הגעתם לחופשה ברומא ואתם לא יודעים מה כדאי להזמין במסעדה? מחפשים מנות רומאיות אמיתיות, אבל לא בטוחים איפה תוכלו למצוא אותן? אל דאגה! גייסנו את סברינה ספינלי, דור חמישי (!) ברומא כדי להמליץ לכם על 15 המנות האותנטיות ביותר
נעים להכיר, שמי סברינה! אני בת 23, ורומאית מבטן ומלידה. המשפחה שלי גרה כאן מזה חמישה דורות, ובזכותם זכיתי להכיר ולטעום את המנות הטובות ביותר בעיר. אם אתם חובבי איטליה, אתם בוודאי יודעים שהמסורת הקולינרית הרומאית מתגאה במנות רבות. ישנם את תבשילים קבועים שתמיד יככבו על שולחן ארוחת הצהריים של סבתא, וישנן גם מנות מתוחכמות יותר, מהסוג שמוגש במסעדות מפורסמות. אבל כדי לטעום גם את אלה וגם את אלה, חובה להתייעץ עם רומאי מקומי, שיתן לכם כמה טיפים טובים.
במאמר הזה נצלול לעומק הסיר (המטאפורי) ונגלה את התבשילים הרומאיים האמיתיים, אלה שמגישים במסעדות המיועדות למקומיים, ולא לתיירים. גם אם נדמה לכם שאתם מכירים את המטבח הרומאי, אני מבטיחה לכם שהמאמר הזה יפתיע אתכם...
רעבים? מוכנים? בואו נצא לדרך!
הוד מלכותה הקרבונרה (Carbonara)
עליכם לדעת שעבורנו, הרומאים, הקרבונרה היא קצת כמו בת אהובה – כזו שיש לגונן עליה. מאז ומתמיד נודעו בעיר גרסאות שונות למנה: יש מי שמכין אותה עם פרושוטו, יש מי שמשתמש בבייקון, ויש מי שאפילו מוסיף שמנת, למרבה הזוועה. אבל קרבונרה אמיתית מכילה חמישה מרכיבים בלבד: פסטה, גואנצ'אלה (סוג של נקניק שמכינים מלחי חזיר), גבינת פקורינו רומאנו, חלמון ביצה, ופלפל שחור. וזהו. אל תבטחו באף גרסה אחרת. קרבנורה שמכילה מרכיבים אחרים, איננה קרבונרה אמיתית...
אני עדיין זוכרת איך כשהייתי ילדה קטנה הייתי מתיישבת במטבח וצועקת – היום אני מבשלת! אני אכין קרבונרה לכולם! וסבתא שלי היתה תמיד עונה: "בסדר, אבל אל תכניסי פנימה מרכיבים לא נחוצים, ותיזהרי שלא תצא לך חביתה!" לאחר מכן היא היתה יוצאת לגינה, וחוזרת למטבח עם ביצים טריות מהתרנגולות שגדלו אצלנו בחצר, "כדי שהקרבונרה תצא כמו שצריך," היא היתה אומרת.
למרות שניסיתי להכין את המנה לבד, סבתא תמיד עזרה לי בשלב העדין ביותר של הכנת המנה – שלב ה"מנטקטורה" (mantecatura), כלומר הרגע הגורלי שבו יוצרים את הקרם העדין שעוטף את הפסטה, הקרם שעומד בלב המנה, ומטריף את כל הסועדים.
השנים חלפו, ואכלתי אינספור מנות של קרבונרה. אבל המקום היחיד שבו הצלחתי לטעום שוב את אותם טעמים משפחתיים מוכרים היה במסעדת מאטארלו – אחד המקומות האותנטיים ביותר שאני מכירה בעיר.
כפי שאפשר להבין משם המקום ("מאטרלו" הוא מערוך, באיטלקית), השפים כאן מקפידים להכין את הפסטה בעבודת יד מידי יום, לפי השיטה המסורתית. ואני יכולה להבטיח לכם שלפסטה שלהם יש טעם שעולה על האחרות!
