אם אתם מעוניינים לצאת ליום טיול עשיר ומעניין בקרבת רומא, וילה פארנזה מחכה לכם. משכנה של אחת ממשפחות האצולה הידועות באיטליה ממוקם באזור יפה במיוחד, ובמרחק קצר מאתרים ידועים כמו אגם ויקו, וצ'יוויטה די בניורג'ו – העיר הנכחדת
רומא מציעה עשרות אטרקציות מופלאות למבקרים, אבל גם האזור שמסביב לעיר הבירה מלא בהפתעות. אם כבר ביקרתם בגני טיבולי וגם בווילה אדריאנה, ומתחשק לכם לגלות מקום חדש ומיוחד, המסלול שלפניכם יתאים בדיוק למשימה. יום הטיול המוצע כאן מתחיל בווילה פארנזה, המבצר שהקימה משפחת האצולה הידועה, וממשיך בביקור באגם האלפיני הסמוך. לאחר מכן נעצור ביקבים של מונטפיאסקונה, ולבסוף נגיע גם לצ'יוויטה די בניורג'ו, העיירה הגוססת הניצבת על צוק תלול ואפשר להגיע אליה רק בהליכה על גשר צר.
וילה פארנזה די קפררולה (Villa Farnese di Caprarola)
מבין משפחות האצולה ששלטו ברומא, משפחת פארנזה אולי מוכרת פחות מאחרות, אך סיפורה ללא ספק מרתק (ומי יודע, אולי יום אחד יעשו גם עליהם סדרת טלוויזיה מצליחה, כפי שעשו על משפחת בורג'ה...).
בני פארנזה היו שכירי החרב שהפכו לשליטים רבי כוח, והקימו מספר רב של מבצרים ואחוזות באזור. אך המפורסמת מכולן, ללא ספק, היא וילה פארנזה.
וילה פארנזה ממוקמת בעיירה קפרורלה, במרחק כחמישים דקות צפונית לרומא. למרות שמה, היא כלל איננה מזכירה וילת מגורים טיפוסית. הסיבה לכך פשוטה – בתחילה נועד המבנה לשמש כמבצר, בדומה למבצרים אחרים שהקימה המשפחה במחוז על מנת להגן על השטח שתחת שליטתה. רק בהמשך, כאשר התבסס כוחה של המשפחה ברומא ואחד מבני פארנזה מונה לאפיפיור, התייתר הצורך במבצר, והאחוזה הפכה למעון נופש רשמי.
מי היו בני משפחת פארנזה?
משפחת פארנזה שלטה במשך כ-200 שנה ביד רמה בשטחים באזור טושה (Tuscia) מדרום לאורייבטו ומצפון לרומא. מקור השם פארנזה הוא במבצר, קסטרום פארנטי (castrum farneti), במחוז לאציו. בימי הביניים הם היו שכירי חרב שסייעו רבות לאפיפיור ולפירנצה, ובתמורה לעבודתם קיבלו כסף ואדמות וצברו כוח רב. לאחר שפייר לואיג'י פארנזה הצליח להתחתן עם בת למשפחת קסטני, אחת ממשפחות האצולה החזקות והחשובות ברומא (וקורובת משפחה של האפיפיור בונפיקיוס השמיני) שדרגו בני פארנזה את מעמדם בצורה משמעותית, ונכנסו גם הם לחוג האצולה.
ג'וליה פארנזה, בתו של פייר לואיג'י, המוכרת גם כג'וליה היפה, היתה המאהבת של האפיפיור לבית בורג'ה. כך השיג אחיה, אלסנדרו, מינוי כקרדינל. אלסנדרו פארנזה היה איש רנסנס משכיל ומתוחכם, שהתחנך בין היתר גם בחצרו של לורנצו דה מדיצ'י בפירנצה.
כאשר הוא מונה לתפקיד האפיפיור בשנת 1534, תחת השם פאולוס השלישי, זכתה משפחת פארנזה לקפיצה משמעותית במעמדה. פאולוס השלישי נבחר לתפקיד בגיל 65 ובזמן שמצבו הבריאותי היה רעוע למדיי, והקרדינלים שבחרו בו ציפו שכהונתו תהיה קצרה (ואז הם יוכלו לבחור במועמד מתאים יותר, מטעמם). במקום למות הצליח פאולו השלישי לשרוד לא פחות מ-15 שנה על הכס, וכיהן בתקופה סוערת במיוחד מבחינה דתית ופוליטית. במהלך שנות שלטונו הוא פעל לחיזוק מעמד הכנסייה הקתולית (בין היתר באמצעות ועדת טרנטו, שהתוותה את המאבק ברפורמציה הפרוטסטנטית), נלחם בטורקים שניסו לנגוס בנתיבי הסחר שהקימו האיטלקים בים התיכון, ייסד את האינקוויזיציה, ואישר את הקמתו של מסדר הישועים.
