בין גבעות אומבריה נמצא המקום שבו נולד הפטרון של איטליה. מדובר באסיזי, כפר קטן מימי הביניים שיד הזמן לא נגעה בו זה מאות שנים, הוא עדיין מוקף חומה אדירה וחוסה בצילן הרחב של רוֹקָה מָג'וֹרֶה (המצודה הראשית) והבזיליקה הגדולה. מאמר זה דן בהיסטוריה ובתרבות האופפים את העיר השוכנת במרכז איטליה. יש בו מסלול טיול המכיל מידע ועצות וגם גלויות וירטואליות, כדי שנוכל לגלות מקומות חדשים ולהפליג על כנפי הדמיון
הבזיליקות של סן פרנציסקוס ושל סנטה קיארה
האסוציאציה הבלתי נמנעת למשמע שמה של אסיזי היא בזיליקת סן פרנציסקוס. זהו מבנה בעל משמעות מיוחדת. למעשה, אבן הפינה הונחה יום לאחר שפרנציסקוס (פרנצ'סקו בהגיה האיטלקית) הוכרז כקדוש, מתוך כוונה להקים מקדש שבו יונחו שרידיו. זה היה ב-16 ביולי 1228. המסדר המינוריטי שאליו השתייך האח אֶליה דה קורטונה החל בבנייה, היה זה מסדר קתולי חדש (שלימים יהפוך למסדר הפרנציסקני הראשון) והבזיליקה הפכה לכנסיית האם שלו. פרנציסקוס עצמו הצביע על המקום שבו ירצה להיקבר: בגבעה התחתונה של העיר, המכונה קוליס פרדיסי. ושם בדיוק נבנתה הכנסייה, המזבח ניצב מעל קברו של הקדוש. משנת 2000 מופיעה הכנסייה ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. זהו אחד מאתרי התפילה החשובים בעולם.
לכנסייה, הבנויה בסגנון גותי, היו שימושים רבים, אך היא בראש ובראשונה מקום קבורתו של מייסד המסדר, שנחשב מיד לאחת דמויות המשמעותיות ביותר בתולדות הנצרות, ולכן נבנתה הכנסייה בממדים המתאימים לייעד צליינות. ובכך היא חורגת מהחומרה והפשטות הפרנציסקנית האופיינית. אף שבתחילה עוררו בהם חשד, מצאו האפיפיורים בפרנציסקנים הזדמנות לחיזוק היחסים עם המעמדות העממיים והדלים ביותר. המבנה מחולק לשתי בזיליקות: תחתונה ועליונה. באולם התווך של הבזיליקה העליונה נמצאים ציורי הקיר המפורסמים: "קורות חייו של פרנציסקוס הקדוש" המיוחסים לג'וטו ועוזריו. האמן הצליח לצור תחושת תלת מימד ייחודית, כשהוא קוטע את הסיפור באמצעות עמודים היוצרים מעין אכסדרה. האירועים המתוארים קשורים קשר הדוק לדמותו של פרנציסקוס הקדוש, החל ממתנת הגלימה לקבצן ועד הוויתור על חפצי מותרות ארציים.
בזיליקת סנטה קיארה נבנתה אף היא בסגנון גותי, ומבחינות מסוימות מזכירה מאוד את הבזיליקה התחתונה של בזיליקת סן פרנציסקוס. המבנה הוקם סביב כנסיית סן ג'ורג'ו שקדמה לו, ושעד שנת 1230 נשמרו בה שרידי פרנציסקוס הקדוש. הבזילקה נבנתה בשנת 1257, אולם הקריפטה נבנתה רק בשנת 1850 ומאז נמצא בה קברה של הקדושה. הבניין בולט בזכות חזיתו הבנויה מפסי אבן מקומית לבנה וורודה לסירוגין, וקשתות התמיכה המלכותיות משני צידי הכנסייה. בתוך הכנסייה מוצג צלב סן דמיאנו שלפניו התפלל פרנציסקוס הקדוש בשנת 1205, ושמע את הקול הקורא לו לעבוד למען כנסיית האל. בתחילה פירש פרנציסקוס את קולו של ישו כבקשה לפעול למען שיקומן הפיזי של הכנסיות, ואך בהדרגה הבין שהאל קורא לו לעבוד את הכנסייה במובן רחב יותר.
פורציונקולה ופרוג'ינו
בשנת 1486 ביקר הצייר פייטרו פרוג'ינו באסיזי, כנראה כדי להגיע להסכמות עם הנזירים לגבי ציורי הקיר בכנסיית פורציונקולה. מדובר בכנסייה קטנה הממוקמת בתוך הבזיליקה של סנטה מריה דלי אנג'לי, ואחד האתרים הפרנציסקנים החשובים ביותר (זהו המקום בו הבין פרנציסקוס הקדוש את שליחותו, כשהייתה זו עדיין חלקת אדמה קטנה על ההר סוּבָּצְיוֹ). זוהי תחנה חשובה לכל שוחר אמנות ולכל מעריץ של פרוג'ינו, המכונה הצייר האלוהי. מדובר בציור של הצליבה, מעטר את חלקו האחורי של בית המקהלה שנבנה בשנת 1485. הציור הושחת קשות במאה ה-16, בעת שנבנתה הכנסייה, וכיום ניתן לראות רק חלק מהיצירה הגדולה. עין חדה תבחין בצד ימין למטה בפרנציסקוס הקדוש מחבק את הצלב (כיום ניתן לראות רק חלק מעמוד העץ) ומותיר לנו לנחש שזהו הצלב של ישו, ולא הצלב המרכזי, כפי שסברו רבים. בתוך הקפלה שמורות פיסת בד מגלימתו של פרנציסקוס הקדוש וחגורתו, כלומר אותו חבל שקשר למותניו.