אם תגיעו לפה תוכלו למצוא לא רק קרבונרה (כמעט) כמו של סבתא שלי, אלא גם אווירה רומאית אמיתית, המלצרים מדברים בינם לבין עצמם בדיאלקט רומאי, והם יגרמו לכם להרגיש כמו בבית. אני ממליצה לכם לבוא רעבים, ולא להסתפק רק במנות הפסטה. כדאי מאד לטעום גם את מנות האנטיפסטי השונות, כמו לדוגמה את ה-"pizzicarolo riccio", או את הארטישוק בסגנון רומאי (קרצ'ופו אלה רומאנה – carciofo alla romana). אתם עוד תודו לי! מסעדת מאטארלו מפעילה מספר סניפים בעיר (פרטים באתר שלהם), והם כולם מעולים.
פסטה ברוטב קרבונרה ומגש אנטיפסטו עם נקניקים מעולים במסעדת מאטארלו. צילום: סברינה ספינלי
בוקאטיני אל'אמטריצ'אנה (Bucatini all’Amatriciana)
גם האמטריצ'אנה, עבורי, היא מנת ילדות: רוטב מושלם העשוי מגואנצ'לה (נקניק מלחי חזיר), עגבניות, וגבינת פקורינו. זו מנה רומאית קלאסית ואהובה, עזת טעמים, והפסטה שהכי מתאימה לרוטב העשיר הזה היא בוקאטיני, כמובן. האיטלקים מאד מקפידים להתאים את צורת הפסטה לסוג הרוטב, ולכל רוטב יש את הפסטה הנכונה עבורו. אבל אני חייבת להתוודות ולספר לכם שכשהייתי קטנה, הכינו לי את המנה המפורסמת הזאת עם פסטה קצרה (ריגאטוני) ולמרות שזו הפסטה "הלא נכונה", התוצאה לא היתה רעה בכלל... הבעיה הייתה שכילדה פשוט לא הצלחתי לאכול בוקאטיני. ניסיתי וניסיתי לגלגל את הפסטה הארוכה מסביב למזלג אבל תמיד נכשלתי, הבוקאטיני תמיד ברחו לי, וכל הבגד שלבשתי התמלא ברוטב... לכן הכרחתי את אמא שלי להתעלם מהמסורת ולהכין לי פסטה אמטריצ'נה עם ריגאטוני. היום, תודה לאל, אני מצליחה לאכול את המנה המסורתית בדיוק כפי שאמורים להכין אותה...
מימין פסטה בוקאטיני עם רוטב אמטריצ'אנה – שילוב רומאי קלסאי. צילום: סברינה ספינלי
פסטה ברוטב קאצ'ו אה פפה (La Cacio e Pepe)
כנראה שזו הפסטה המפורסמת ביותר ברומא. איך אפשר שלא להעריץ אותה? אין ספק שזו המנה האהובה ביותר על אמא שלי, ובכל פעם שאנחנו הולכות לאכול בחוץ, היא תמיד מזמינה אותה. לדעתי היא יכולה לכתוב ספר על מנות הקאצ'ו אה פפה הכי טובות שאכלה לאורך חייה...
הקאצ'ו אה פפה היא מנה מיתולוגית אבל שורשיה במטבח הרומאי העני, והיא מכילה למעשה רק שלושה מרכיבים: פסטה, גבינת פקורינו רומאנו (כלומר קאצ'ו), ופלפל שחור (כלומר פפה). כפי שאתם בוודאי מבינים מרשימת המרכיבים הקצרה הזאת, המנה התפרסמה לא בזכות חומרי הגלם, אלא בזכות טכניקת הבישול! כדי להכין את הפסטה הנפלאה הזאת כמו שצריך, חייבים לדעת איך ליצור את הקרם המושלם. אסור בתכלית האיסור לגרום לגבינה להיקרש או להיפרד, להיפך! חובה ליצור קרם עדין שיעטוף את הפסטה, ויגרום לכולם ללקק את השפתיים.
רוצים ללמוד איך מכינים את המנה כמו שצריך? פסטת הקאצ'ו אה פפה הטובה ביותר שאמא שלי ואני אכלנו מוגשת במסעדה קטנה ומשפחתית בשם טרטוריה דה דאנינו (Trattoria da Danino). לא רק שהאווירה כאן היא נעימה, הבעלים גם מבצעים את המנטקטורה (כלומר הקרמת הפסטה) ממש מול עיניכם, בתוך גלגל ענק של גבינת פקורינו רומאנו. אני מבטיחה לכם שתישארו בפה פעור כשתראו את היכולות הטכניות של השפים, ואחרי שתטעמו את הקאצ'ו ופפה שלהם, תזמינו מיד עוד מנה.