הוא נודע גם כפטרון האומנויות (הוא תמך במיוחד במיכלאנג'לו, שהשלים באותה התקופה את הקפלה הסיסטינית), אך לא פחות מכך בשל חיבתו המופלגת לנפוטיזם. באותם הימים מי שמלא תפקיד בכיר בכנסייה היה למעשה פוליטיקאי לכל דבר ועניין. הכנסייה הייתה מקור הכוח, ומי שנשא בה תפקיד לאו דווקא הגיע אליו בשל אמונתו הדתית, או מתוך תחושת שליחות זו או אחרת.
עם השנים נוצר מנגנון שלם שנועד לעקוף את המגבלות שהוטלו על בכירי הכנסייה, שלא יכלו להתחתן ולהוליד ילדים (באופן רשמי...) ולאפשר להם להוריש לבני משפחותיהם את הכוח והכסף הרב שצברו. במובן זה לא היה שום דבר חריג במעשיהם של משפחת פארנזה, ועדיין, פאולוס השלישי נודע כמישהו שלקח את הנפוטיזם ה"סטנדרטי", והעלה אותו מדרגה.
בזמן כהונתו הוא דאג לשבץ את בני משפחתו בכל מוקד כוח אפשרי, ולהשיג בדרכים לא דרכים זכויות יתר עבור שושלת פארנזה. שניים מאחייניו (אלסנדרו ואסקניו) מונו במהרה לתפקיד קרדינלים. את בנו (הבלתי חוקי) פייר לואיג'י מינה האפיפיור לתפקיד Capitano generale della Chiesa, כלומר מפקד צבא האפיפיור. הוא גם דאג גם למקם את בני משפחתו בחצרות המלכות ברחבי אירופה, באמצעות בריתות נישואין חכמות. את אחיינו הורציו הוא שלח להתחתן עם בתו של הנרי מלך צרפת, ואילו אחיין אחר, אוטביו, נשלח להתחתן עם מרגריטה, בתו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה קרל החמישי. אם אי פעם יצא לכם לבקר בנאפולי, תוכלו לראות בגלריית קפודימונטה שבעיר את הציור המפורסם של טיציאן, בו מופיעים האפיפיור ושניים מאחייניו.
המינויים הפוליטיים למיניהם לא השביעו את רעבונו, והאפיפיור החליט גם להקים יש מאין שתי דוכסיות, ולמנות את בני משפחתו כשליטים. דוכסות אחת הוקמה בעיר קסטרו, ואילו השנייה בעיר פארמה. באופן צפוי למדיי, המהלך עורר את זעמן של משפחות האצולה האחרות באיטליה. אך בעוד שדוכסות קסטרו קרסה ונשרפה עד היסוד, דוכסות פארמה (שהורחבה והפכה לדוכסות פארמה ופיאצ'נצה) שרדה עד לשנת 1859.
ווילת פארנזה בקפררולה – המבצר שהפך לבית נופש
עוד בזמן שכיהן כקרידנל, החליט אלסנדרו פארנזה לבנות עבור משפחתו מבצר נוסף ומרשים במיוחד, במרחק קצר מרומא. המשימה הופקדה בידיו של אנטוניו סנגאלו (Antonio Sanagallo), אחד האדריכלים הידועים של התקופה.
העבודה החלה בשנת 1530, ועל מנת לבנות את הווילה שונו פניה של העיירה קפררולה (Caprarola) לגמרי. מכשולים פעוטים כמו בתים וחוות נהרסו ונחתכו לחצי כדי לפנות דרך, ובמבצע הנדסי מרשים נבנתה סדרה של גשרים במטרה להגביה חלקים מהעיר. כך, הצליחו האדריכלים ליצור כביש שעולה במעלה ההר ומגיע ישירות עד לווילה, ללא הפרעות.
העבודה על הוילה נקטעה כאשר אלסנדרו פארנזה נבחר לכהן כאפיפיור, ולאחר הפסקה קצרצרה בת 30 שנה, חידש נכדו של אלסנדרו פארנזה (שנקרא גם הוא אלסנדרו) את הפרויקט, והפקיד אותו בידיו של האדריכל יאקופו בארוצי דה ויניולה (Jacopo Barozzi da Vignola), המוכר יותר בכינוי איל ויניולה (Il Vignola). מכיוון שבמהלך השנים השתנה והשתפר מעמדה של המשפחה, האחוזה תוכננה מחדש – לא עוד כמבצר, אלא כמעון כפרי. ויניולה הפך את מגדלי השמירה למרפסות, ואת החדרים למעון מעודן, המקושט בפרסקאות מרהיבים.