פיאצה דל קומוּנֶה (כיכר העיריה)
המרכז הפוליטי והתרבותי של אסיזי הוא פורום רומאי לשעבר: בפיאצה דל קומונה, כיכר מלבנית ומוקפת אכסדרות, שוכנים המונומנטים שהם סמלי העיר. מקדש מינרווה הוא מקדש שנבנה במאה הראשונה לספירה, ובחזיתו שישה עמודים בעלי כותרות קורינתיות. בימי הביניים הפך המקדש העתיק לכנסייה נוצרית. בשנת 1212 העביר ראש מנזר סן בנדטו מקבאו חלק מהמקדש, המכונה צֶ'לָה (תא), לעירייה. הצ'לה נעשה מעונו של הפּוֹדֶסטָה (מעין ראש עיר). רק בשנת 1456 חזר הצ'לה לתפקידו הדתי המקורי. בשנת 1539 נבנתה כנסיית סנטה מריה מעל מקדש מינרווה, ובהמשך שופצה בסגנון הבארוק של המאה ה-17. מקדש מינרווה היה המבנה השלם הראשון מהעת העתיקה שראה יוהן וולפגנג פון גתה,כשטייל באיטליה בשנת 1786. טורה דל פופולו (מגדל העם), או בשמו האחר טורה צ''יוויטה, נבנה בסביבות שנת 1207, כאמור, משנת 1212 היה זה מעונו של ראש העיר. המגדל, בצורתו המוכרת לנו כיום, הושלם בשנת 1305. לוח שהוצב משמאל לשער הכניסה למגדל עצמו מציג את יחידות המדידה שהיו נהוגות בעיר בשנת 1349: פָּלמוֹ (רוחב כף יד), פיידֶה (כף רגל) וברצ'ה (זרוע).
מוזיאון הציורים של העיר
גלריית הציורים העירונית של אסיזי שוכנת בווילה ואלמני, באולם המרכזי של בית המגורים מפואר מתקופת הבארוק, שציירים מאומבריה ומטוסקנה עטרו את כתליו בראשית המאה השבע-עשרה. בגלריה מוצגים ציורי קיר מימי הביניים ומהרנסנס שמקורם במבנים אזרחיים ודתיים באסיזי וסביבתה. ראשיתו של האוסף בשנת 1859 לאחר איחוד איטליה, והוא נועד לבלום את הזליגה הקשה של המורשת האמנותית של העיר. היצירה החשובה ביותר, או ליתר דיוק זו המעניקה למוזיאון את יוקרתו, היא "מאסטה" (ציור של המדונה עם ישו התינוק בכס מלכות) המיוחסת לג'וטו. יש בו גם ציורים של קפנה, נלי, ניקולו די ליבראטורה ופייטרו פרוג'ינו. באולמות הבישופות, בקומה הראשונה, נמצא מוזיאון הזיכרון, "אסיזי 1943-1944". תערוכה המציגה שלוש מאות יהודים שניצלו הודות להכנסת האורחים הפרנציסקנית באסיזי, בתערוכה כתבים וראיונות וידאו עם כמה מהניצולים.
גלריית האמנות סגורה זמנית בגלל מגפת הקורונה, אך בקישור של TripAdvisor ניתן לעיין ב- 37 תמונות המוצגות בה, בתקווה שנצליח לראות אותן בגודל טבעי בקרוב.
המצודה (לה רוקה)
אסיזי היא עיר מבוצרת מוקפת חומה. המצודה הראשית חולשת מלמעלה על הכפר ועל עמק הנהר טשוֹ. הביקור בה נותן הזדמנות להתפעל מאחד המבנים הצבאיים הטיפוסיים מהמאה הארבע עשרה. היא נבנתה בשנת 1365 על ידי הקרדינל הספרדי אגידיו אלבורנוז, שעסק באותה עת בהטלת מרותו על הערים המרכזיות בחצי האי האיטלקי. המצודה הראשית מחוברת למצודה המשנית דרך מסלול חומה. ממגדל השמירה של המצודה אפשר ליהנות מתצפית מפרוג'ה עד ספולטו. ניתן להגיע למצודה ברגל משערי העיר, ולטפס למגדלים במדרגות לולייניות, הביקור אינו מומלץ למתקשים בהליכה.
מה אוכלים באסיזי:
אסיזי מציעה מבחר רחב של יינות ומנות המבוססות בעיקר על מאכלי בשר, חיטת כוסמין ופטריות כמהין שחורות, המתבלות את הפסטה. זהו מטבח שלא הושפע כמעט מהאזורים הסמוכים, ונוכחות המטבח המסורתי מימי הביניים בולטת בו עדיין. אומבריצ'לי אל רצ'נטו היא פסטה תוצרת בית הדומה לספגטי, אך עבה וארוכה יותר, המוגשת עם רוטב אווז. באסיזי נהוג לצלות בשר על הגריל, ותוכלו לטעום מגוון חיות בר וציד, מיונים ועד ארנבים. האוכל הוא אחד המניעים לעלייה לרגל לעיר, ובמיוחד הבִּישוֹ: מאפה ממולא בריקוטה ועשבי בר, שיש לו גם גרסה מתוקה עם פירות מסוכרים ויבשים. על פי המסורת זהו המאכל הנוח ביותר לנשיאה לצליינים שחצו את אומבריה בנתיב הצליינות ויה פְרָנצֶ'יגֶנָה.