ועכשיו, אני רוצה להיות נאמנה להבטחה שהבטחתי לכם בתחילת המאמר, ולהיות לכם לחברה רומאית אמיתית. כזו שנותנת טיפים והמלצות, וחושפת בפניכם מקום שמעטים מכירים...
אם אתם מתלבטים איזו פסטה להזמין, ולא מצליחים להחליט בין הקרבונרה, האמטריצ'אנה והקאצ'ו אה פפה, אל דאגה. יש מקום ברומא שמציע פסטה רומאית אמיתית בשיטת אכול כפי יכולתך. כאן תוכלו להתיישב, לכרוך את המפית מסביב לצוואר, למתוח את האצבעות, לאחוז במזלג, ותמורת כ-20 יורו (בצהריים) להזמין את כל המנות שבתפריט, ללא מגבלות! המנות נדיבות מאד, טעימות מאד, ונאמנות למקור. ואיך נקרא המקום המופלא הזה? מסעדה סנצה פונדו (Senza Fondo), והיא ממוקמת לא רחוק פיאצה נאבונה. עבורנו, הרומאים, זוהי כתובת ידועה ואהובה.
טריפה אלה רומאנה (Trippa alla Romana)
כן, אני יודעת. הטריפה (trippa) היא אחד מאותם מאכלים שמעוררים דיונים ערים וסוערים בקרב הקהל. יש מי ששונא את המאכל הזה ומסרב בתוקף להתקרב אליו אפילו, אבל הרבה רומאים יגידו לכם שמי שלא אוכל טריפה, כלל לא ראוי להיקרא רומאי... אני מצידי יכולה לומר לכם שזהו אחד המאכלים האהובים עליי, ורק אם תטעמו אותו בעצמכם תוכלו לומר שטעמתם את טעמה של רומא האמיתית.
תבשיל הטריפה הוא בעצם תבשיל קיבה – הטריפה (trippa) היא אחת מקיבות הפרה, וכמו מנות רבות כל כך, גם המנה הזו נולדה בבתיהם של העניים שלא יכלו להרשות לעצמם לקנות חלקי בשר יוקרתיים יותר.
אצלי בבית מבשלים טריפה לעיתים קרובות: אמא שלי מתעוררת מוקדם בבוקר, שמה סיר עם רוטב על הכיריים, מביאה אותו לרתיחה, ואז מכניסה פנימה את הטריפה ומניחה לה להתבשל במיצי הרוטב במשך שעתיים וחצי לפחות. את הטאץ' הסופי מעניק לתבשיל הזה עשב תבלין מקומי שנקרא מנטוצ'ה רומאנה (mentuccia romana), שצומח בכל רחבי מרכז איטליה ומזכיר בטעמו מעין שילוב בין נענע לטימין.
הדרך הנכונה לאכול את הטריפה היא עם פרוסה עבה של לחם ביד, כדי לספוג את כל הרוטב. ואל תשכחו לגרר מעל המנה שכבה נדיבה מאד של גבינה (גבינת פקורינו רומאנו, כמובן!) הגבינה צריכה לכסות את הטריפה כמו שלג לבן. האם הצלחתי לשכנע אתכם לטעום את הטריפה הרומאית המיתולוגית? אני מקווה שכן. מדובר על אחד מעמודי התווך של המטבח הרומאי, ומעדן שכדאי לנסות.
עוגת ריקוטה ודובדבנים חמוצים (Crostata di ricotta e visciole)
אחחחח, עוגת דובדבנים חמוצים... איזה עונג! גם זו אחת מהמנות הקלאסיות שעליהן גדלתי, ואני לא יודעת מי הכינה יותר עוגות שכאלה לאורך השנים – אמא שלי, או סבתא שלי. עליי להודות שבצק פריך כמו הבצק הפריך שמכינה סבתא שלי, סבתא מריה, עוד לא יצא לי לטעום בשום מקום אחר. לאורך השנים ניסינו כולנו לחלץ ממנה את המתכון המדויק, אבל סבתא שלי רק מחייכת בתמימות ואומרת שאין לה מתכון, היא עובדת לפי העין, ומרגישה עם הידיים מה הבצק מבקש...
אם מתחשק לכם לטעום קרוסטטת דובדבנים וריקוטה דומה לזו של סבתא שלי, כדאי לכם להגיע ל– Sora Lella. המסעדה הקטנה והמשפחתית הזאת מתמחה באוכל רומאי בטעם של פעם, ובתפריט הקינוחים שלהם מתחבאת הקרוסטטה המפורסמת. נסו ותתאהבו גם אתם!