מבנה הווילה משופע באלמנטים סמליים, וביניהם החצר הפנימית המעוגלת, הכלואה בתוך מבנה חיצוני מחומש – שילוב שאמור היה לסמל את המשכיותה הנצחית של השושלת (תכנון שלא הצליח, שכן עץ המשפחה נקטע במאה ה-18).
גרם המדרגות המפורסם בווילה פארנזה בעיירה קפררולה. צילומים: אריאלה בנקיר
אחד החלקים המפורסמים ביותר בארמון הוא גרם המדרגות בצורת קונכייה של שבלול, המעוטר כולו בפרסקאות. רוב הציורים בחלק זה מתארים סצנות שוקקות חיים מחיי הכפר בעיקר, שכן בסופו של יום האחוזה תוכננה כמעון כפרי, הנטוע בליבו של אזור בו עסקו בעיקר בגידול בעלי חיים ותבואה (שם העיירה קפרורלה, לדוגמה, מגיע מהמילה קפרה, כלומר עז, באיטלקית, שכן מייסדי היישוב היו רועי צאן).
בחירתו של ויניולה לעיצוב גרם המדרגות לא הייתה שגרתית – באותם הימים נחשב גרם המדרגות המעוגל לצורה המיועדת למשרתים בלבד. אבל תחת ידיו של וניולה הפך העיצוב לדבר אחר לגמרי: כ-30 עמודים מפוארים העשויים אבן טוף אפורה מסוג פפרינו מעטרים את גרם המדרגות, ובראשו ניצבת כיפה מעוגלת ומעוטרת להפליא. מספרים שהקרדינל עצמו נהג לעיתים לדהור עם הסוס שלו כל הדרך למעלה, עד למעונו הפרטי שבקומה האחרונה.
הביקור הווילה חולף באולמות רבים, שלמרבה הצער נותרו ריקים מריהוט. מבחינה זו, הווילה מרשימה פחות ממעונות אחרים, ועדיין, הפרסקאות המנייריסטים היפהפיים המעטרים אותה מצדיקים בהחלט את הביקור במקום. בנוסף, ידועה הווילה גם בזכות האוסף המרשים והגדול בעולם של איורים בסגנון גרוטסקה.
רבים מהפרסקאות החשובים בווילה צוירו על ידי האחים טדאו ופדריקו צוקרי (Taddeo and Federico Zuccari), ועוסקים בפעילות הדתית והפוליטית-דיפלומטית שבה היו מעורבים בני משפחת פארנזה, החל מוועידת טרנטו וכלה במלחמות נגד הטורקים. אחד האולמות הידועים ביותר במשכן הוא אולם המפות (La stanza delle mappe mondo), שתוכן בשיתוף פעולה עם קרטוגרפים מחצרו של אלסנדרו פארנזה, ומתאר את העולם כפי שהיה מוכר באותם הימים, באמצע המאה ה-16.
על הקירות מופיעות מפות של אמריקה, אפריקה ואירופה, אבל אוסטרליה, שעדיין לא התגלתה לאירופאים, חסרה כמובן. באולם מופיעים גם פורטרטים של מגלי הארצות הגדולים של התקופה – מגלן, אמריגו וספוצ'י, וכריסטופר קולומבוס, בחירה סמלית שהושפעה מהעובדה שבאותם הימים ארגנה הכנסייה מסעות פרופגנדה להפצת הנצרות ב"עולם החדש".
בתום הביקור באולמות עצמם ניתן לצאת אל הגן, הכולל גם מספר מערות מלאכותיות (גרוטו, באיטלקית) עשויות טוף ומעוטרות בדמויות גרוטסקיות בסגנון מנייריסטי. בעבר הותקו במערות האלה מזרקות ומשחקי מים, שהשפריצו באופן מפתיע על האורחים. בקצה הגן ניצב מבנה קטן ונאה שזכה בתקופתם של בני פארנזה לכינוי "בית ההנאות" (La casa del piacere), ואתם מוזמנים לדמיין מדוע. מאות שנים מאוחר יותר שימש המבנה את נשיא איטליה לואיג'י איינאודי כבית קיץ.
איפה אוכלים?
בתום הביקור בווילה, נעצור לארוחת צוהריים. העיירה קפרורלה היא קטנה למדיי, ויש לומר בכנות שהמבנים העשויים אבן טוף אפורה, הטיפוסיים לכפרים באזור זה, לא מעניקים לה מראה אלגנטי במיוחד. משום כך אין סיבה להתעכב לביקור בעיירה עצמה, אבל כן כדאי בהחלט לטעום את האוכל המקומי המצוין. אחד המקומות המוצלחים ביותר בעיר הוא L’Antica Cantina, מסעדה בסגנון ביתי שחלק נכבד מהמנות בה מורכבות מחומרי גלם שהמשפחה מגדלת בעצמה, בחווה הסמוכה. כדאי לנסות את הפסטה העשויה עם אגוזי לוז שנטחנים לתוך הקמח ממש, את הפסטה מקמח ערמונים, ואת הרביולי הממולאים בגבינות תוצרת האזור, המוגשים עם אגוזים, או ראגו. טעים!
