרש על פני 5000 מ"ר, וכולל מאות דגמים מרתקים של וספות לצד אחד מכלי הרכב הזעירים הידועים באיטליה – ה"אפה" (פירוש המילה אפה APE באיטלקית הוא "דבורה"). האפה נולד כמו הווספה – מתוך צורך דחוף ברכב הובלות קטן וזול, שיתאים גם לרחובות הערים וגם לאיכרים שהיו צריכים להוביל ירקות, פירות ובעלי חיים לאורך דרכי העפר בכפרים. במוזיאון אפשר לראות דגמים נדירים של וספות ושל האפה, כולל אפה ששימש את מכבי האש האיטלקיים בשנות החמישים, אפה שעבר הסבה לאמבולנס, וספות ששימשו למירוצים אקרובטיים מסוכנים (בתקופה שבה איש לא שמע עדיין על חוקי בטיחות...), וספה שעברה הסבה לרכב צבאי והורכבו עליה כלי נשק, ווספות במהדורה מוגבלת שעיצבו אומנים מרחבי העולם, ועוד.

אפה (ape) שהוסב לרכב מכבי אש בשנות החמישים באיטליה. צילום: אריאלה בנקיר
אפה (ape) שהוסב לרכב מכבי אש בשנות החמישים באיטליה. צילום: אריאלה בנקיר
וספה שהוסבה לרכב צבאי. צילום: אריאלה בנקיר
וספה שהוסבה לרכב צבאי. צילום: אריאלה בנקיר

בנוסף, אפשר למצוא בחלל התצוגה דגמים נדירים של הווספה 400, הנראית כמו רכב אבל היא למעשה קטנוע בעל ארבעה גלגלים, שנולד בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת כדי להתחרות בדמים דומים שעיצבו חברות זרות כמו BMW ו- NSU. הווספה 400 לא זכתה להצלחה, וייצורה הופסק בשנת 1961. לעומת זאת, דגמי אופנועים כמו פורטר (Porter) וצ'או (Ciao) זכו להצלחה גדולה והפכו לסמלים איטלקיים (במיוחד קטנוע הצ'או, ששקל פחות מארבעים קילוגרמים וצרך מעט מאד דלק).


הווספה 400 לא זכתה להצלחה, וייצורה הופסק בשנת 1961‏
הווספה 400 לא זכתה להצלחה, וייצורה הופסק בשנת 1961‏ - צילום: Wleiter

501 צפיותתגובה 1

פוסטים קשורים

1 Comment


מדהים ומקסים!!!

Like
עשרת המאפיונרים המפורסמים והמסוכנים ביותר בתולדות איטליה
Wednesday, May 1, 2024
בעקבות מרקו פולו לרגל 700 שנה למותו
Thursday, March 7, 2024
המאכלים של מחוז פריולי
Saturday, December 30, 2023
היינות של מחוז פריולי
Friday, November 24, 2023
טיול בגבעות פרוסקו: בעקבות הנופים והיין המבעבע האהוב
Monday, November 13, 2023
קתרינה ספורצה – הנמרה מפורלי
Thursday, October 5, 2023
המאכלים של מחוז לומברדיה
Saturday, September 23, 2023
הפשעים שהחרידו את איטליה – חלק ראשון
Monday, September 4, 2023
הפשעים שהחרידו את איטליה – חלק שני
Monday, September 4, 2023
אלברטו סורדי – הגאון הקומי עם עיני העגל
Thursday, August 31, 2023
היינות של סיציליה
Sunday, August 20, 2023
מסע נזירי במזרח טוסקנה
Wednesday, August 9, 2023
מצליינים ועד למטיילים סקרנים: מסע מיוחד לאורך הוויה פרנצ'יג'נה
Monday, August 7, 2023
הקלטים באיטליה – מי היו השבטים העתיקים ששלטו על צפון איטליה?
Sunday, July 23, 2023
שבע מעצבות אופנה איטלקיות שחוללו מהפכה
Friday, June 30, 2023
סרדיניה המסתורית – כשפים, אמונות והקרנבלים המפורסמים של האי
Sunday, June 11, 2023
נני מורטי – וודי אלן הרומאי
Friday, June 2, 2023
הווילות של פלדיו – גני עדן קטנים במחוז ונטו
Saturday, May 27, 2023
היינות של סרדיניה
Friday, April 21, 2023
האוכל של סרדיניה - 12 מאכלים סרדיים שאתם חייבים לטעום
Thursday, April 20, 2023
מבוא טעים לאוכל של פלרמו – מה אוכלים בחגים ובארוחות משפחתיות?
Wednesday, April 12, 2023
הזמרים האיטלקים שחובה להכיר - חלק שלישי
Tuesday, April 11, 2023
מרצ'לינו היפה
Sunday, April 9, 2023
חמש שחקניות איטלקיות ששינו את פני הקולנוע
Sunday, April 2, 2023

עשוי לעניין אותך

קרלו דה סנטיס | בנקאי (בפנסיה) וחובב מושבע של רכבי אספנות

תרגום: אריאלה בנקיר