אבאקיו אלה סקוטדיטו (Abbacchio alla scottadito)
סביר להניח שמעולם לא שמעתם על המנה הזאת, וזה בסדר. לרוב רק תושבי רומא, או אנשים ממחוז לאציו, מכירים אותה. מדובר על צלעות טלה בבישול ארוך, המוכרות גם בשם אבאקיו אלה רומאנה (Abbacchio alla Romana), ומוגשות בעיקר בתקופת חג הפסחא, אבל במסעדות המסורתיות בעיר תוכלו למצוא אותן לאורך כל השנה.
זו מנה מעולה ועסיסית, והיא ממש לא מתאימה לסכין ומזלג – את הצלעות האלה חייבים לאכול עם הידיים! אין מה לעשות – מי שרוצה להיות רומאי אמיתי, צריך ללמוד איך לאכול כמו המקומיים. את מנת האבאקיו אלה סקוטדיטו מגישים לשולחן כשהיא לוהטת מחום, מיד אחרי שהסירו את הצלעות מהגריל, ומכאן גם השם "סקוטדיטו", כלומר "שורף האצבעות"...
בכל פעם שאנחנו יוצאים לארוחה משפחתית אבא שלי מזמין לעצמו מנה שלמה מהתבשיל הזה, ואוי ואבוי למי שיגע לו בצלחת. הוא מתיישב בפנים רציניות ליד השולחן ומנקה כל צלע בסבלנות ובמיומנות של אכלן מקצועי. לדעתו (וגם לדעתי, משום שלפעמים הצלחתי לגנוב לו צלע קטנה מהצלחת כשלא שם לב...) המקומות הטובים ביותר לטעום את המנה הרומאית הטיפוסית הזאת הם מסעדת Da Oio, בשכונת טסטאצ'ו, ומסעדת Bottega trattoria de Santis, בשכונת ריונה.
אבאקיו ברודטאטו (Abbacchio brodettato)
המתכון להכנת המנה הזאת פשוט מאד, ועדיין – התוצאה טעימה באופן מדהים. גם זו מנה המבוססת על צלעות טלה, אבל בניגוד למנה הקודמת, הפעם מבשלים את הצלעות במעין מרק סמיך, המועשר בביצה ובגבינת פקורינו רומאנו, שיוצרים ביחד קרם מופלא. הבשר נשאר רך ועסיסי, וכמו שאמא שלי תמיד אומרת: "אחרי שתטעמו את המנה הזאת פעם אחת, לא תוכלו לוותר עליה לעולם!" אצלי בבית מכינים את האבאקיו ברודטאטו בדרך כלל לכבוד חגו של סטפנו הקדוש, ביום שאחרי חג המולד, אבל תוכלו למצוא את המנה גם בשאר חודשי השנה במסעדות המסורתיות ביותר, כמו לדוגמה Sora Lella.
סופלי (I supplì)
מדובר על מאכל פשוט ומושלם: אורז מבושל עם רוטב עגבניות, ממולא במוצרלה, מטוגן בשמן עמוק, ומוגש לוהט. כאן ברומא מכנים את המעדן הזה "סופלי אל טלפונו", משום שאחרי שנוגסים בסופלי המוצרלה שבפנים נמשכת ומסתלסלת כמו חוט של טלפון קווי (זוכרים?).
כשהייתי קטנה נהגתי לעצור כל יום אחרי בית הספר בפיצריה שמתחת לבית שלי, לקנות סופלי אחד רותח ופריך, ולאכול אותו לאורך הדרך הביתה. איזה עונג! את הסופלי תוכלו למצוא בכל פיצריה ובכל מסעדה, הם תמיד מופיעים בתפריט. אבל את הטובים ביותר, לדעתי, תוכלו למצוא ב- Supplì Roma שבשכונת טרסטוורה, וב- Supplizio שבשכונת ריונה!
קארצ'ופי אלה רומאנה וקארצ'ופי אלה ג'ודיה
(I Carciofi alla Romana ed I Carciofi alla giudia)
יצא לכם כבר לשמוע על שתי מנות הארטישוקים המפורסמות ביותר באיטליה? שתיהן מגיעות מרומא, ושתיהן מופלאות.