אגם ויקו
מכאן נמשיך לביקור קצר באגם הסמוך – אגם ויקו (Lago di Vico). האגדה מספרת שהיה זה הרקולס, בנו של זאוס, שיצר את האגם. הוא עבר באזור בחיפוש אחר הנימפה אמלתאה, ותושבי המקום ביקשו ממנו שיוכיח את כוחו. הרקולס נעץ את האלה שלו באדמה, ואתגר את בני הכפר להוציא אותה משם, אך איש לא הצליח. לאחר שכולם התייאשו משך הרקולס את האלה בכוח מהאדמה, ומעוצמת המשיכה נפער חור שדרכו עלו המים והציפו את האזור. לדברי הגאולוגים מקור האגם קצת שונה, ומדובר על הר געש שקרס לתוך עצמו. כך או אחרת זהו אגם אלפיני מקסים, בגובה 507 מטר מעל פני הים, ונעים להעביר את הזמן בהליכה על גדות האגם או סתם במנוחה עצלה.
ניתן לבקר גם בווילה מפורסמת נוספת הנמצאת ממש ליד – וילה לנטה (villa Lante) בעיירה בניאייה (Bagnaia). הווילה שימשה כמעון קיץ לאפיפיורים שהתגוררו בוויטרבו, וידועה במיוחד בזכות הגן שלה, בסגנון רנסנסי, שנבחר בשנת 2011 לגן היפה ביותר באיטליה. אפשר להסתובב בין הגנים המטופחים והמזרקות, וטייל לאורך השבילים המובילים לעבר המזרקה הגדולה והמפורסמת מכולן – פונטנה דיי מורי (Fontana dei Mori).
יין Est! Est!! Est!!!
חובבי יין יוכלו לבקר ביקב הנמצא במרחק 20 דקות מקפררולה, בו מייצרים את יין ה-EST!EST!EST!. היקב ממוקם בעיירה מונטפיאסקונה (Montefiascone), והענבים מזן טרביאנו ומלבזיה גדלים בשיטות גידול אורגניות. שמו יוצא הדופן של היין נובע ממסע שערך באזור בישוף גרמני במאה ה-12. הסיפור המקובל הוא שלפני מסעו שלח הבישוף את אחד מעוזריו, כדי שיברר היכן נמצא היין הטוב ביותר באזור. כך, אמר הבישוף, יוכל לתכנן מראש את המסע שלו בצורה הטובה ביותר, ולעצור בטברנות הכי איכותיות (איש כלבבי, הבישוף הזה!).
ההוראות שקיבל השליח היו פשוטות: בכל פעם שימצא טברנה שבה הוגש יין איכותי, עליו לכתוב על הקיר את המילה הלטינית EST (כלומר "יש פה", בלטינית). יום אחד, נכנס השליח לאחת הטברנות בעיירה מונטפיאסקונה וטעם את היין. היין היה כה נהדר, עד שהשליח הנרגש כתב Est! Est!! Est!!! על הדלת.
היום, יש לומר בכנות, היין לא בדיוק מצדיק את התרגשותו של השליח, אבל הוא בהחלט טעים. מומלץ לרכוש בקבוק ולהתרשם בעצמכם. בנוסף, כדאי לטעום גם כמה יינות נוספים ממחוז לאציו, בעיקר כאלה המיוצרים מזנים טיפוסיים לאזור, כמו טושה ויולונה ( Tuscia Violone) הפירותי והשמח, המיוצר ממאה אחוז ענבי ויולונה.
צ'יוויטה די בניורג'ו (Civita di Bagnoregio)
נסיים את הביקור ביעד שמצדיק כתבה משל עצמו: צ'יוויטה די בניורג'ו. העיירה האטרוסקית נבנתה לפני כ-2500 שנה על ראש הר, אך החלה לקרוס זמן קצר לאחר הקמתה בשל מבנה האדמה במקום. לאורך השנים התמוטטו חלקים שלמים מהמצוקים שמסביב, עד שבסופו של דבר נותר הכפר בודד ומבודד, על מצוק אחד, ומסביבו תהום. רק גשר צר אחד מוביל לעיירה, ולמרות שהעלייה תלולה, הביקור במקום מומלץ מאד. מחיר כרטיס הכניסה לעיירה עומד על חמישה יורו, ובמהלך הביקור תוכלו לסייר בין הסמטאות המרוצפות באבן, להציץ לתוך החנויות הקטנות שבמקום ולראות את עשרת האנשים העקשנים שממשיכים לחיות פה גם היום, ביעד שמושך בעיקר אלפי תיירים סקרנים.