עליכם לדעת שאנחנו הרומאים מחכים בקוצר רוח לתחילת האביב, כדי שנוכל כבר לטעום את שני המאכלים הטריים והמסורתיים האלה. אל תתבלבלו ביניהם: קארצו'פי אלה ג'ודיה (כלומר - ארטישוקים בסגנון יהודי) הם ארטישוקים המטוגנים בשמן עמוק, ומוגשים כשהם פריכים להפליא. ואילו הקארצ'ופי אלה רומאנה (כלומר - ארטישוקים בסגנון רומאי) מתבשלים בתוך נוזל חם המועשר בעשבי תיבול ושום, וכך הם נשארים רכים ועסיסיים.
לו הייתי צריכה לבחור רק מנה אחת מבין השתיים, זו היתה משימה בלתי אפשרית. אני אוהבת את שתי הגירסאות במידה שווה! מכיוון שמדובר על מנות קלאסיות של ממש, תוכלו למצוא אותן בכל מסעדה רומאית שמכבדת את עצמה, ובעיקר באזור הגטו היהודי, כמובן.
קארצ'ופי אלה ג'ודיה (בצד שמאל) וקארצ'ופי אלה רומאנה (בצד ימין). שתי מנות קלאסיות של המטבח הרומאי. צילום: סברינה ספינלי
סלטימבוקה אלה רומאנה (Saltimbocca alla Romana)
גם המנה הזאת, כמו כל המנות במטבח הרומאי, איננה עשירה במיוחד. לכאורה, מדובר בסך הכל על פרוסות בשר עגל עם פרושטו מעל, וקצת מרווה. אבל כפי שבוודאי כבר הבנתם, הבישול הרומאי לא מבוסס על מספר המרכיבים, אלא האופן שבו מכינים אותם ומחברים ביניהם. ואני יכולה להבטיח לכם שבמקרה הזה, החיבור הנכון בין המרכיבים יוצר פיצוץ של טעמים שמסחרר את הפה!
אחד המקומות הטובים ביותר לטעום סלטימבוקה אלה רומאנה (חוץ מבמטבח של אמא שלי, כמובן), הוא מסעדת Saltimbocca, שנאמנה לשמה ומגישה גרסה מצויינת במיוחד של המנה הרומאית הקלאסית הזאת. המסעדה נמצאת במרחק קצר מפיאצה נאבונה.
עגבניות ממולאות באורז (pomodori con il riso)
המנה המיתולוגית הזאת היא גם אחת האהובות עליי, ולא הייתי מחליפה אותה בעד אף מנה אחרת בעולם. המתכון המשפחתי לעגבניות עם אורז עובר אצלנו מדור לדור – אמא שלי למדה אותו מסבתא שלי, ואני למדתי אותו מאמא שלי, כך שמעבר לטעם הנהדר, המנה הזאת משמעותית עבורי מבחינות רבות נוספות. אם תרצו לטעום את הגרסה המוצלחת ביותר, תצטרכו לבוא אליי, לארוחת צהריים... אבל מכיוון שרוב הסיכויים שזה לא יקרה, תצטרכו "להסתפק" בעגבניות המעולות של La Taverna del Ghetto, בגטו היהודי ברומא.
עוגיות יין (Ciambelline al vino)
הצ'אמבלינה אל וינו, כלומר עוגיות היין, הן מאפה מתוק טיפוסי לאזור הקסטלי רומאני, והן מוגשות תמיד בסוף הארוחה לצד כוס יין ביתי. הדרך הנכונה לאכול אותן היא לטבול אותן ביין, כמובן! אזור הקסטלי רומאני הוא אזור קסום מבחינתי, ובעיקר העיירה פרסקאטי (Frascati). אני ממליצה לכם מאד להקדיש יום טיול לאזור המופלא הזה, שנמצא במרחק חצי שעה בלבד מרומא, ומציע גם שלווה ויופי ודם אוכל מצוין. אל תפספסו את הנוף עוצר נשימה מנקודת התצפית שבקצה העיר. ובזמן שתנוחו מוך השקיעה, ותלגמו כוס יין מקומי, תוכלו לשיר לעצמכם, כמו ששר הזמר האיטלקי אנטונלו ונדיטי "כמה שאת יפה, רומא לעת ערב..."
ריגאטוני קון לה פאייטה (Rigatoni con la Pajata)
גם המנה הזאת היא קצת כמו הטריפה (trippa) – מעוררת מחלוקת אבל מעולה, מסוג המנות שאו שאוהבים אהבה עזה, או ששונאים מכל הלב. נחשו לאיזה מחנה אני משתייכת... אצלי בבית, כשאמא שלי או החבר שלי הולכים לקצב ומצליחים להשיג את הפאייטה, זו חגיגה של ממש! מתחיל סבב טלפונים לדודים, בני דודים, סבים וסבתות, וכולנו מתקבצים סביב השולחן, מוכנים ומזומנים לחסל, כף אחר כף, את כל תכולת הסיר.
מה זו הפאייטה? אל תבהלו מההסבר... מדובר על מעי של עגל חלב (שעדיין יונק). אבל אל תתנו להגדרות להרתיע אתכם, מדובר על מעדן! ואם אתם סקרנים ורוצים לנסות את המנה הרומאית האותנטית הזאת, לכו למסעדת Cecchino dal 1887, בשכונת טסטאצ'ו (Testaccio), ותזמינו לכם מנה יפה. רק כך תוכלו להבין אם אתם נמנים על האוהבים או על השונאים. כדאי לכם לזכור רק דבר אחד – מי ששונא את המנה הזאת, לא יכול לסבול אפילו את הריח שלה...
פאג'ולי קון לה קוטיקה (Fagioli con le cotiche)
כפי שבוודאי כבר הבנתם, המטבח הרומאי המסורתי לא משתמש בהרבה מצרכים. מדובר על מטבח עני, של איכרים, שלמדו לנצל באופן מקסימלי את המעט שהיה להם, ולהפוך מרכיבים מעטים למנות מדהימות שעד היום מוגשות במסעדות הטובות ביותר.
פאג'ולי קון לה קוטיקה, כלומר שעועית המוגשת ברוטב אדום העשוי עגבניות ועור חזיר, היא מנה קלאסית פה ברומא, וכזו שמתבשלת בבישול ארוך – לפחות שעתיים על אש נמוכה.
כשאני הולכת למסעדה, בין אם מדובר על מסעדה שכונתית או מסעדת יוקרה, אני תמיד מזמינה מנה של פאג'ולי בתור אנטיפסטו (למרות שזו מנה כל כך ממלאת ועשירה בקלוריות, שרוב האנשים מזמינים אותה כמנה עיקרית...). אבל אני לא יכולה לעמוד בפניה. עבורי, זו רומא האמיתית. אני ממליצה לכם לנסות אותה, ואני רוצה לתת גם טיפ קטן למקצוענים: אם אתם מזמינים לכם צלחת של פאג'ולי, דעו שעל פי חוק חובה לנגב עם לחם את הרוטב שבצלחת!
קודה אלה ואצ'ינרה (Coda alla Vaccinara)
מי לא שמע על תבשיל זנב השור המפורסם של רומא? זהו אחד התבשילים הידועים של עיר הבירה, וגם המנה הזאת נולדה בזכות הגאונות היצירתית של הנשים העניות שנאלצו ליצור יש מאין, ולהאכיל משפחות רעבות עם מעט מאד כסף, ומעט מאד מצרכים.
סבתא שלי נהגה לספר לי שבתקופות החשוכות ביותר, הדרך שלה לשחרר קיטור ולהתמודד עם הקשיים היתה להיכנס למטבח ולהמציא מתכונים שלא סתם יהיו טעימים, אלא יצליחו לקבץ את כולם מסביב לשולחן, לרגע אחד של אושר משותף.
עבורי, הקודה אלה ואצ'ינרה הוא תבשיל שמזכיר את הילדות, את הריח של הבית, ואת סבתא שלי. ואגב, זו היתה סבתא שלי שהודתה שהקודה אלה ואצ'ינרה במסעדת דה בוקטינו Da Bucatino, בשכונת טסטאצ'ו, טובה כמעט כמו שלה!
הדרך הנכונה לאכול את המנה הזאת היא עם הידיים בלבד, אבל מכיוון שהתבשיל מלא רוטב, הרבה מסעדות יגישו לכם סינר קטן, כדי שתוכלו לאכול מבלי להתלכלך.
כאן מסתיים המסע שלנו בעקבות המנות הטיפוסיות לרומא – תודה שהצטרפתם אליי. אני מקווה שהייתי חברה טובה ומדריכה טובה, ושבפעם הבאה שתמצאו את עצמכם במסעדה קטנה בלב העיר היפה בעולם, תנסו את אחת מהמנות האהובות על הרומאים... מנות שעבורנו הן סימן אמיתי לבית.
